ערב שבת אחרי השקיעה. בתי הכנסת מלאים במתפללים, מהודרים במיטב מחלצותיהם, בכובע, חליפה ועניבה השמורים לשבת קודש. ברחובות מספר נערות צעירות, חצאיותיהן ארוכות וחגיגיות, שערן אסוף בקפידה ובטוב טעם. הולכות הן אחת אחת לעניינן, מי מהן לבית הכנסת, מי מהן לבקר אשה את רעותיה ולשוח איתן אודות השבוע אשר חלף על פניהן הרחוצות והנקיות.
בינות לדמויות הבודדות שעוד הילכו כעת ברחוב, נצפתה לה דמות גבוהה של בחור, מגושמת מעט ומרושלת קצת הרבה, אשר שמה פעמיה בחופזה לבית הכנסת. אגלי זיעה ציפו את מצחו, גופייתו נצמדה בלחות גוש- דנית מעיקה לחזהו וגבו. לראשו כיפה סרוגה אשר יועדה במקור לשבת אך משמשת גם לחול, את פניו מעטרים זיפים קצרים המאותתים ששלושת השבועות אשר החלו בי"ז בתמוז הם אינם יום מיומיים. לגופו עוטה חולצה לבנה ומוכתמת מעט ומכנס שחור שידע ימים יפים יותר, שוליו נוגעים באספלט הרחוב שמתחת לסנדליו, אשר הנקודה הירוקה בסולייתן נמחקה כבר לפני כמה וכמה שנים טובות. כניסתו המאוחרת לתפילת המנחה במלבושים אלו לא הוסיפו לו כבוד ונקודות זכות אצל חברות הקהילה המבוגרות, שהפנסיה פינתה להן זמן לעסוק בשידוכים. לא עני הוא הלך זה כמו שלשבת זו, יחד עם השבתות שקדמו לה בבית אמו, לא הספיק להכנס בנחת 'כמו שצריך'.
גם בשמי שמים לא פספסו את כניסתו הלא דרמתית של ההוא גברא לבית מקדש מעט, ולא לחיוב כי אם לחובה עלה קול אודותיו.
"Well well well, look what we found here".
"מה, אה, הוא? כן, זה לא חדש, השלומפר.
"וזה לא שאין לו. וזה לא שלא נכנס כך בעבר לשבת, וזה לא שלא חשב להכנס אחרת ולא קיים מחשבתו".
"איזו חוצפה, ממש גסות רוח. חוצפה יסגא. לדייט הוא היה מגיע ככה?".
"ברור שלא, אבל מה אכפת לו ולסדרי העדיפויות שלו, הוא מקדימה, שבת המלכה מאחורה".
"תראו אותו, מתפלל על קרבת ה', על מידות, על בריאות, על אשתו שנעלמה ממנו עת נוסרו נשמותיהם טרם ביאתם לעולם וכעת מחזר הוא אחריה".
"לפחות הקלאפטעס בעזרת נשים רואות אותו, שיקבל את מה שמגיע לו, או יותר נכון- אולי ככה הוא לא יקבל את מה שלא מגיע לו".
"נכנס לשבת מזיע ובהול, עושה שבתו חול וחולו מחולל, מה עולה לפנינו סרחונו . את כל זאת נביא לפני קונינו וקונו, ונראה האם תעלה תפילתו לרצון לפני אדונו".
מיהרו להם הקטיגורים אל יוצר האדם ויוצרם, נחושים בדעתם ובצדקת הרשעתם, שטחו מגילתם מענתם וטענתם, ובכליון עיניים וצרות עין ציפו למוצא פיו של מי שאמר והיה העולם.
ואין זיוף בדין ואין משוא פנים, מידת הדין מקטרגת תחת שוכן עולמים, אך בפתע פתאום עולה שוצפת וגועשת מקהלת קהילי קהילות של סנגורים, שכן אמנם בצדק ובמשפט מוכרעים הפסקים אך גם בחסד וברחמים.
