ב"ה הולך ממש טוב.
אני חושבת שא' כל זה מה שאת משדרת לילד.
אני מבינה מאד את הלחץ שלך, רוצים כבר להיות אחרי וצריך המון סבלנות.
עם זה את צריכה לבדוק קודם כל באמת שהילד בשל לכך, ואם החלטת שכן את צריכה לתת בו את מלא האמון, להחליט בתוכך שהוא יכול ומסוגל וממילא לשדר לו זאת- ברגע שמורידים את הטיטול אז לגמרי, עד הסוף.ובלי לחץ!
מסבירים לו יפה שהוא כבר גדול ועושה בשרותים, כמו ילד גדול, וכל פעם שהוא עושה- יקבל עדש או פרס אחר קטן, זה מתגמל ומעודד אותו.
כמובן שכדאי לקנות ישבנון לאסלה (בחנות למוצרי תינוקות בדר"כ) שמקל מאד על ההתרגלות של הילד וגם יותר ידידותי ובטחוני ופחות מפחיד ומאיים.
ועוד משו- ברגע שהחלטת שהוא בשל ומבחינתך הוא גמול אז גם כשקורה והוא מפספס לא להתרגש מזה, לא צריך לדבר יותר מידי ולא לשדר לו לחץ ועצבים. פשוט לנקות בשקט, לומר לא נורא ולא קרה כלום ופעם הבאה תעשה תגיד לאמא כשאתה צריך ואמא תיקח אותך לשרותים ותקבל עדש!
בהצלחה!!
א. לחץ מצידך לא יעזור. פשוט תנסי לשחרר לגמרי. גם אם יגיע לגן עם טיטול לא יקרה כלום. יש הרבה ילדים עם טיטול בתחילת גן 3. מאז שגן 3 נכנס לחינוך חובה הסייעות מחויבות לטפל גם בטיטול, מה לעשות.
ב. קחי בחשבון שגמילה זה לא "זבנג וגמרנו". יש ילדים שכן, ויש ילדים שגם יקח להם כמה חודשים עד שבאמת ילכו לשרותים כל פעם שצריכים. אז תאזרי בסבלנות...
ג. מה יקרה אם יסתובב בבית בלי טיטול ובלי תחתונים? שיסתובב יום יומיים ככה- מדי פעם תשאלי אותו "יש לך פיפי?" ותזכירי לו שאם יש לו אז שילך לשרותים ואם יעשה בשרותים- יקבל פרס. אבל אם מפספס- אל תתעצבני...תגידי משהנו בסגנון "הפיפי יצא פה במקום בשרותים. חבל..בפעם הבאה תעשה בשרותים ואז תקבל פרס".
העיקר- אל תשדרי לו שהוא לא בסדר, ואל תשדרי לחץ מהענין. רק תעודדי ותאדירי את ההצלחות (אתה שומע אבא? היום X עשה שלוש פעמים פיפי בשרותים!! כל הכבוד!!).
אגב- זה שהוא עושה ומיד מוריד זה טוב. זה שלב אחד לפני גמילה. זה שלב שבו הוא מרגיש שעושה וזה מפריע לו. השלב הבא זה להרגיש לפני שעושה.
אז בהצלחה!! ובנחת...
ככה הוא לא מתבלבל, תקני לו כמה תחתונים עם ציורים שיתלהב ותכיני את עצמך לפספוסים לרוב..
תקחי אותו בעצמך לשירותים כל כמה זמן, תני לו לשבת וכדאי כמה שפחות לשאול אותו "יש לך פיפי?" כי התשובה כמעט תמיד תהיה לא. פשוט לומר לו "בוא הולכים לעשות פיפי" אם את נתקלת בסירוב, תעשי מזה משחק.. אני אגיע קודם, אני אוריד את המים.. ואז אולי הוא ירצה בעצמו.. גם כמו שכתבו פה ספר בשירותים זה מועיל.
חשוב מאוד להצטייד בהמון המון בגדים ספייר.. זה מוריד מהלחץ של הכביסה.
