ב"ה הולך ממש טוב.

אני חושבת שא' כל זה מה שאת משדרת לילד.

אני מבינה מאד את הלחץ שלך, רוצים כבר להיות אחרי וצריך המון סבלנות.

עם זה את צריכה לבדוק קודם כל באמת שהילד בשל לכך, ואם החלטת שכן את צריכה לתת בו את מלא האמון, להחליט בתוכך שהוא יכול ומסוגל וממילא לשדר לו זאת- ברגע שמורידים את הטיטול אז לגמרי, עד הסוף.ובלי לחץ!

מסבירים לו יפה שהוא כבר גדול ועושה בשרותים, כמו ילד גדול, וכל פעם שהוא עושה- יקבל עדש או פרס אחר קטן, זה מתגמל ומעודד אותו.

כמובן שכדאי לקנות ישבנון לאסלה (בחנות למוצרי תינוקות בדר"כ) שמקל מאד על ההתרגלות של הילד וגם יותר ידידותי ובטחוני ופחות מפחיד ומאיים.

ועוד משו- ברגע שהחלטת שהוא בשל ומבחינתך הוא גמול אז גם כשקורה והוא מפספס לא להתרגש מזה, לא צריך לדבר יותר מידי ולא לשדר לו לחץ ועצבים. פשוט לנקות בשקט, לומר לא נורא ולא קרה כלום ופעם הבאה תעשה תגיד לאמא כשאתה צריך ואמא תיקח אותך לשרותים ותקבל עדש!

בהצלחה!!

א. לחץ מצידך לא יעזור. פשוט תנסי לשחרר לגמרי. גם אם יגיע לגן עם טיטול לא יקרה כלום. יש הרבה ילדים עם טיטול בתחילת גן 3. מאז שגן 3 נכנס לחינוך חובה הסייעות מחויבות לטפל גם בטיטול, מה לעשות.

ב. קחי בחשבון שגמילה זה לא "זבנג וגמרנו". יש ילדים שכן, ויש ילדים שגם יקח להם כמה חודשים עד שבאמת ילכו לשרותים כל פעם שצריכים. אז תאזרי בסבלנות...

ג. מה יקרה אם יסתובב בבית בלי טיטול ובלי תחתונים? שיסתובב יום יומיים ככה- מדי פעם תשאלי אותו "יש לך פיפי?" ותזכירי לו שאם יש לו אז שילך לשרותים ואם יעשה בשרותים- יקבל פרס. אבל אם מפספס- אל תתעצבני...תגידי משהנו בסגנון "הפיפי יצא פה במקום בשרותים. חבל..בפעם הבאה תעשה בשרותים ואז תקבל פרס".

העיקר- אל תשדרי לו שהוא לא בסדר, ואל תשדרי לחץ מהענין. רק תעודדי ותאדירי את ההצלחות (אתה שומע אבא? היום X עשה שלוש פעמים פיפי בשרותים!! כל הכבוד!!). 

אגב- זה שהוא עושה ומיד מוריד זה טוב. זה שלב אחד לפני גמילה. זה שלב שבו הוא מרגיש שעושה וזה מפריע לו. השלב הבא זה להרגיש לפני שעושה.

אז בהצלחה!! ובנחת...

ככה הוא לא מתבלבל, תקני לו כמה תחתונים עם ציורים שיתלהב ותכיני את עצמך לפספוסים לרוב.. 

תקחי אותו בעצמך לשירותים כל כמה זמן, תני לו לשבת וכדאי כמה שפחות לשאול אותו "יש לך פיפי?" כי התשובה כמעט תמיד תהיה לא. פשוט לומר לו "בוא הולכים לעשות פיפי" אם את נתקלת בסירוב, תעשי מזה משחק.. אני אגיע קודם, אני אוריד את המים.. ואז אולי הוא ירצה בעצמו.. גם כמו שכתבו פה ספר בשירותים זה מועיל.

חשוב מאוד להצטייד בהמון המון בגדים ספייר.. זה מוריד מהלחץ של הכביסה.

בהצלחה! ולנשום עמוק- זה עובר מתישהו

אני קצת נחרצת בנושא הזה אז סליחה מראש..

תנסו לשכוח את מה שלימדו אתכם עד היום אנשים עם אינטרסים כלכליים (פסיכולוגים, חברות הטיטולים וכדומה)

אני אמא לחמישה (גמולים, הקטנה בת שנה ועשרה חודשים, שנגמלה לפני חודשים) ומעורבת בגמילות של ילדים גדולים עם לקויות קשות (ברמה של תינוקות ממש).

לגמילה אין שום קשר לבשלות!! 

אני אחזור על זה: לגמילה אין שום קשר לבשלות!!

גמילה זהו תהליך מוטורי-התנהגותי שבו הילד לומר לעשות את צרכיו במקום אחר ממה שהוא הורגל עד עתה.

זה כל הסיפור. השרירים של הסוגרים הם פשוטים מאוד בצורת מעגל והם נפתחים ונסגרים לפי שליטה נרכשת של הילד.

בע"ח לומדים לשלוט בסוגרים לאחר מספר ימים (תלוי בסוג).. עכשיו תשכנעו אותי שילדינו פחות חכמים מהם..