"מידת הדין, מידת הדין, מה לך פה לפני שוכן מעונים? כלום נסתתמה ראייתך מזיקנה וקטרוג במשך שנים?
כלום תמונה שלמה שטחת לפני יודע סתרי סתרים?
כלום עצרת לבדוק על מי ומה את טוענת דין ומרורים?".
"שמא העלמת עיניך מעזרתו בעבודות הבית לכבוד בוא המלכה הגבירה?"
"שמא פספסת קפיצתו החפוזה והתחומה בזמן למקווה הטהרה?"
"שמא לא ראית מיעוטו במאכל ומשתה, בכדי לחזק מידותיו באיפוק, ממשל וגבורה"?
"שמא אינך יודעת כי בשל צרכי הבית נצרך לצאת לתפילת מנחה מאוחרה?".
"אמת הדבר שהופעתו המרושלת כך זו לא הפעם הראשונה",
"אמת ששוב ושוב חשב לשנות ולהשתפר ועוד לא ביצע ושינה",
"אך גם אמת הדבר שאת זו שבחרת להתמקד בחזותו הלא מדוגמת ובשורה התחתונה",
"והאמת לאמיתה היא רצונו הטוב להכנס לשבת לא רק במעשים טובים אלא גם בהופעה חיצונית רעננה".
נאלמה לה דום מידה של דין, בזמן שהוסיפה והוסיפה לסנגר מידת הרחמים,
שקט השתרר מדלפק המאשימים,
עינייים צרות של קטרוג לפתע חזו מישרים,
ואותו עלם נעלם וצעיר זכה בדין ללא הכברת דין ודברים.
כתב האישום והקטרוג נשרף בהבזק של אש. אותיות עלו ממנו, פורחות באוויר ומנקות חולצתו של הבחור, שבבוהק פנימי התנקה, התרענן והצחיר. אמנם אותן נשים מבוגרות לא יציעו לו נכדה כפרס על הסטייל הגרוע, אך הרבה הצלה לפני המקום, וריבוש"ע יזמן לו את שלו וימציא לו אבידתו, בתקווה שכל זה יקרה מהרה ובשמחה.
ואמנם הבחור התפלל לו עמידה לבד, אך ריבבות מלאכים השלימו לו למניין גדול ונפלא, ברוב עם הדרת מלך. סנגורים וגם כאלו שאינם, מידה של חסד ומידה של דין, אמנם לייעוד שונה מיועדים, הצד השווה שבהם שכולם רצון קונם חפצים למלא כפי שליחותם, גיבורי כח עושה דברו מוכנים.
ליל שבת. השמש כבר שקעה לה, הירח הולך ומקבע מושבו להאיר את הלילה שנפרש כמרבד כחול- שחור על פני הרקיע.
תפילת ערבית הסתיימה. ישראל קדושים חוזרים מבתי הכנסת לביתם, מעוטרים בכובע, עניבה וחליפה מהודרים השמורים לשבת. בנות ישראל בכסות חגיגית חגיגית מהלכות בנעם ובשלווה לבתיהן, שערן המשוך לאחוריהן בסירוק ובטוב טעם זע מעט עם כל פסיעה שהן עושות לעבר ביתן.
ובינות המהלכים, נצפית לה דמות גבוהה, מגושמת מעט ומרושלת הרבה. לא עוטה לגופה כסות נאה ומהודרה, אינה בולטת, ק"ו שלא לחיוב, בין מקהלות עמך בית ישראל, שאם אינם נביאים- בני נביאים הם.
ומי שלב בשר לו, לא הקפיד על מראהו וחזותו של זה.
ומי שעין אמת לו, לא פיספס את הפמליא הקדושה של מעלה המלווה את היהודי הצעיר חזרה לביתו.