בהצלחה! ולנשום עמוק- זה עובר מתישהו 
אני קצת נחרצת בנושא הזה אז סליחה מראש..
תנסו לשכוח את מה שלימדו אתכם עד היום אנשים עם אינטרסים כלכליים (פסיכולוגים, חברות הטיטולים וכדומה)
אני אמא לחמישה (גמולים, הקטנה בת שנה ועשרה חודשים, שנגמלה לפני חודשים) ומעורבת בגמילות של ילדים גדולים עם לקויות קשות (ברמה של תינוקות ממש).
לגמילה אין שום קשר לבשלות!!
אני אחזור על זה: לגמילה אין שום קשר לבשלות!!
גמילה זהו תהליך מוטורי-התנהגותי שבו הילד לומר לעשות את צרכיו במקום אחר ממה שהוא הורגל עד עתה.
זה כל הסיפור. השרירים של הסוגרים הם פשוטים מאוד בצורת מעגל והם נפתחים ונסגרים לפי שליטה נרכשת של הילד.
בע"ח לומדים לשלוט בסוגרים לאחר מספר ימים (תלוי בסוג).. עכשיו תשכנעו אותי שילדינו פחות חכמים מהם..
כשנכנסים לגמילות בגיל מבוגר (מעל שנתיים וקצת) לפעמים ילדים מתחילים להסתבך עם זה.. סיבוכים שלא קיימים בגמילות מוקדמות יותר (שנה וחצי)..
לפעמים ילדים מסתבכים עם גמילה בלי קשר לגיל שלהם ולא צריך להכליל מהם על השאר (אודיה). סביר להניח שהחמוד היה מסתבך איתה באותה מידה בגיל שלוש ואז זה ממש לא נעים למשוך גמילה בגילאים אלו.. דווקא עם המסתבכים כדאי להתחיל כמה שיותר מוקדם..
לפותחת השרשור, תורידי לחץ.. ככל שלך לא יהיה אכפת מהגמילה והוא יבין שזה לא נושא ביניכם הוא יצליח ללמוד את המיומנות. ברגע שזה נהפך לנושא שחשוב לך אנו מתחילים לערב פסיכולוגיה ומתחים בין הורים לילדים. תתייחסי לזה כאילו את מלמדת אותו לגזור במספריים/לרכב על אופניים.. אנחנו לא באמת כועסות כשזה לוקח להם קצת זמן.. עם לחץ או בלי זה ייקח את הזמן שלו.. אז למה לערב רגשות שליליים..
אשתף בסיפור אישי, כשבני היה בן שנה וחצי הוא הוריד את החיתול מעצמו מטעמי נוחות ואני קפצתי על המציאה.. הגמילה לקחה זמן ונכנסו לחורף.. היה שבוע גשום מאוד והבגדים לא הצליחו להתייבש בתוך הבית (קניתי כמויות..).. נכנסתי ללחץ אדיר לקראת סוף שבוע וביקשתי מבעלי שלא יחזור בחמישי בערב בלי מייבש בגדים איתו.. וכך היה, בעלי הצדיק חזר עם מייבש כביסה.. באותו רגע מפלס הלחץ ירד לאפס ואמרתי לו, "חמוד אתה יכול לפספס מעכשיו בלי הפסקה, זה לא מפריע לי בכלל" (תוך שעתיים יש מכונה מכובסת ומיובשת).. החמוד באמת הקשיב (למפלס הלחץ שלי) והפסיק באותו רגע לפספס בכלל.. הגמילה נגמרה באותו יום (הוא כבר היה בן שנה ועשרה חודשים).. רק אז הבנתי בכמה לחץ אני הייתי ואיך זה השפיע על
הגמילה של בני.. סתם נקודה למחשבה..
יצא ארוך..
בהצלחה..
לפעמים זה יוצא מעולה בגיל שנה וחצי ולפעמים זה לוקח חודשים..
אין כללים בזה.
לפעמים גמילה של ילד בוגר לוקח יום ולפעמים שנים (מריחות צואה וכדומה)..
