מן תחושה כזאת פיתאום.
כאילו דברים שעשיתי פשוט לא שווים את זה.

אבל יקרה, אנחנו כולנו עושים דברים כאלה ואחרים, ששווים את זה או שלא.
אם אין איך לתקן, מנסים לפחות ללמוד לעתיד.
(אני מתחרטת על המון דברים בחיים וחושבת שהם לא היו שווים את זה, אבל אחר כך כשאני מסתכלת על מי הייתי לפני ומי אני היום ורואה את ההבדל, אני לא מתחרטת על כלום. אולי חוץ מקצת, ואז אני יודעת שעשיתי טעות ואין דרך לחזור, אבל לא נורא- מותר לי לטעות.)

אני פשוט.. לא יודעת. במצברוח מוזר כזה.

אבל תודה על העידוד.