אומר רבנו בליקו"מ תורה ערב-
"היום אם בקולו תשמעו, זהו כלל גדול בעבודת ה', שלא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום... כי כשרוצין להיכנס בעבודת ה' נראה לאדם כאילו הוא משא כבד,
וא"א לו לשא משא כזה כלל, אבל כשיחשוב שאין לו רק אותו היום- לא יהיה לו משא כלל...
כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי"

אפשר לקחת את הרעיון הזה להרבה מישורים מרתקים ונכונים.
אני חושב שאחד העיקרים של התורה הזאת זה חלקיות.
זה מדהים. אנחנו מחפשים כל הזמן שלמות, את המאה במבחן, את החבר שהכי יבין ויהיה באותו ראש איתנו, את השיר שגם יקפיץ וגם לא יהיה רדוד, וכולי וכולי. וגם בגדול, מחפשים מה יביא לנו את 'הפתרון', מה 'יביא לנו את האושר', איפה 'נביא ת'מכה!'...
ככה שמכאן הכל יזרום חלק ובכיף ובלי כאבי גב אם אפשר.
אז זהו, שזה לא עובד ככה.
אי אפשר להבטיח כלום על העתיד, כלום.
ללא הרף אנחנו מבטיחים לעצמינו הבטחות, סוגרים דילים של החלטות חיוביות, נשבעים שמעכשיו- זהו! הכל ישתנה. רק הטעות- "מחר הוא עולם אחר לגמרי..."
נכון?
בשיעור של הרב הזה היה ברור לי שאני לא אפול שוב בשטות הזאת, אבל... זה היה בשיעור של הרב, הזה.
ובאותו רגע- לא הייתי שם, בחושך, על סף התהום החלקלק... יכלתי להחליט הרבה דברים.
אז כאן יש מלאכה לא פשוטה בכלל שאנחנו מכירים.
לשחרר ידיים, להתיר אותם מהלחיצה.
אין מעכשיו- זהו. יש- עכשיו, זהו. אין לי פתרון קסם לכוונה בתפילה- אבל עכשיו- אני מתכוון. אין לי פתרון קסם לא להגיד לה"ר אף פעם, אבל הפעם- אני שותק.
ואני שמח בזה, לא נלחץ מהעתיד ולא מבואס על העבר, נמצא כאן ועכשיו ומצליח.
וזה נפלא, כי בכאן ועכשיו אין כאבים. אין דאגות. אין חרטות, אין אשמה ותיסבוכים. יש רק כאן. כאן, פשוט פשוט. ה'כאן' די סבבה... מה יש לומר, תמיד יש איזה משהו לנשנש כאילו...
זה נראה וויתור לכאורה, חלקיות. מוותרים על בשלמות.א
אבל באמת- זה הדרך היחידה להגיע אליה...

אנא שנזכה... אמן!