זה הולך להיות ארוך מהרגיל, אלו מחשבות שהצטברו בקרבי זה זמן רב.
לאחרונה נתקלתי בתופעה שחוזרת על עצמה כמה פעמים, בעיקר אצל בחורות יחסית מוכשרות (או על כל פנים מוכשרות בעיני עצמן), אבל לא רק.
כשאני מתחיל קשר חדש, אני מנסה להישמע חברותי ואדיב (כמובן שאני גם משתדל לא להיראות נלהב יתר על המידה). אולי זה קשור לרקע החוצניקי שלי, אבל בכל מקרה מאז ומתמיד חשבתי לתומי שכדאי לפחות לנסות להתחיל קשר מתוך אוירה טובה ונינוחה, תוך ציפייה (או לפחות הצגה של ציפייה) של "אולי זה זה". ואולם, קרה כבר כמה פעמים שהבחורה מצידה שידרה קור של אפס מעלות, "דיסטאנס" יגידו מורעלי הצבא, מההתחלה עד סוף הקשר (שבא ביוזמתה).
אנסה לתאר מקרה ממוצע של התופעה:
ההודעה הראשונה שלי הולכת משהו כמו "ערב טוב לך [פלונית], כאן ברוך. תרצי לדבר עכשיו?". התשובה שאני אקבל היא "שלום, הייתי מעדיפה לא עכשיו. מחר אם זה בסדר..", כאילו הייתי איזה מתרים מעצבן מארגון צדקה. מה יש? עשר דקות את לא יכולה לפנות בשבילי? ואם כבר, את לא יכולה להתנסח בצורה קצת יותר מנומסת - "שלום לך ברוך, נעים להכיר. הייתי רוצה מאד לשוחח כעת אבל לצערי אני פשוט עייפה וממהרת לישון... נוכל לדבר מחר?" ?
כאשר אנחנו סוף סוף מדברים בטלפון, טון הדיבור שלה הוא יבש ומונוטוני. אני מנסה להישמע שמח ומצפה להיפגש איתה (במידה סבירה) - אבל ללא כל שיתוף פעולה מצידה, מה שגורם להרגיש כאילו שהיא זאת שעושה לי טובה עצומה בכך שהיא מקדישה מזמנה ומטריחה את עצמה לפגוש אותי.
כשנפגשים בדרך כלל השיחה לא "זורמת", ואני בדרך כלל זה שצריך להמציא שאלות יש מאין כדי לפרנס את הדקות הבאות, עד השתיקה הבאה. לא מתקבל רושם שהיא עושה איזושהי השתדלות להכיר אותי, להתעניין בי או ליצור שיח קולח ומשוחרר. כשאני מוציא מהתיק מאפים שקניתי בדרך היא כמובן לא תיגע בהם ("לא, זה בסדר, אני לא רעבה, אכלתי לפני שיצאתי..."). מה קרה? כבר אי אפשר לצפות מבחורה לגלות נימוס מינימלי ולא לגרום להרגיש ששרפתי חמש עשרה שקל סתם?
למחרת כשאני שואל אותה בהודעה אם נח לה לדבר, אני נענה "אני עסוקה עכשיו, אעדכן כשאסיים". כשהגברת סוף סוף נאותה לדבר, בדר כלל אני מתבשר שלמרות שאני נחמד והכל, לדעתה זה לא מתאים.
פעם, לאחר שראיתי שהיא לא ניצלה את רגע השתיקה הראשוני לנתק את הקשר, אמרתי "היה לי מאד נחמד אתמול, נהנתי מאד, והייתי שמח אם תסכימי להיפגש איתי עוד פעם". ואם חשבתי לרגע שהיא תזרום עם ההצגה ותגיד "כן, גם לי היה מאד כיף, בשמחה רבה", התשובה שבפועל קיבלתי היא "אפשר". כמובן שבאותו הרגע התחשק לי לחתוך שם ומיד ולשכוח מהעניין מהר, אבל אז כבר הייתי מאולץ לשחק בתפקיד הנעבעך שמתבזה מול הוד מעלתה האצילה. ואם היתה לי איזו תקווה שהיא תשתחרר קצת בפגישה השניה, כמובן שהתבדתי...
נקודה נוספת שאולי שולית אבל מטרידה, היא שהבחורות האלו אף פעם לא השתמשו בשם לי, לא בהודעות, לא בשיחות בטלפון ולא בפגישה עצמה. היו כמה פעמים שכמעט תהיתי אם בכלל יש להן מושג איך קוראים לי.
בחורה מוכשרת וחכמה שלי, נגיד שאת חושבת שאת כל כך חכמה, מוכשרת, יפהפיה ומושלמת ומי הטיפש שבכלל חשב להציע אותך לכסיל כמוני. זה בסדר גמור. באמת. אבל האם זו התחושה שאת צריכה לשדר החוצה? האם אני לא בן אדם? האם אין לי רגשות?
ההתנהגות הזו הופיעה גם אצל בחורות "תורניות" ו"יראות שמים", אפילו בקרב בחורות שתוארו על ידי חברותיהן כבעלות "מידות טובות", "לב ענק", וש"תמיד מחפשות לעזור".
לא חפרתי לכם על מנת לקבל תמיכה או חיזוק לביטחון העצמי. זה בסדר. אני פונה אליכם, ובעיקר אליכן, כדי לשאול:
האם אני צודק באבחנה שלי? האם בנות מתנהגות בצורה מגעילה בכוונה? האם התנהגות כזו מעידה על פגם כלשהו בעבודת המידות? האם עלי לחתוך בחורה כזו באופן מיידי?
או שאולי אני מבין לא נכון, אולי זו התנהלות רגילה וראויה? אולי גם אני אמור לשדר ניכור עד שהיחס בינינו יתחמם מעצמו? ואם כן, כמה פגישות צריך לעבור עד שאזכה לשמוע אותה משתמשת בשם שלי 
?
) 