כשנכנסים לגמילות בגיל מבוגר (מעל שנתיים וקצת) לפעמים ילדים מתחילים להסתבך עם זה.. סיבוכים שלא קיימים בגמילות מוקדמות יותר (שנה וחצי)..

לפעמים ילדים מסתבכים עם גמילה בלי קשר לגיל שלהם ולא צריך להכליל מהם על השאר (אודיה). סביר להניח שהחמוד היה מסתבך איתה באותה מידה בגיל שלוש ואז זה ממש לא נעים למשוך גמילה בגילאים אלו.. דווקא עם המסתבכים כדאי להתחיל כמה שיותר מוקדם..

לפותחת השרשור, תורידי לחץ.. ככל שלך לא יהיה אכפת מהגמילה והוא יבין שזה לא נושא ביניכם הוא יצליח ללמוד את המיומנות. ברגע שזה נהפך לנושא שחשוב לך אנו מתחילים לערב פסיכולוגיה ומתחים בין הורים לילדים. תתייחסי לזה כאילו את מלמדת אותו לגזור במספריים/לרכב על אופניים.. אנחנו לא באמת כועסות כשזה לוקח להם קצת זמן.. עם לחץ או בלי זה ייקח את הזמן שלו.. אז למה לערב רגשות שליליים..

אשתף בסיפור אישי, כשבני היה בן שנה וחצי הוא הוריד את החיתול מעצמו מטעמי נוחות ואני קפצתי על המציאה.. הגמילה לקחה זמן ונכנסו לחורף.. היה שבוע גשום מאוד והבגדים לא הצליחו להתייבש בתוך הבית (קניתי כמויות..).. נכנסתי ללחץ אדיר לקראת סוף שבוע וביקשתי מבעלי שלא יחזור בחמישי בערב בלי מייבש בגדים איתו.. וכך היה, בעלי הצדיק חזר עם מייבש כביסה.. באותו רגע מפלס הלחץ ירד לאפס ואמרתי לו, "חמוד אתה יכול לפספס מעכשיו בלי הפסקה, זה לא מפריע לי בכלל" (תוך שעתיים יש מכונה מכובסת ומיובשת).. החמוד באמת הקשיב (למפלס הלחץ שלי) והפסיק באותו רגע לפספס בכלל.. הגמילה נגמרה באותו יום (הוא כבר היה בן שנה ועשרה חודשים).. רק אז הבנתי בכמה לחץ אני הייתי ואיך זה השפיע על

הגמילה של בני.. סתם נקודה למחשבה..

יצא ארוך..

בהצלחה..

לפעמים זה יוצא מעולה בגיל שנה וחצי ולפעמים זה לוקח חודשים..

אין כללים בזה.

לפעמים גמילה של ילד בוגר לוקח יום ולפעמים שנים (מריחות צואה וכדומה)..

ועדיין חושבת שאין קשר לבשלות. 

יש קשר למוכנות הורית בלבד.

אני אף פעם לא משכנעת לגמול, זה צריך לבוא כשלהורה זה מתאים במכלול השיקולים.

החמוד שלך שלא הצליח להיגמל מהר היה עושה את זה בכל גיל שהיית מורידה לו.. 

אם תקשיבי לסיפורים מסביבך תשמעי סיפורי גמילה מהירים/קשים בכל בית.. אנשים נוטים לקבוע כללים לפי הניסיון האישי בביתם.. וזה לא ממש נכון..

אין בכלל ויכוח.. ואני לא מנסה לשכנע אותך..

הורה צריך לעשות מה שמתאים לו. אם מתאים לך לחכות לגמילה כשהילד רוצה זה נהדר.. 

אני האחרונה שתגיד משהו..

וממליצה לכל ההורים לעשות בדיוק מה שמתאים להם.. כך ההורות יותר בריאה והתקשורת עם הילדים יותר טובה..

מטרתי הייתה לחשוף את ההורים לעוד גישה וכל אחד יעשה מה שמתאים ומתחבר לאופי שלו, בלי קשר ל"נכון" ו"לא נכון".. כי זה לא שייך בחינוך ילדים.

להושיב את הילד על האסלה הפוך- עם הפנים למכסה האסלה, ולתת לו לורד מחיק לצייר על המכסה... אומרים שזה עוזר

אין לי ניסיון עדיין עם ילדים בגמילה, אבל בכל זאת...... אומרים ...

בהצלחה! 

וגם ממש חשוב שלא תשדרי לו שהוא לא בסדר או עצלן!!

וכמו בהרבה תחומים- יכול מאוד להיות שברגע שתפסיקי לשדל, זה יקרה דווקא אז.

הלחץ שלך בענין לא מוסיף כלום. להפך- רק גורם לו להמשיך בסרוב.

תרפי לגמרי וזה יבוא.

עוד לא ראינו ילד בכיתה א' עם טיטול...

ואגב, יכול להות שזה קשור לזה שהוא בכור. 

הילדים הבאים במשפחה כבר רואים איך הגדולים עושים בשרותים וזה מלמד אותם באופן טבעי לגמרי. 

בגן בגיל הזה הם מודעים לעניין שיש ילדים שעוד לא גמולים..

גם הבן שלי עולה לגן ועוד לא גמול 

הוא יהיה מההכי קטנים שם.. ובתכל'ס אני לא דואגת... נגמול אותו בחופש..(הקצת זמן מהמעון...)

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות