בד"כ עושים רשימה בשביל ההסעה ואז יודעים פחות או יותר כמה יגיעו,

או מבקשים מהם לאשר הגעה בSMS.

וצריך להזמין להם מנות, יש חתונות שעושים "משמחים"...

ולהיות חלק משמחת החתונה אבל המנות שלהם עולות הרבה פחות [בדרך כלל זה רק מנה עיקרית ותוספת+שתיה]

50 למנה זה עוד זול

ולא כולל הסעה שבד"כ גם על חשבון ההורים (או לפחות חלק)

אבל אם כולם פה מחפשים כ"כ זול

אני יכול לארגן אצלי בבית..

וירקוד עם החתן (והכלה, כמובן, בצד של החברות) - ובאירועים כאלו מזמינים במיוחד חבר'ה מתנדבים שמגיעים, מממנים להם הסעה, הם יושבים כמו כל האורחים ואוכלים, העיקר שיבואו לשמוח ולרקוד עם החתן - וכמובן שלא מצפים מהם לשקל אחד כמתנה. 

החברים של החתן שבאים לרקוד חשובים לא פחות מהצלם, לא פחות מהלהקה, לא פחות ממעצב השולחנות, לא פחות מהשף שמכין את האוכל.

ממש לא מופרך להחשיב את החברים שבאים לשמח כהוצאה למען החתונה, בשמחה ובששון. 

ובכלל כל ההתחשבנות הזאת של "כמה אנשים עולים בהנחה שהם לא מביאים מתנה שמכסה את העלות שלהם" מחליאה אותי אישית. אם מישהו מזמין אותי לחתונה אך ורק מתוך מחשבה שאני אכסה את מחיר המנה שלי - אז למען האמת אני מעדיף שלא יזמין אותי לחתונה. 

בקטן אין מה לעשות

האמיתיות שלנו - לא ליכולות המדומינות שנשענות בעיקר על ההנחה שנקבל את הכסף בחזרה לאחר מכן. זה שקר ואנחנו אוהבים לשקר את עצמנו - אז כן, אולי זה ידרוש צימצום בפאר וההדר של החתונות, וללכת על דברים צנועים בהרבה - הן מבחינת עלות האוכל והן מבחינת מספר המוזמנים - אבל להזמין אנשים בעיקר מתוך הנחה שהם "יחזירו את השווי שלהם" זה ממש ממש לא ראוי לטעמי.

בטח כאשר מדובר בחברים, שהם אלו שעושים את עיקר השמחה בחתונה, ולצורך זה בכלל מזמינים אנשים - כדי לשמח חתן וכלה. 

אצלנו יודעים החבר'ה שמזמינים את החברים שרוצים, ושרובם לא יביאו סכום כסף ש"מכסה את המנה" שלהם, אלא עושים מעטפה משותפת של הרבה חברים וכל אחד שם כיכולתו, כמתנה באמת ולא במטרה לכסות את המנה - וככה אף אחד לא צריך להתבייש שכולם שמו אולי הרבה ורק אני לא יכול לשים הרבה, וכן הלאה. ומצד שני - אצלנו החבר'ה המתחתנים לא חושבים שזה יגרום להם עכשיו לעשות לחברים מנות פחותות ולעיתים ממש מעליבות ביחס למוזמנים האחרים - ממש לא. המנטליות אצלנו היא ככה שהחברים מגיע להם כבוד לא פחות מאף אחד אחר, אם לא יותר - והם מקבלים מנות כמו כולם. כן, זה עולה כסף - אז מה? ברור שחתונה זה דבר שעולה כסף, מי שלא הבין את זה מראש - שלא יתחתן.

רק מזכיר שבימי קדם אדם היה מתארס לאישתו (דהיינו מקדש אותה בטבעת - זה האירוסין האמיתיים, לא מה שהיום) ואז שנה הוא לא היה חי איתה ולא מכניסה לביתו, אלא דואג לצרכי החתונה והחיים - היה עובד על מנת שיהיה בית כלשהוא לגור בו ואפשרות לערוך סעודה ראויה בחתונה - ורק אז הייתה החתונה, והיה מכניסה לביתו. 

כיום אנחנו הרבה הרבה הרבה הרבה יותר מידי מפונקים. הרבה יותר מידי. 

חתן אחד שהיה צריך להוציא את הכסף הזה מכיסו לגמרי, ופתאום הוא היה רואה איך הוא יכול פלאים לצמצם בכל העלויות. אבל התרגלנו לאשליות שההוצאה או לא עלינו (בשביל מה יש הורים?) או שהיא מכוסה בסוף (אם הכסף ילך אל הזוג או אל ההורים זאת שאלה אחרת חשובה בפני עצמה...). 

חבל מאוד. 

בגדול אתה צודק בקטן אין מה לעשות.

לפעמים יש פרטים שלא ידועים לכולם.  

