אז אתמול סוף סוף היה היום הראשון שהיה לי באמת חופש.. קמים בזרימה תפילה וזה.. קפה.. טלפון מידידיה אתה בא אלי לארוחת בוקר? עד שאוספים את כל מי שבבית ומכינים את השקשוקה כבר 1 בצהריים מסיימים לאכול אני מקבל טלפון היום ב8 בערב יש יומולדת הפתעה לחבר (אתה מכיר אותו @תפוז סיני)ההורים רוצים שנבוא.. לבוא או לא? אין לי כוח להחליט.. נראה בהמשך..
פתאום מחליטים נוסעים באופניים למעיין.. בהלוך נסענו דרך הכביש עלייה קשה וזה אבל סבבה.. באמצע עפה לי הכיפה נעלמה.. מגיעים למעיין מתקררים וזה חוזרים דרך ההרים.. גיליתי שזה קשה לסוע דרך ההרים.. כל הידים רועדות וכמעט איבדתי שליטה.. באמצע הנסיעה שומעים צעקות.. מימיננו אוהלים עם מלא דגלי פלסטין וארבעה ימ"ש רצים אחרינו ומתחילים לזרוק אבנים.. פחד שלהחיים!! אבל מה לעשות אנחנו עם אופניים זה יותר מהיר..
החלטתי נוסעים ליומלדת.. לסוע עד מבוא חורון? זה מלא.. מתגלגלים בטרמפים עברתי בחנות בדרך.. וגם חיכיתי לחבר.. בסוף ב9 בערב באיחור של שעה הגענו ללטרון.. משם הקפצה ואנחנו ביומלדת..
שעתיים ויצאני בחזרה.. בדרך ללטרון בחזרה נעלם לי הפלאפון.. לחץ וזה למזלי הוא היה מתחת למושב.. עליתי על טרמפ וכמעט שכחתי את התיק בקיצור חוסר מזל בתחום הזה..
הגעתי לירושלים כבר מאוחר.. אמא מפחדת שנחזור עכשיו נשאר לישון בירושלים.. ישנתי רק 3 שעות ויצאתי הביתה.. בבית בא לעשות סיכום יום בום נסגר בטעות נמחק הכל.. שונא שזה קורה!!
היום אין באמת מה לספר סתם יום סטלה.. אבל מחר עבודה ואז ערב סרט.. אין דקה פנויה!! ואני חייב לקום ב6!! שלא יהיה פאדיחות..
אז לילה טוב שיהיה לכם..

זה מפחיד