ומי שאוזן אמת לו, ודאי יכל לשמוע את רבבות המלאכים המלווים, ובראשם אלו שבתחילה דימו לקטרג עליו וכעת מברכים אותו ומודים עליו במילים טובות:
"אתה שלום,
שבתך שלום,
את רעיתך שאתה מחפש תמצא בשמחה במהרה ובשלום,
ולכל אשר לך-
שלום".
בינות לדמויות הבודדות שעוד הילכו כעת ברחוב, נצפתה לה דמות גבוהה של בחור, מגושמת מעט ומרושלת קצת הרבה, אשר שמה פעמיה בחופזה לבית הכנסת. אגלי זיעה ציפו את מצחו, גופייתו נצמדה בלחות גוש- דנית מעיקה לחזהו וגבו. לראשו כיפה סרוגה אשר יועדה במקור לשבת אך משמשת גם לחול, את פניו מעטרים זיפים קצרים המאותתים ששלושת השבועות אשר החלו בי"ז בתמוז הם אינם יום מיומיים. לגופו עוטה חולצה לבנה ומוכתמת מעט ומכנס שחור שידע ימים יפים יותר, שוליו נוגעים באספלט הרחוב שמתחת לסנדליו, אשר הנקודה הירוקה בסולייתן נמחקה כבר לפני כמה וכמה שנים טובות. כניסתו המאוחרת לתפילת המנחה במלבושים אלו לא הוסיפו לו כבוד ונקודות זכות אצל חברות הקהילה המבוגרות, שהפנסיה פינתה להן זמן לעסוק בשידוכים. לא עני הוא הלך זה כמו שלשבת זו, יחד עם השבתות שקדמו לה בבית אמו, לא הספיק להכנס בנחת 'כמו שצריך'.
גם בשמי שמים לא פספסו את כניסתו הלא דרמתית של ההוא גברא לבית מקדש מעט, ולא לחיוב כי אם לחובה עלה קול אודותיו.
"Well well well, look what we found here".
"מה, אה, הוא? כן, זה לא חדש, השלומפר.
"וזה לא שאין לו. וזה לא שלא נכנס כך בעבר לשבת, וזה לא שלא חשב להכנס אחרת ולא קיים מחשבתו".
"איזו חוצפה, ממש גסות רוח. חוצפה יסגא. לדייט הוא היה מגיע ככה?".
"ברור שלא, אבל מה אכפת לו ולסדרי העדיפויות שלו, הוא מקדימה, שבת המלכה מאחורה".
"תראו אותו, מתפלל על קרבת ה', על מידות, על בריאות, על אשתו שנעלמה ממנו עת נוסרו נשמותיהם טרם ביאתם לעולם וכעת מחזר הוא אחריה".
"לפחות הקלאפטעס בעזרת נשים רואות אותו, שיקבל את מה שמגיע לו, או יותר נכון- אולי ככה הוא לא יקבל את מה שלא מגיע לו".
"נכנס לשבת מזיע ובהול, עושה שבתו חול וחולו מחולל, מה עולה לפנינו סרחונו . את כל זאת נביא לפני קונינו וקונו, ונראה האם תעלה תפילתו לרצון לפני אדונו".
מיהרו להם הקטיגורים אל יוצר האדם ויוצרם, נחושים בדעתם ובצדקת הרשעתם, שטחו מגילתם מענתם וטענתם, ובכליון עיניים וצרות עין ציפו למוצא פיו של מי שאמר והיה העולם.
ואין זיוף בדין ואין משוא פנים, מידת הדין מקטרגת תחת שוכן עולמים, אך בפתע פתאום עולה שוצפת וגועשת מקהלת קהילי קהילות של סנגורים, שכן אמנם בצדק ובמשפט מוכרעים הפסקים אך גם בחסד וברחמים.
"מידת הדין, מידת הדין, מה לך פה לפני שוכן מעונים? כלום נסתתמה ראייתך מזיקנה וקטרוג במשך שנים?
כלום תמונה שלמה שטחת לפני יודע סתרי סתרים?
כלום עצרת לבדוק על מי ומה את טוענת דין ומרורים?".