פרטים שלא ידועים לכולם? המשוואה ברורה מאוד - חתונה עושים עם כסף שיש - ועל פי זה מזמינים מי שניתן וכו'. זהו. פשוט מאוד. שום פרט לא ידוע לא יכול לשנות את המשוואה הנכונה הזאת. אלא אם כן אתה מתייחס נגיד למצב שבו מישהו מאיים על החיים שלך שאתה חייב לעשות חתונה בגודל כזה וכזה עם כמות כזאתי וכזאתי של אנשים ואוכל בעלות כזאתי וכזאתי... - אני מאמין שזה לא המצב.

וסליחה על החריפות אבל זאת האמת. גם בגדול וגם בקטן. חתונה לא עושים מכסף שאין. זאת הפקרות כלכלית ומוסרית מוחלטת. 

אז לסיכום - בהחלט יש מה לעשות. לעשות חתונה שמותאמת ליכולות. פשוט מאוד מאוד מאוד. 

שאומרים שצריך לדון את כל האדם לכף זכות זה גם אם אתה רואה משהו ואתה בטוח שאתה רואה את כל התמונה גם אז אתה צריך להגיד שבטוח יש סיבה

על העיקרון התיאורטי. לא ניתן להגיד שבתיאוריה אין שום אפשרות אחרת וחייבים ובלה בלה. לא, מצטער. אחרת לעולם לא ניתן לקבוע קביעה בעניינים כאלו.

אני לא אכתיב לך את החתונה שלך - אבל אני כן אומר שזאת טעות מוחלטת להגיד אין ברירה אחרת, זה חייב להיות ככה. לא, זה לא חייב, כאמור. וזה בלי להיכנס לרגע לחיים הפרטיים שלך - אני ממש לא מעוניין להפוך את זה לאישי. לא מכיר אותך וזה לא העניין. 

אלא אמירות עקרוניות, וכן - הן חד משמעיות. כשקובעים משהו כזה מראש - בהחלט אין שום סיבה להיות חייבים לעשות משהו שלא יכולים לעמוד בו, מלבד כמובן כמוש אמרתי - אקדח לרקה, שזה דבר לא הכי שכיח, בטח לא בעניין נישואים...

תפקידי כאורחת בחתונה הוא לא לממן את החתונה

תפקידי הוא להתארח ולשמוח עם המארחים בלב שלם

את מנתי אני משלמת במסעדה

וזה לא מציאותי, ולחלק מהדעות גם יש לזה גדר הלוואה (כולל דיני ריבית).

לא כולם באים מבית עשיר...

הרי זה שקר. ברמה הכי פשוטה שיש חתונה בפועל אמורה לא לעלות יותר מעלות הטבעת עצמה (למען האמת אפילו טבעת לא צריך - צריך שווה פרוטה), ומקסימום ארוחה לעשרה אנשים שמהווים מניין כדי לקיים סעודת מצווה ושבע ברכות - כלומר, העלות המינימלית ביותר היא באמת נמוכה, ובזה פחות או יותר כל אחד יכול לעמוד.

"לא מציאותי" אתה אומר, כי אתה - ואולי הרבה מאוד מאיתנו, פשוט התרגלנו - התרגלנו למותרות, התרגלנו לכך שמשהו שהוא לגמרי לא סיס, ואפילו לא קרוב לכך, הוא כבר מציאות שאי אפשר לחלוק עליה. 

גדר הלוואה? אתה אמיתי? אתה יודע איזה מסוכן זה? למעשה - אם אתה אומר שזאת הלוואה יוצא מכך שאתה חייב באופן אישי לכל אחד מהאורחים שהיו בחתונה שלך להשיב את הכסף הזה מתישהוא - גם אם לא נקבע תאריך מדוייק. אתה באמת רוצה להיכנס לברוך הזה, שהוא לא רק ברוך כלכלי אלא גם הרבה מאוד ברוך הלכתי???

ובכלל - מישהו חייב אותך להיכנס להלוואה הזאת ופחות או יותר לחייב את האורחים "למממן" לך את ההלוואה הזאת? 

ונניח ושום אורח, באורח פלא, לא יביא לך צ'ק לחתונה - מה תעשה אז? תתמוטט כלכלית? אז תחשוב על זה מראש! כאשר אתה רוצה לקחת משכנתא אתה בונה על זה שאנשים יממנו לך את הבית במקום שאתה תכנס להתחייבות שאתה יודע שאתה יכול לעמוד בה? 

מה שכתבת כאן הוא לגמרי לא קשור למציאות. וכן, זה לוחמני - מול דברים נפסדים צריך להיות לוחמניים. בוודאי שאפשר להתחתן בלי עזרה של האורחים - רק צריך להבין מה זה אומר. וואלה יופי. אז אולי אני אעשה חתונה שכל מנה תעלה 400 שקלים, באמירה שאני מתחתן עם עזרה של האורחים והם אלו שצריכים למממן את זה?

 

אף אורח לא צריך למממן אף חתונה, הוא לא בא למסעדה, הוא בא לחתונה שהזמינו אותו אליה. ואם לא טוב לך שמישהו מסוים שהגיע לחתונה לא נתן צ'ק מספיק בשבילך - אז אתה בהחלט מוזמן לא להזמין אותו לחתונה שלך. אנשים לא אוהבים להרגיש שהם כספומט של מישהו אחר. 