ועדיין חושבת שאין קשר לבשלות.
יש קשר למוכנות הורית בלבד.
אני אף פעם לא משכנעת לגמול, זה צריך לבוא כשלהורה זה מתאים במכלול השיקולים.
החמוד שלך שלא הצליח להיגמל מהר היה עושה את זה בכל גיל שהיית מורידה לו..
אם תקשיבי לסיפורים מסביבך תשמעי סיפורי גמילה מהירים/קשים בכל בית.. אנשים נוטים לקבוע כללים לפי הניסיון האישי בביתם.. וזה לא ממש נכון..
אין בכלל ויכוח.. ואני לא מנסה לשכנע אותך..
הורה צריך לעשות מה שמתאים לו. אם מתאים לך לחכות לגמילה כשהילד רוצה זה נהדר..
אני האחרונה שתגיד משהו..
וממליצה לכל ההורים לעשות בדיוק מה שמתאים להם.. כך ההורות יותר בריאה והתקשורת עם הילדים יותר טובה..
מטרתי הייתה לחשוף את ההורים לעוד גישה וכל אחד יעשה מה שמתאים ומתחבר לאופי שלו, בלי קשר ל"נכון" ו"לא נכון".. כי זה לא שייך בחינוך ילדים.
להושיב את הילד על האסלה הפוך- עם הפנים למכסה האסלה, ולתת לו לורד מחיק לצייר על המכסה... אומרים שזה עוזר
אין לי ניסיון עדיין עם ילדים בגמילה, אבל בכל זאת...... אומרים ...
בהצלחה! 
וגם ממש חשוב שלא תשדרי לו שהוא לא בסדר או עצלן!!
וכמו בהרבה תחומים- יכול מאוד להיות שברגע שתפסיקי לשדל, זה יקרה דווקא אז.
הלחץ שלך בענין לא מוסיף כלום. להפך- רק גורם לו להמשיך בסרוב.
תרפי לגמרי וזה יבוא.
עוד לא ראינו ילד בכיתה א' עם טיטול...
ואגב, יכול להות שזה קשור לזה שהוא בכור.
הילדים הבאים במשפחה כבר רואים איך הגדולים עושים בשרותים וזה מלמד אותם באופן טבעי לגמרי.
בגן בגיל הזה הם מודעים לעניין שיש ילדים שעוד לא גמולים..
גם הבן שלי עולה לגן ועוד לא גמול
הוא יהיה מההכי קטנים שם.. ובתכל'ס אני לא דואגת... נגמול אותו בחופש..(הקצת זמן מהמעון...)
גיל 38, הילדים, העבודות, החיים עשו את שלהם. פה ושם משברים, עלבונות, ריבים הביאו אותנו לכך שאשתי רצתה ללכת לייעוץ זוגי. בישוב שלנו כמובן לא היה כדאי ללכת ליועצים שאחרי זה נפגוש במכולת, בגינה או בבית הכנסת והלכנו לישוב ליד למישהו מומלץ. אשתי יצרה את הקשר הראשוני, ספרה מה שספרה והגענו אליו.
אחרי 3 פגישות איתו הרגשתי משהו לא בנוח בכלל. היועץ המדופלם והמומלץ לא בדיוק יועץ זוגי. הוא יועץ לאשתי איך להיטיב את חייה. ואני בתפקיד חלק מההצגה או מההפקה. בעצם אני צריך לעבוד על דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. הפתעות קטנות, עזרות במה שהיא צריכה, להתחשב בה ולדרוש בשלומה. היא צריכה גם למצוא דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. ללכת לחוג, לפגוש חברות, לדעת להגיד לי מה היא צריכה.
בכלל הופתעתי לגלות שלא ניתנה לי בשום שלב עד כה אפשרות לומר מה מפריע לי בחיים, בבית, בזוגיות, אולי בעבודה, אולי במשהו אחר. הכל ביחס למה שהיא מרגישה.
