במדרש תנחומא על פרשת מסעי, אומר על הפסוק "אלה מסעי בני ישראל":
משל למלך שבנו היה חולה, והלך למקום אחד לרפאותו.
כשהבריא, עשו את אותה דרך חזרה, ואמר לו:
ראה, כאן ישנו, כאן חשת בראשך, כאן עצרנו...
כך אומר הקב"ה, ספור לי את המקומות שהכעיסו אותי בניי במדבר...
(לשון המדרש כאן, סימן ג)
אז בלי לנסות למצות את כל העומק שבדברי חז"ל...
יש בהסתכלות לאחור צביעה של המציאות מחדש ברושם יותר חיובי, יותר אמיתי,
מאשר הרגעים הקטעיים שאנחנו חווים בהווה.
יש נחמה בידיעה שבקשיים של הדרך, כשהם נלקחים בפרופורציה הנכונה במבט לאחור,
אפשר גם לראות איך הנסיגות שבהתקדמות הכללית גם הן יקרות.
שהרע בהן דווקא מדגיש את הטוב.
וזה גרם לי לחשוב... אם ככה זה במבט לאחור - אז למה לא כבר עכשיו?
אז אני שואל:
למרות האכזבות, והמתח, וכל השאר שאנחנו רגילים,
עם איזה מטען חיובי אתם יוצאים מהעולם הזה של הדייטים?
אפשר גם דבר קטן.
מצווה גוררת מצווה...
[נכון שזה נשמע כמו פעולה בבני עקיבא, אז מה
]