וחכה שתגיע לחופה בע"ה, תראה כמה הפער בין דיבורים למעשים גדול

מה גם, שאתה רואה בעצמך שהרבה נשים לא חושבות ככה

גם פה אף אחת לא למרות האמירות.

ותנסה להוביל בבית, תראה בשידור ישיר את דברי האר"י על חטא המרגלים

אגב, להוביל ולכפות הם שני דברים שונים לחלוטין

שלושה מקרים שאני מכיר

חבר אחד, התחתן בבית כנסת הגדול ואח"כ עשה סעודה בבית כנסת.

חבר שני, התחתן בבית ואח"כ עשה סעודה באולם כשהיה לו כסף

חבר שלישי, הבחורה הציעה לו (כשאני שומע!) להתחתן ברבנות כדי לא לקחת הלוואות..

אבל לצערי הוא לא הסכים  (בסוף נפרדו)

לא אמרתי לכפות אלא להוביל... 

תאמין לי, כשהאשה תראה שאתה החלטי היא תלך אחריך בביטחון ושמחה

אל תפחד, לא יהיו הפגנות

תעשה מסיבה עלובה ותממן אותה רק מהכיס שלך וממה שודאי.

עזבי ששניה אחרי זה הם אומרים קח הלוואה מהבנק (כסף פרטי של אנשים אחרים, אגב), ותחיה בצרות וכו'.

פשוט שאף אחד לא עושה מריבות על דברים כאלה, אבל כולם מבינים שחלק מהחתונה ממומנת ע"י האורחים גם אם הם לא חייבים כלום

זאת הלוואה מגוף כלכלי, שאתה לוקח רק כאשר אותו גוף מניח ברמה גבוהה של וודאות שיש לך יכולת כלשהיא להחזיר. לפעמים אתה ממשכן תמורת זה נניח מכונית או בית כביטחון להלוואה. 

אף אחד לא אמר לעשות מסיבה עלובה - זה שאתה בוחר לקרוא למה שלא מתאים לסטנדרטים שאתה רוצה "עלובה", לא אומר שזאת "מסיבה עלובה". 

לא, לא כולם מבינים שחלק מהחתונה מממונת על ידי האורחים - אולי אתה רוצה להבין את זה ואולי זאת הרגשה שחלק מהאנשים רוצים לתת לאנשים אחרים, בפועל, לא כולם מניחים ככה באופן טבעי, והרבה מאוד לא היו רוצים להיות שותפים לזה, גם אם כיום ההבניות החברתיות כמעט "מכריחות" אותן לזה. אתה לוקח מציאות מעוותת ומקדש אותה כאילו היא האידיאל הנכון. זה כמובן עוול עצום. צריכים לתקן דברים לא נכונים ולא טובים, לא לקדש אותם. אתה מקדש רק דבר אחד - וזאת האישה שאתה מתחתן איתה  

בגלל זה רבנים פוסקים שחייב לעשות מסיבה באולם. אתה צריך לזכור שאתה לא מתחתן עם עצמך.

וגם הכי חסכוני והכי קומבינטור שיש לא ירד מאירוע של 50 אלף שקל (פחות או יותר) ל400 אנשים, וגם זה בנס. זה לא מעט כסף.

מעבר לזה אתה נכנס למקומות שלא יבנו לך בית עם יותר מדי שלום על ההתחלה. אני מציע לך להתחיל לשנות את כיוון המחשבה לקראת נישואים.

אישה שלא יכולה שהחתונה שלה לא תעלה הון תועפות, באמירה "Aהאורחים יממנו". מצטער, לא הייתי רוצה אישה כזאת. אבל אני רוצה גם לבשר לך שלרוב הנשים יש שכל בראש - רוב הנשים כאשר תסביר להם בצורה הגיונית שאנחנו חייבים לעמוד במגבלות הכספיות שלנו בלי לצפות שמישהו אחר יממן את זה - יבינו, ויבינו בהתאם גם רגשית שצריך לצמצם את החתונה. תאמין לי שהייתי בחתונות שמחות מאוד מאוד שהחתן והכלה בכלל לא הרגישו מושפלים, חתונות שעלו מעט מאוד במונחים של ימינו. 

אני בהחלט לא מתחתן עם עצמי - אני אתחתן עם אישה שיודעת לנהל את הכספים שיש לה (יש לנו) ויודעת מתי יש ומתי אין, ויודעת שלהזדקק לציבור זה הכי גרוע שיש (כן כן - חתונה שבה אתה חייב את עזרת הציבור, זה בדיוק הלהזדקק לבריות שחכמים מדברים עליו שאומרים שמוטב לו לאדם לפשוט נבלה בשוק ובלבד שלא יזדקק לבריות. כן, גם בחתונה. לפשוט נבלה זה בטח מסריח יותר ומשפיל יותר מאשר לעשות חתונה צנועה במסגרת ההלוואה שאתה יכול להרשות לעצמך לקחת, או שההורים שלך יכולים להרשות לעצמם לקחת בלי תיכנון על הכסף שייכנס מהחתונה...)

