חברה שלי ממש טובה כל שבוע שולחת לי דבר תורה לשבת החלטתי להעביר את זה לכאן כל שבוע אני אפרסם (אם אין בעיה מצד העורכים כמובן)
"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם: כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי..." [כא א-ב]
" תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ וְתַחַת אַרְבַּע לֹא-תוּכַל שְׂאֵת, תַּחַת-עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ..." [משלי ל כא-כב]
לכאורה, על מה רגזה הארץ, מי עוד כעבד, היודע את נפש הסובל? ועל כן - מי עוד כמוהו מוכשר למלוך ולנהוג במידת יושר ורחמים?
ברם, במושג עבד הקלסי, הרדוד, כלול סילוף וקוצר ראייה. יש הרואים את מעמד העבד מבחינה סוציאלית בלבד, ושוכחים לגמרי להסתכל ולבחון את בחינתו הנפשית-הפסיכית. מבחינה נפשית עבד הוא הרבה יותר מסוכן מאדם מדוכא וסובל. זהו אלמנט חברתי מסוכן, שהרי "עבדא בהפקירא ניחא ליה"(עבד, נוח לו בהפקרות). העבד אינו רק חסר אחריות למשהו או למי שהוא, הוא אדם ללא אחריות עצמית, שאפילו כלפי עצמו אין לו כל אחריות. ברייה חסרת אחריות מהוה סכנה לחברה.
המלך-המנהיג, הרי הוא צריך להיות אדם אחראי ביותר במדינה
מבחינה נפשית. הוא נושא באחריות העם כולו. ועל כן כשעבד מחוסר-אחריות תופס
את המקום האחראי ביותר בחברה האנושית - החשש מתוצאות הרות-אסון גדול, הארץ
רוגזת תחתיו.
יהי רצון שכולנו נלמד להיות במעלה נפשית של עבד לה', ומתוך כך להנהיג, וע"י כך תבוא הגאולה!
שבת שלום!
(הרב נריה)
הלימוד מוקדש לעילוי נשמת אהרון צבי בן דוד הלוי