זה כמובן לא תהליך משפטי שבו צריך לשמוע שני צדדים ולהחליט מי אשם, אבל אם נוגעים ופותחים ומטפלים, גם לגבר שאולי לא בא עם משא סבל לייעוץ, יש דברים שהוא היה רוצה לפתוח ולומר.
אולי אני לא מבין מה הייעוץ אמור לכלול. כי אני מוצא פער די גדול בין ההמלצות על הבחור לבין איך שאני מרגיש אצלו.
הוא יותר פעיל.
בהצלחה!!
אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.
יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.
כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.
אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.
לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.
אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...
אנחנו הורים ל 7 ילדים גרים היום בשכירות ברמלה, בגרעין התורני ומחפשים להשתקע במקום עם קהילה תורנית אבל לא לוחצת. בגלל שאני עובד בבני ברק, מחפשים מקום שמצד אחד המחירים עדיין שפויים ומצד שני לא רחוק מידי מהעבודה. חשוב לנו קהילה תורנית שמשקיעה בילדים ונוער.
נשמח מאד להמלצות ☺️
לא מצאתי פורום מתאים מקווה שפה אפשרי
שלום בעלי נפטר יש לו ילדים קודמים
לנו משותפים
הכל היה בסדר לא ראיתי את זה בא
סעדתי את בעלי בזמן שילדיו קודמו בעבודות
אימא שלהם הילה חכמה הגיע חטפח בו בבית חוליל לגבות טת הילדים מול המשפחה שלא תראה שלא באים
ואני לא יכלתי לעבוד
כי גם לא רציתי בעלי קודם להכל
מבעל חזק שלא היה חולה אף פעם לא ראיתי אותו שוכב עם חום או משהו דומה לא כדורים כלום
עובד פיזית קשה כל חייו
לא יכולה לפרט הכל
שמר הכל בפנים עד שהגיע למחלה ומהר הלך
ילדיו רצו מידע על כל דבר
על עורך דין שמטפל אפלו אני ובעלי לא התענינו
לא הבנתי מה ילד שבקושי רואה את אבא שלו מתענין בקצבה
מאשים אותי שאני יודעל אל כל המידע
אין לי תו ירודה לא נותנים מידע גם לאישה
אבל הם בשלהם
עכשיו הכל מובן הכינו את הקרקע
ילד שכל חייו לא הספיק לו מה שנתן רצה עוד
עגשיו מרגיש שיכול להכניס לי
אני לא בתחרות
הם יושבים מולי ומחלקים את הבית
החלק שהם לא הבינו שאטאמטית הבית נאשם על שמםץ מי שמדריך אותם מהמשפחה לא מבין ולא אמר להם
הם אמרו לא נוציא אותך מהבית
לא בטוב לב,בהתנשאות
פה שתקתי
שאני רצתי עליו בעלי עבד ואני נלחמתי לקנות אותו כן מפרנבס עיקרי
כי לא היה שעות בבית וכל עול הבית היה עלי עד שהתמוטטתי בעבודה
ועבדתי פחות
לא היה לו עזרה משום צד
המשפחה שלו ידעה על מצבו הקשה
ולא באו לבקר פעם אחת
לא יצאו לקפה או שהבאו אליהם
רק רצו שנפכש במסעדה פעם בחודשים
אבל הוא לא יכח רצו לעשות וי
התנהגו אלי לא מכבד בבית חולים
קראו לי בשמה של,גרושתו
ולא אמרתי כלום
בעלי גוסס והם אבים איתי מולו
שתקתי
אבל הילדים שלו איתם יד ביד
אז גם אני שינתי את גישתי ואהיה בקשר עם משםלתן גם לי יש,ילדים
אימא שלהם השחקנית הראשית פה
הראתה לי שהיא איתי
ותקעה לי סכין בגב חיממה את הילדים שלא מבינים הרבה
על התערבות בכל נישא
לקחה את הפיקוד על משפחת בעלי לא ידעתי שהיא כל יום מדווחת עלי היתה מגיעה כאלו לעזור
ומדווחת הכל לא הבנתי למה המשפחה שלו לא מתיחסת
אלי
אני איתו בכל הטיפול והם לא מתיחסים אלי רק לגרושתן אפלו קוראים לי בשם שלה
בשבעה היא לא יכלה לראות שברים חברים של בעלי הכל רצתה לדעץ להתערב
היום הילגים שלו מתנהגים אלי כאלו זהו
הוא מת את כלום
רוצים את חלקם לא מוותרים על כלום
אני לא גרה בבית ויש להם פה זכות
הכי כאב לי שהם התנתקו מאחים שלהם
ובקשר טוב עם המחה שלא ביקרה את האבא כי הם בדיור כמוהם
לא הבנתי איך אני הרעה פה
מה עושים אין לי עורך דין כל מי שהגעתי אליו לא היה בטוח במצב
חיבת עורך דין שיתן לי בטחון
אין פה מיילוינים אבל יש לי ילדים קטנים ואני לא בריאה מצבי לא ממד טוב נםשי פיזי
תפני לעורך דין.
לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.
אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.
שלום וברכה,
חשוב לי מאוד לשתף בנס עצום שנעשה לנו.
לביתי הקטנה חולשת שריר בעין הגורמת לפזילה, לאחרונה הפזילה החמירה ונוירולוג מומחה הפנה אותנו לבדיקת הדמיה של המוח בהרדמה.
הילדים הם האוצר הגדול ביותר שלי והתפללתי לבורא עולם שיעזור לי לחזק את הביטחון והאמונה ולהילחם בפחד ובחששות שהרי הכל מאיתו יתברך מאבא מלך העולם.
ב"ה הבדיקה חזרה תקינה וקיבלנו את התוצאות מבלי להמתין את כל זמן ההמתנה המקובל.
"הודו לה'כי טוב כי לעולם חסדו" תודה רבה ריבונו של עולם,
כמה חשובה ויקרה הבריאות , כלום לא מובן מאליו .
בתפילה לבשורות טובות ישועות וחיזוק הביטחון והאמונה והקשר התמידי לריבונו של עולם והבנה והכרה בכל הטוב שבורא עולם עושה איתנו.
שלום רב,
שמי חוה.
אני בהחלט מבינה שהפורום הזה לא בנוי לשליחה של שאלוני מחקר, אך אני לא יודעת לאן עוד אפשר לפנות.
אני והשותף שלי לכתיבת עבודה סמינריונית מפצים את השאלון מחקר שלנו כדי לסיים בהצלחה את לימודי התואר הראשון באוניברסיטה הפתוחה.
אנחנו מחפשים אנשים עם ליקויי למידה אשר מתבטאים בדיסלקציה או בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה, אשר מילאו להם 18.
אנחנו צריכים עוד 21 תשובות של אנשים עם ליקויי למידה לשאלון שלנו, אשר בוחן את ההשפעה של לקות למידה על תפיסת מערכות יחסים מקוונות (משפחתיים / חברתיים / תעסוקתיים) שנוצרו ברשתות חברתיות ובדידות חברתית.
האם יש בקרבתכם אנשים שיש להם ליקויי למידה ומעוניינים להשתתף במחקר או שאתם עצמכם עם ליקויי למידה שפירטתי בשורה למעלה?
אולי אתם מכירים מקומות לאן אפשר להפיץ את השאלון שלנו?
אם כן, אנחנו נשמח לכל עזרה אפשרית.
השאלון אנונימי וקל. אנחנו נתנו זמן מענה עליו עד 30 דקות, כך שלא צריך למהר לשום מקום ולהילחץ מהגבלת זמן.
קישור לשאלון: השפעה של לקות למידה על תפיסת מערכות יחסים מקוונות (משפחתיים / חברתיים / תעסוקתיים) שנוצרו ברשתות חברתיות ובדידות חברתית
תודה רבה לכם בכל מקרה.
יום טוב ונעים לכולם.
אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!
תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.
תודה רבה. יום טוב.
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