"אתה נכנס למקומות שלא יבנו לך..." - מצטער, את זה אתה יכול להגיד לעצמך - אל תחליט בשבילי לאן אני נכנס, עם מי אני אתחתן, או מה יעשה שלום אצלי או לא. אבל אתה הצעת ראשון, אז אני אציע לך במקום זאת הצעה אחרת: אני מציע לך להתחיל לשנות את כיוון המחשבה הכלכלי לקראת הנישואים.

האישה שתהיה איתי תהיה האישה הכי מאושרת והכי שמחה בעולם, ולחלוטין לא בגלל ערב אחד שעולה כך וכך כסף - אלא כי אני זה שארומם אותה מעל כל אישה אחרת בעולם, כאשר כל הנשים האחרות תהיינה קופות מולה בעיניי. עם אישה כזאת אני אתחתן ואת היחס הזה אני אהיה זה שמעניק לה, לא הסטייק שיכול היה להיות על השולחן של קרובה רחוקה שלה בחתונה, במחיר כך וכך כסף. 

אני מודע לזה שאתה לא רגיל לצורת מחשבה כזאת שאשכרה מתייחסת לכסף ולאורחים בנפרד ולא רואה אותם באים יחד כרוכים זה בזה בהכרח - אבל זה בדיוק מה שצריך להיות. וככל שיותר אנשים יתעשתו ומהר, יהיה ניתן להגיע לשפיות. נניח, התקנות של הרב טל בישיבתו הן כבר תקנות שיכולות לקדם אותנו לעולם טוב יותר (ואני ממש ממש לא תלמיד של הרב טל...). 

כמו כן, ארצה שתראה לי בפסיקות האלו התייחסות מפורשת לגודל האולם, למספר האורחים שיוזמנו, למחיר המנה שתהיה בחתונה, וכו' וכו' וכו' - מצטער, אני לא מכיר פסיקות כאלו, בטח לא בירידה לרזולוציה כמו שאני אמרתי. תראה לי רב שקובע שאסור לעשות חתונה שתעלה עשרת אלפים שקלים. תראה לי! 

אגב - תשאל את עצמך איזה אישה לא תשלים עם העובדה הזאת, בהנחה שמגיע אליה מראש מלאך ה' צבקות ומודיע לה מה יקרה בעתיד במצב כזה: הזוג מוציא כך וכך כסף על האירוע, ושום אורח לא מביא מתנה כספית, והזוג עקב כך נכנס לחובות גדולים (נניח לרגע שמדובר בכסף שכאילו הזוג מוציא... בפועל לרוב זה נוח יותר לזוג, כי הרי ההורים הם אלו עם ההתחייבויות...) - בבקשה תגיד לי כעת האם אותה אישה עדיין לא תשלים עם זה שצריך לעשות חתונה לפי היכולת הכלכלית? אישה כזאת - סלח לי, אבל אני תמה עליך אם אתה רוצה להתחתן איתה...  

אם אני יודעת שלפי חתונות בסביבתי (אחים שלי למשל) מקבלים סכום X כמתנות, אני יכולה לקחת את זה בחשבון בתכנון החתונה. בהחלט בהחלט כן. ואני צריכה גם לקחת בחשבון שהסכום שאני אקבל לא בהכרח יהיה זהה.

ואם ארצה 5 שנים אחרי החתונה להחזיר כל חדש סכום X שלקחתי כהלואה בשביל חתונת חולומותי- זו בהחלט זכותי.

אבל אין לי שום זכות לדרוש מהאורחים שלי לממן את החתונה.

אורח לא ממן את מנתו- הוא נותן מתנה. וזכותו להחליט האם לתת משהו שהוא בכלל כלי, סכום כסף- ואיזה סכום, או לא לתת בכלל. ז

נכון? אחרת היית מסתמכת על עצמך ולא על ההורים שלך או של בעלך, בדיוק כמו שאת לא מסתמכת על האורחים.

@ותן טל הנה ראיה חיה.

בשורה התחתונה, דיבורים זה יפה מאוד, אבל כשתתבגרו קצת תבינו שאין הרבה ברירות.

אני חלמתי להתחתן ברבנות באיזה קטע רומנטי כשהיית בגילכם, מה לעשות שאין בנות שיסכימו לזה

אגב, אתם לגמרי מעוותים את המציאות. אף אחד לא בא בתביעה בבית דין על סכומי המתנות (אם כי יש בזה דיון בפוסקים כמו שציינתי כבר).

בשורה התחתונה, לא לקחת מההורים, לא לקחת הלוואות ולא לחייב את האורחים - זה האידאל.

כל מי שמסכים רק על חלק מהנ"ל פשוט לא ישר עם עצמו. נראה אתכם אז. בהצלחה!

לבין לחשוב שאם אני לא מסוגלת לזה- האורחים שלי אמורים לספוג את העלות.

לא, אני לא חושבת שהם אמורים.

