ומה עם השחץ והגאווה שיש בכיפות ובמטפחות ובטליתות מעוטרות? 

אני רואה בעיקר שיש שחץ וגאווה בהורדה של הפיאות. (וכפי שתוכל להבחין בשרשורך)

בכל מצב, באמת אין הכי נמי. 

אבל אשמח להבין מדוע זה מטריד אותך..

שמעתי שר' אליה לאפיאן זצ"ל, שהיה אדם צדיק, מבעלי המוסר, משגיח של ישיבת כפר חסידים בזמנו, ביקר בישיבת כפר הרא"ה אחרי ייסודה, עפ"י הזמנתו של הרב נריה זצ"ל.

ראה, התרשם, אמר: יפה מאד, אבל מה ה"צ'ופ" הזה על הראש של הבחורים (הבלורית עם התסרוקת כלפי מעלה, כמקובל אז...). ענה לו הרב נריה: עם הצ'ופ הזה, אנחנו מושכים מי שטובע כלפי מעלה....

[לגבי גידול פאות, ראיתי שהרב עמרם קרח זצ"ל, שהיה הרב הראשי האחרון לגולת תימן, כתב בספרו שאצלם הפאות (סימנים), התחילו מגזרה של השלטונות, לבזות את היהודים שילכו עם "נחשים" משני צידי הראש.

כפי שקרה לא פעם, מה שחשבו הגויים לעשות כביזיון ליהודים, נהפך לגאות-יחידה, שהם יהודים]

אבל שמא (סברה), בהיות שאצל ילדים היו משאירים פאות כחינוך למצוות לא תקיף, שלא שייכת אצלם, גזרו הם לעשות ארוכות, לגנאי.

ויתכן שגם מה שיש חלק מהאשכנזים, החסידים, שמשאירים ארוך ממש, גם בא על יסוד אותו דבר, ולא בגלל גזירה. זו השערה. צריך לבדוק.

[והנה מצאתי, ואני מעתיק: 

"עד לאחר גירוש התורכים... ולא היו מגדלים פאות בראש, אולי שהיו מניחים בפאות שיעור קטן ומלקטים אותו במספריים והשאר מגלחים בתער.

הגזרות שנתחדשו אחר גירוש התורכים... בתחילה גזרו עליהם להסיר עטרותיהם מעל ראשיהם ולילך פרועי ראש, חרפה ומצוקה גדולה היתה להם בהיותם עוברים ושבים בראש מגולה. לא הספיקה גזרה זו עד שגזרו עליהם לגדל פאות ראשיהם למען יהיה להם סימן קבוע בגופם.. כשגדלו שערות הפאות היו בושים אפילו על עצמם והיו רואים אותם כאילו הם שני נחשים על לחייהם כי הניחו מה שלצד האזניים ושאר הפאות לצד הפדחת גלחוהו עם שאר שער הראש.

היהודים קראו אותם סימן, או סימנים..

גם היהודי כשיבוא בברית דת האיסלאם באונס או ברצון, קודם היו מגלחים פאותיו להמיט מעליו החרפה המיוחדת ליהודים"]

ממצאים ארכאולוגיים מראים שגם פה בארץ ישראל הלכו מגודלי פאות.

וגם באשכנז מגדלים, זה בוודאי לא הגיע מתימן...

אם אני זוכר נכון את הקטע בסערת תימן, הרב התכוון לומר ששם הכריחו אותם להשאיר את זה, ולא שזה משם הומצא.

אם אני לא טועה ככה הרב רצאבי מסביר את זה ומביא ראיות לגבי זה.

ציטטתי מדויק. והוא כותב שלפני כן לא הלכו כך.

אני לא ראיתי לגבי הממצאים הארכיאולוגיים שאתה מזכיר, אז לא יכול להתייחס.

לגבי אשכנז (כנראה לא אשכנז, שזו גרמניה, אלא יהודים חסידיים באירופה), אכן כבר הזכרנו, שזה בוודאי לא בא משם.

תיכף אנסה למצוא את הראיות מהצד השני.

אפשר לראות ראיות ארכולוגיות באינטרנט. דוגמה אחת, אירונית לגמרי, היא העובדה שאחד מדרכי הזיהוי של צלמי ע"ז יהודיים הוא אם יש לדמות פאות מגודלות

לא מזמן מצאו דבר כזה בבית זית. התמונה הופיעה בכל העיתונים

שזה של ברסלבים...

ראיתי את זה במו עיניי רק כמה שנים אחרי

מאמרים שונים

אבל הוא חלק מחביבותו (גם הציניות המכוונת..).

כל עצמו של גידול בלורית הוא לשם יופי... לכן דיברו על זה 

פאות זו מידת חסידות -דבר טוב כשלעצמו.. 

לא ראוי לחשוד סתם ביהודי שהוא גאוותן - ישראל בחזקת כשרים.  לכן, שכל אחד יעשה חשבון לעצמו.

אני חושבת שהרבי מקוצק הוא זה שאמר- אל תשפיל את השני ע"י הגבהת עצמך.

הוא בא בתביעות
כדי "לעשות מהארץ שמיים". 

הכוונה שלו [ככ ה נראלי] להגיע לבירור מאד יסודי של התנועה הנפשית של היהודי- ולמשמוש כדי לוודא שאין שמץ פסול או פיגול בעבודת ה'. כולל במצוות..

ואת ההבדל בינו לבין הבסיס היותר חשוב- יש כאן בעיה.

מה שמגדלים ומוציאים מקדימה וכו' זה כדי להודיע ברבים [בערך כמו שעושים אלו שהולכים עם טלית מעל לבגד]

לא מה שצומח מהראש.

ולא דומה לציציות, שם יש וראיתם על הציציות עצמן. לא שמוסיפים משהו אחר.

זה מדבר רק על דברים שהוזכר בהם במפורש שהם שייכים לבעלי דרגה או יראי שמים וכו'

מי שמגדל בלורית עושה את זה לרוב כדי להשוויץ בחיצוניות שלו- כמה השיער שלו יפה

וזו גאווה פסולה בהחלט

ומי שמגדל פיאות לרוב עושה את זה כדי להראות שהוא יהודי מאמין ושומר תורה ומצוות, ולא מתבייש בזה

וזה דבר מאד חיובי

לא.

אנעל בלי לחשוב פעמיים אם הדיון יגלוש לגופם של רבנים.

שכל מטרתה לעבוד את ה'

אם זה עוזר להגדיר את עצמך כדוס ולא לפזול החוצה, למקומות אחרים- זה ודאי עדיף על דברים אחרים

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