אני בת 16.5 ועדיין עושה במיטה 😞
העניין שזה קורה לי הרבה יותר בבית מאשר באולפנה.
היו שנים שניסיתי לטפל אבל לא הלכתי עד הסוף.
דיברתי על זה פעם עם המורה המדהימה שלי ממש בקטנה והיא שאלה אותי אם אני יודעת שלפעמים זה מלחץ אז אמרתי לה שכן והיא הציעה לי להיפגש עם העוסית כל שבוע.
לפני שהתחלתי איתה החלטתי לטפל בזה והלכתי למרפאת הרטבה בשניידר. הרופא ישר אמר שזה רק רגשי ושלח אותנו לכל מיני מטפלים. לי זה היה נשמע מוזר כי אף פעם לא נגמלתי וקשה להאמין שמה שגרם לזה בגיל ארבע גורם לזה גם עכשיו. אמא שלי (שמאמינה מאוד בטיפול רגשי ואף תרפיסטית בעצמה) גם לא כ"כ הסכימה איתו.
התחלתי עם העוסית היא בנינו שיח טוב אבל דיי בהתחלה היא אמרה לי שהיא לא מטפלת ושהיא לא יכולה להמשיך איתי בעניין.
בנתיים ניסיתי להתחיל פזיוטרפיה ברצפת האגן והתחלתי רק לקראת החופש אחרי שכבר הפסקתי עם העוסית מרצוני כמובן שגם היא הסכימה איתי.
עכשיו אני עושה את הפזיוטרפיה, זה לא קשה במיוחד אבל זה מתיש נפשית, בנוסף לקושי בלהתמיד, צריך תמיד להסתיר. והמקום הזה בכלל של מבוגרות, באות לזה בדר"כ נשים לפני/אחרי לידה והפזיוטרפיתית גם כן מבוגרת, אני יודעת שזה ילדותי אבל זה באמת מוסיף להרגשה שזה מקום מבאס שלא כיף בו והוא דבר שאני מתביישת בו.
אני חושבת שזה גם רגשי וגם פיזי, וגם אם הגורם לזה לא רגשי בהחלט יש לזה השפעות רגשיות. אני לא יכולה לדבר עם העוסית כי היא לא רצתה להמשיך, עם המורה לא כי היא עזרה לי, הביאה לי את העוסית ואני פשוט הפסקתי. ואני כ"כ רוצה מישהו שיעזור לי להתייחס לזה גם בפאן הרגשי אבל לא יכולה לבקש מאמא כי אני לא יכולה להגיד לה שאני פשוט רוצה סתם ובעיניה זה לא רגשי ואין לי כוח לשכנע אותה, חוץ מזה שזה גם לא מעט כסף....
מקווה שאף אחת מממי שהזכרתי לא בפורום ותזהה את הסיפור.
יצא ארוך😅
העניין שזה קורה לי הרבה יותר בבית מאשר באולפנה.
היו שנים שניסיתי לטפל אבל לא הלכתי עד הסוף.
דיברתי על זה פעם עם המורה המדהימה שלי ממש בקטנה והיא שאלה אותי אם אני יודעת שלפעמים זה מלחץ אז אמרתי לה שכן והיא הציעה לי להיפגש עם העוסית כל שבוע.
לפני שהתחלתי איתה החלטתי לטפל בזה והלכתי למרפאת הרטבה בשניידר. הרופא ישר אמר שזה רק רגשי ושלח אותנו לכל מיני מטפלים. לי זה היה נשמע מוזר כי אף פעם לא נגמלתי וקשה להאמין שמה שגרם לזה בגיל ארבע גורם לזה גם עכשיו. אמא שלי (שמאמינה מאוד בטיפול רגשי ואף תרפיסטית בעצמה) גם לא כ"כ הסכימה איתו.
התחלתי עם העוסית היא בנינו שיח טוב אבל דיי בהתחלה היא אמרה לי שהיא לא מטפלת ושהיא לא יכולה להמשיך איתי בעניין.
בנתיים ניסיתי להתחיל פזיוטרפיה ברצפת האגן והתחלתי רק לקראת החופש אחרי שכבר הפסקתי עם העוסית מרצוני כמובן שגם היא הסכימה איתי.
עכשיו אני עושה את הפזיוטרפיה, זה לא קשה במיוחד אבל זה מתיש נפשית, בנוסף לקושי בלהתמיד, צריך תמיד להסתיר. והמקום הזה בכלל של מבוגרות, באות לזה בדר"כ נשים לפני/אחרי לידה והפזיוטרפיתית גם כן מבוגרת, אני יודעת שזה ילדותי אבל זה באמת מוסיף להרגשה שזה מקום מבאס שלא כיף בו והוא דבר שאני מתביישת בו.
אני חושבת שזה גם רגשי וגם פיזי, וגם אם הגורם לזה לא רגשי בהחלט יש לזה השפעות רגשיות. אני לא יכולה לדבר עם העוסית כי היא לא רצתה להמשיך, עם המורה לא כי היא עזרה לי, הביאה לי את העוסית ואני פשוט הפסקתי. ואני כ"כ רוצה מישהו שיעזור לי להתייחס לזה גם בפאן הרגשי אבל לא יכולה לבקש מאמא כי אני לא יכולה להגיד לה שאני פשוט רוצה סתם ובעיניה זה לא רגשי ואין לי כוח לשכנע אותה, חוץ מזה שזה גם לא מעט כסף....
מקווה שאף אחת מממי שהזכרתי לא בפורום ותזהה את הסיפור.
יצא ארוך😅
)