איך אני אסתדר עם זה?

בעיה *שלי*.

כשאגיע הזמן אני אגיע לפתרונות שלי.

אבל אני לא אכתוב בהזמנה את מחיר המנה שהזמנתי, ולא אצפה מאורחי לממן את החתונה.

אצפה מהם לבוא ולשמוח איתי. זהו.

בעיני לצפות מאורחים לשים צ'ק של 100 ש"ח כשזה מחיר המנה, וצ'ק של 200 באולם יקר יותר,

זה די שווה ערך ללרשום מחיר בתפריט של מסעדה.

שים לב- לא כתבתי שאני אקח בחשבון את המתנות המשוערות למימון החתונה, ולא כתבתי שאני אקח הלוואות ל5 שנים-

כתבתי שאם אני רוצה לעשות את זה-  זכותי.

וזה ממש לא זכותי לצפות מהאורחים לשלם את רצונותי וחלומותי.

(ואם אתה מתענין, אני לא רואה את עצמי משלמת את החתונה 5 שנים קדימה. זו היתה דוגמא)

לא ענייני איך תתחתני ומה תעשי עד אז, מאחל לך הצלחה בע"ה.

הבאתי דוגמא ולא כתבתי על עצמי.

ובכל מקרה,

לא לקחתי שום דבר אישי. הכל טוב.

שאתם צודקים וכולם טועים וoff with his head לכל מי שלא חושב כמוני

את מוכיחה את מה שכתבתי. את לא מסוגלת להתחתן בדיוק כפי היכולת 

שאותה הוצאת כנראה מהתגובה הזאת:

תשובה של אישה... 

(בטעות, יש לצין)

את מראה בדיוק את דרך החשיבה של אישה, ש"ותן טל" חושב שהוא מבין.

בהצלחה לכם (מסגנון הכתיבה שלכם אולי הייתי מציע לכם לצאת)

להן - אני, מה לעשות, נפגשתי עם בנות קצת יותר נבונות כלכלית ושמה לעשות, הרגש לא מנהל להן את כל החיים בצורה בלעדית, וכן השכל יודע להגיד להן סטופ כאשר הן במצב לא הגיוני.

בהצלחה גם לך. מקווה שלא תתארס עם אישה ואז תגלה שהיא בונה על חתונה סטייל הבן של יצחק תשובה.  

לילה טוב. 

לילה טוב

בנתיים רק שמעתי אמירותש הם קיימים (ממך) - מצטער אבל אני רוצה משהו ממשי יותר. נניח, פסקי ההלכה עצמם בחתימת הרבנים? 

אם אתה אומר שיש לך מידע כזה על פסיקות של רבנים שמחייבות מסיבה באולם וכו' - אז אנא חלוק עימנו. קל מאוד לשלוח אותנו לחפש לבד...

האם זה בעצם אומר שאין לך למעשה שום פסיקה כזאת ביד ובדית מליבך? איתמהה. 

פעם אחרונה שבדקתי, אני לא עובד אצלך. ישר כח!!

ואין לי שום סיבה גם לחפש - זה שמישהו כותב בדיה מליבו באתר אינטרנט לא מצריך את הצד השני להוכיח את אותה בדיה. כתבת דבר לא אמיתי, וזה הכל אם הוא היה אמיתי, לא היה ככל הנראה שום קושי בשבילך להראות אותו לכולם - אבל ברגע שמבקשים ממך להראות את הפסק שאתה מדבר עליו אתה נסוג בטענות כאלו ואחרות. ממש רציני . 

יישר כוח. 

מדורי שאל את הרב. שאל "הרב אני יכול להתחתן ברבנות בשקל וחצי על חשבון אשתי לעתיד?".

(כמו שכבר כתבתי לעיל, ברור לך שאין שום סיבה שבעולם שאטרח בשבילך)

פשוט מאוד, לא האמינות שלי היא זאת שעומדת פה למבחן  

אני לא צריך לשאול שום רב שום שאלה - אני לא טענתי בשם הרבנים, אני טענתי בשם עצמי. מי שטען בשם הרבנים (העלומים, כמובן...) הוא דווקא הצד השני, אהמ...

אבל זה בסדר, ההתחמקות הזאת מובנת מאוד, אל תדאג

(אגב, אם כבר לשקר לגביי - למה בכזאת הגזמה? הרי גם אני כתבתי במפורש דברים מהם משתמע לכל בר דעת שהחתונה לא תעלה שקל וחצי. כמו שאמרתי - צריך לפחות סעודת מצווה עם עשרה משתתפים - ואפילו רמי לוי, אני מאמין, עדיין לא הצליח להמציא ארוחה בשקל וחצי שתספיק למספר כזה של אנשים)

אבל במקביל - אם ההורים שלי הם אלו שמממנים את החתונה (כמובן, עם הצד השני) - אז הם אלו שקובעים איזה מחיר מנה אפשרי בעבורם, אני בכלל לא פקטור - זה שאני רוצה משהו במחיר מסוים, לא אומר שזה מה שיהיה - החתונה תהיה לפי יכולות ההורים שלי, לא לפי החלומות שלי.