"שמא העלמת עיניך מעזרתו בעבודות הבית לכבוד בוא המלכה הגבירה?"
"שמא פספסת קפיצתו החפוזה והתחומה בזמן למקווה הטהרה?"
"שמא לא ראית מיעוטו במאכל ומשתה, בכדי לחזק מידותיו באיפוק, ממשל וגבורה"?
"שמא אינך יודעת כי בשל צרכי הבית נצרך לצאת לתפילת מנחה מאוחרה?".
"אמת הדבר שהופעתו המרושלת כך זו לא הפעם הראשונה",
"אמת ששוב ושוב חשב לשנות ולהשתפר ועוד לא ביצע ושינה",
"אך גם אמת הדבר שאת זו שבחרת להתמקד בחזותו הלא מדוגמת ובשורה התחתונה",
"והאמת לאמיתה היא רצונו הטוב להכנס לשבת לא רק במעשים טובים אלא גם בהופעה חיצונית רעננה".
נאלמה לה דום מידה של דין, בזמן שהוסיפה והוסיפה לסנגר מידת הרחמים,
שקט השתרר מדלפק המאשימים,
עינייים צרות של קטרוג לפתע חזו מישרים,
ואותו עלם נעלם וצעיר זכה בדין ללא הכברת דין ודברים.
כתב האישום והקטרוג נשרף בהבזק של אש. אותיות עלו ממנו, פורחות באוויר ומנקות חולצתו של הבחור, שבבוהק פנימי התנקה, התרענן והצחיר. אמנם אותן נשים מבוגרות לא יציעו לו נכדה כפרס על הסטייל הגרוע, אך הרבה הצלה לפני המקום, וריבוש"ע יזמן לו את שלו וימציא לו אבידתו, בתקווה שכל זה יקרה מהרה ובשמחה.
ואמנם הבחור התפלל לו עמידה לבד, אך ריבבות מלאכים השלימו לו למניין גדול ונפלא, ברוב עם הדרת מלך. סנגורים וגם כאלו שאינם, מידה של חסד ומידה של דין, אמנם לייעוד שונה מיועדים, הצד השווה שבהם שכולם רצון קונם חפצים למלא כפי שליחותם, גיבורי כח עושה דברו מוכנים.
ליל שבת. השמש כבר שקעה לה, הירח הולך ומקבע מושבו להאיר את הלילה שנפרש כמרבד כחול- שחור על פני הרקיע.
תפילת ערבית הסתיימה. ישראל קדושים חוזרים מבתי הכנסת לביתם, מעוטרים בכובע, עניבה וחליפה מהודרים השמורים לשבת. בנות ישראל בכסות חגיגית חגיגית מהלכות בנעם ובשלווה לבתיהן, שערן המשוך לאחוריהן בסירוק ובטוב טעם זע מעט עם כל פסיעה שהן עושות לעבר ביתן.
ובינות המהלכים, נצפית לה דמות גבוהה, מגושמת מעט ומרושלת הרבה. לא עוטה לגופה כסות נאה ומהודרה, אינה בולטת, ק"ו שלא לחיוב, בין מקהלות עמך בית ישראל, שאם אינם נביאים- בני נביאים הם.
ומי שלב בשר לו, לא הקפיד על מראהו וחזותו של זה.
ומי שעין אמת לו, לא פיספס את הפמליא הקדושה של מעלה המלווה את היהודי הצעיר חזרה לביתו.
ומי שאוזן אמת לו, ודאי יכל לשמוע את רבבות המלאכים המלווים, ובראשם אלו שבתחילה דימו לקטרג עליו וכעת מברכים אותו ומודים עליו במילים טובות:
"אתה שלום,
שבתך שלום,
את רעיתך שאתה מחפש תמצא בשמחה במהרה ובשלום,
ולכל אשר לך-
שלום".
(התיקון האוטומטי תיקן את המילה חתימה לחתונה 