ההבדל הגדול בין ההורים לבין האורחים - זה שההורים הם ההורים, אם הם רוצים ומסוגלים, הם ירצו להעניק לך, ואם הם לא רוצים/מסוגלים, אז הם פשוט לא יעשו את זה, כי הם לא יכולים (הוצאה של עשרות אלפי שקלים זה משהו שקל יותר להסביר למה לא אפשרי, מאשר הוצאה של 200/300 שקל של האורחים, אף אם האורח מרגיש בזה "קנס"...)

לא אמרתי לא לקחת הלוואת - אתה סתם כותב. אם אתה לוקח הלוואה אתה לוקח הלוואה במחשבה ובהבנה שיש לך איך להחזיר אותה - זה משהו מאוד מסודר. ניתן לקחת הלוואות. אבל הכסף של ההורים הוא לא הלוואה, כשום מקום.

לגבי הפוסקים ופסיקות - כמו שכבר אמרתי אני אשמח שתפנה אותי לפוסקים שכותבים במפורש מה צריך להיות לך בחתונה ומחייבים לעשות את החתונה באולם. אני עדיין מחכה לראות את הפסיקות האלו, סבבה?  

לגבי אין בנות שיסכימו - אתה חי בסרט. יש. ואני יודע את זה. ובכל מקרה - אף אחד גם לא דיבר על ההקצנה שלך של רבנות. אנשים נורמאלים, גם כשהם לא בונים על הכסף של האורחים - מסוגלים לתכנן חתונה נחמדה ונעימה, שעומדת במסגרת התקציב האפשרי שלהם/יכולת העמידה שלהם בהחזרת הלוואות - כאמור, בלי להסתמך לרגע על כסף של אורחים שיגיע אולי. בהחלט אפשרי. 

לא כל בת חיה בסרט, אם תהית. 

בשורה התחתונה אף אחד לא עומד עם אקדח ו/או מכריז את המתנות בקול (פרט לגרוזינים עתיקים)

שירגישו לא נעים בסופו של יום - הרי בעלי החתונה כן יודעים כמה כל אחד הביא. בינינו, אתה גם יודע שיש לא מעט כאלו שמנהלים רישום מדויק לגבי המתנות - עושים מחברת מה הביא כל אחד, וכמה...

וכמו שאמרתי, הבדל ענק בין לדעת את המגבלות שלך ולא להתבייש להגיד את זה כשמדובר בעשרות אלפי שקלים בפעם אחת (=ההורים, אם בכלל), לבין להודות בזה/להתבייש בזה כאשר מדובר ב200/300 שקלים, כמו האורחים... אז כן, יש הבדל ענק.

גם למען האמת אין בעיה שהאורחים יתנו - אבל אתה צריך להגיע לחתונה בהנחה ראשונית שלא תקבל כלום מהאורחים. זהו. זה מה שאתה צריך להיכנס איתו לחתונה - ועל פי זה להתנהל כלכלית. כל דרך התנהלות אחרת היא דרך מופקרת כלכלית ומופקרת מוסרית. 

מהאורחים שלך.

וכאדם הגון- תצפה מהם לכלום ושום דבר. וכל דבר מעבר לזה- בונוס!

ובכלל גם אנשים שלא שומרים תומ"צ אוהבים אירועים, הזדמנות ללבוש בגדי שבת ;)

שיעשה את החתונה כפי שידו משגת. אף אחד לא הכריח אותך לעשות חתונה שאין ידך משגת. אף אחד. אני גם לא הבן של תשובה - האם זה אומר שעכשיו יש לי הצדקה מוסרית לערוך חתונה שעולה 7 מליון שקל (כי הבן של תשובה עורך ככה חתונות) ולצפות שאני לא אצטרך לשאת בעלות החתונה? מאיפה בכלל מגיעה המחשבה להשוות את כולם ל"בית עשיר"? כשיש לך כסף אתה עושה איתו מה שאתה יכול, וכשיש לך פחות כסף אתה עושה איתו מה שאתה יכול - זה די פשוט העניין הזה. אתה לא צריך לעמוד בסטנדרט של אף בן אדם אחר מלבד של עצמך מול קונך ומול חשבון הבנק שלך. 

אבל באמת הרבה פעמים אנחנו יוצאים בהצהרות אבל החיים מזמנים לנו מצבים שפתאום הדברים לא חד משמעיים כמו שחשבנו ואנחנו צריכים קצת להתגמש. אי אפשר להגיד אני עושה א' ו-ב' ושיקפצו כולם

אי אפשר להגיד: אני עושה חתונה מעבר ליכולותיי העצמיות ושיקפצו כל האורחים שלי, הם חייבים לממן את זה.

הרי בינינו, אתה אף פעם לא יכול לדעת כמה האורחים באמת יביאו - אז אם תצא מתוך נקודת מבט "זוועתית" מבחינתך שאף אורח לא ישים צ'ק - אז תבין שאין מה לעשות, איכשהוא צריכים להתמודד עם זה. אתה לא יכול לעשות מה שבא לך בראש, אלא צריך להתגמש ולהבין שאתה לא יכול לנהל את החיים של אחרים, רק את שלך. ולכן בהחלט תצטרך אולי להתגמש - ברמת החתונה, בזמן החתונה וכן הלאה...

מצטער שכעת לא רק שגנבתי לך את השרשור, גם גנבתי לך את התשובה  

אם יש לך תקציב של 15000 שקל לחתונה ואישתך לעתיד יש לה 300-400 קרובי משפחה (10 דודים מצד אמא ו-8 מצד אבא) אתה לא תגיד לה תזמיני רק נזמין רק 150 אנשים וזהו.

זה בהחלט כסף שלהם. הם מביאים כסף ומפרגנים ב"ה מגיע להם מקום טוב ואוכל נורמלי. אתה לא תביא להם אוכל מהישיבה ותקליטן עם מחשב שמשמיע שירים מהיוטיוב (כולל הפרסומת בתחילת השיר).

זה גם כסף של ההורים הם השקיעו בכם המון אתה לא יכול להגיד להם תזמינו רק את האחים והאחיות שלכם בלי הילדים שלהם  (אתה רוצה מלחמות לפני החתונה? יש חתונה שגרמה לחורבן בית המקדש בגלל מוזמנים)

לפני החתונה זה זמן ללמוד איך עושים פשרות והולכים בין הטיפות. אז לא מתחתנים באולמי האצולה(?) במרכז שרונה בת"א בט"ו באב, מתחתנים באולמי מעמד הביניים במרכז שדרות בט"ו בשבט.

בנאדם שיש לו 3 דודים מצד האמא ועוד 2 מצד האבא ועוד 15 בני דודים בסה"כ והם לא ממש בקשר איתם אז יכול להגיד נזמין נציגים. שהמצב קצת יותר מורכב זה החוכמה ללכת בין הטיפות.

מה שאני רוצה להגיד החיים הם לא חד משמעיים צריך לדעת לנווט בחיים. וכן, אין צורך להתחיל מלחמות ללא צורך.

(ברור לכולם שאין מצב שיגיעו 400 אורחים ואף אחד לא ישים שקל אבל גם אין מצב שיגיעו 400 אורחים וכל אחד ישים 2000 שקל)

אוקי. אין להורים כסף אז מה עושים או חתונה ברבנות או עושים עם עזרה מסוימת או הורים משלמים חצי והחצי הזוג.

היום כן אנשים יביאו כסף אז העזרה מסוימת אלו האורחים. ובאמת זה לא בן דוד כזה או אחר.

השמחה זה הריקודים בחתונה.

תגידי לי, למה משלמים כסף ללהקה ולבעל האולם? פשוט נגיד להם "מצווה לשמח חתן וכלה - תממנו לנו את החתונה" וזהו  

נכון, הקצנתי, אבל מקווה שהובנתי...

בנוגע להמשך: עובדתית, ישנם המון אנשים שמצד אחד מרגישים שזה קנס כספי, החתונה, ומצד שני מגיעים כי "חייבים" - אני מכיר המון כאלו ואם רק תפתחי את העיניים ואת הלב כנראה שגם את תמצאי אמירות כאלו. זאת עובדה. ההבניה החברתית לוחצת משני הצדדים גם יחד...

הציפייה היא לא הגיונית ולא לגיטימית - הציפייה שיהיה מימון מצד האורחים היא תוצאה של עיוות שנוצר בעשורים האחרונים, מה שגרם בד בבד להעלאת רמת החתונות כך שהגיעו לרמות מטורפות ולמחירים מוגזמים בעליל - ככה עובד השוק החופשי. כל אחד מרגיש שמותר לו טיפה יותר למתוח את החבל כי "ממילא חלק ניכר יחזור מהצ'קים", וככה נוצרת הבניה חברתית ולחץ חברתי ל"סטנדרט" של חתונה - עד כדי שאם מישהו חלילה יעשה חתונה בלי בופה, למשל, או רק עם מנה אחת ולא עם שתי מנות (ראשונה ועיקרית) אז כבר יורמו גבות ויהיה זילזול רציני "הוא לא משקיע בחתונה, הוא מזלזל בנו האורחים" ועוד ועוד. שוב, אני מתאר מציאויות... 

ב. שוב, אולי את לא - במציאות זה דבר מאוד נפוץ, גם אם את לא שמה לב לזה. בהחלט יש "התחשבנויות" לכאן ולכאן - ואין קשר לעובדה שזאת לא הדעה שהצגת, כי אני מדבר כאן על עניין חברתי ולא אישי. את לא עומדת בפני עצמך - את חלק מחברה, וכאשר צריך להבריא חברה חולה, אז גם הפרטים לפעמים משלמים מחיר גם אם אצלם הם בטוחים שהכל היה ראוי וכו'... - כן, קשה להיות הנחשונים שקופצים למים, אבל ברור לי שבשלב כזה או אחר זה יהיה חייב לקרות. 

ג. שוב, את מדברת עלייך אישית - בפועל במציאות אנשים רבים מצד אחד מצפים שהאורחים יגיעו, וייעלבו אם לא יגיעו, ומצד שני ייעלבו אם לא יביאו מתנה או יביאו משהו מגוחך מבחינתם (מתנה בסך 50 שקלים לזוג, נניח...) - אולי את לא תעלבי, לא בטוח שזה נכון אצל הורייך, או אצל חברייך, או אצל קרובייך וכן הלאה... - אלו דברים שקיימים במציאות.

ד. אני מניח שרבים מאוד לא יודו בזה בגלוי - אבל בפנים בפנים אני בספק כמה אחוזים מתוך 100 אחוזים מהמביאים צ'קים לחתונה, באמת באמת מביאים את הצ'ק בלב שלם לגמרי וברצון לגמרי לגמרי, או מביאים את זה הרבה בגלל שפשוט הם מרגישים שבויים בתוך הלחץ החברתי וכו' וכו'. אין לי דרך להוכיח בפועל כמה אחוזים הם כאלו וכמה כאלו - אבל מצד שני גם לך אין, ולי, מבחינתי האישית, יש הסבר די רציני למה שדעתי תהיה הגיונית.

כל טוב. 

בכלל ומנהג זה השתמר אצל חלק מהעדות עד העליה לארץ

מליון היו צנועות ביחס להיום. פי מליון. 

בעבר הסעודה הייתה מוכנת לא למות אנשים בדרך כלל, ולא היה אולם וכו' וכו' - היו עושים סעודה שמחה בבית, שמכינים נשות המשפחה (המורחבת הרבה פעמים) ואולי גם השכנות וכו', ואין בכלל מה לדבר על רמת הפאר וההדר של אז לעומת זאת של היום. 

ראיתי, והייתי חייבת להעלות

@פלוני מפונפן

@ותן טל

@הזדמנות

@אופטימיות

@סטופ

פספסתי מישהו?

בחתונה שלוש מנות של אנטריקוט או פרגית למשל?  

והציבור נרשם מראש.

בהרבה מקרים, מגיעים גם כאלה שלא נרשמים,

ואוכלים במקום אלה שנרשמו והלכו מוקדם.

יש שמגדילים לעשות ומזמינים גם מנות משמחים ליד,

אבל זה תלוי בהרבה גורמים.

פשוט תעשו מה שעושים בישיבה שלו...

תולים פתק, נרשמים כחמישים, בד"כ מגיעים יותר ממה שכתוב..לא כולם אוכלים.

ומשלמים גם קצת על ההסעה..

ולפעמים אפילו לא מספיקים לשתות מים באירוע

עובדים וגם הלימוד תורה שלהם ראוי לקצת פינוק...

חברים רגילים עובדים, יש להם זמן, והם גם לא משתגעים כמו התלמידי ישיבה (לא יודע לגבי בנות, אבל זה לא חכמה בנות אוהבות לרקוד ).

כשהייתי בישיבה לא זכור לי שאכלתי מי יודע מה באיזה אירוע כלשהו

לגבי העניין הנ"ל, סטודנטים ולומדי תורה הם לא באותה החשיבות.

מה גם שסטודנטים עובדים ברובם, ולומדי תורה, אם בכלל יכולים (ולא לומדים מקצוע באותו הזמן), זה דורש מהם הרבה יותר מאמצים

ובכל אופן תורה עולה על הכל

ובייניש משלם כסף.

בכל אופן, אנשים שוכחים כאן קצת את כבוד התורה. מה יש להשוות לומדי תורה לשום דבר אחר בעולם?

כלומר, אין כוונתה לזלזל בלמדי תורה.

פלוני, יש מקום להשוות ויש גם מקום לחלק. רק אמרתי שלהן הם הכי דומים. המשכורת שלהן מיועדת לאוכל.

אבל יש זלזול, ויש אדישות.

פעם לומדי תורה היו מכובדים, היום התקיים בנו, לצערנו הרב, "יראי החטא ימאסו".

תולים פתק.

מי שרוצה להגיע - נרשם.

מי שרוצה להגיע בלי מנה - מציין.

אם יש הגבלה של מקומות

מציינים זאת בפתק.

או שמזמינים רק חברים קרובים.

מצטרפת מכל הלב ❤️

שנה טובה ומתוקה, גמר חתימה טובה לחיים טובים, לשלום ולכל הישועות.

ב"ה גאולה שלמה פרטית וכללית לכולכם 🙏🌷🏠

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.

לא נתקלתי בזה

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

מה הקשר בין מה שהעתקת והדבקת לנושא השרשור?

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

המנטליות כן

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...

מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.

תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת

נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם

לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה

לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,

מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)

יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש

כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף

גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים

הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות

שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....

ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה

רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....

לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?

אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!

בהצלחה!

זה מאד תלוי באיזה אופן היא מתנהגת עכשיו.

לעיתים לחוזרים בתשובה אין אפור. רק שחור או לבן.

וזה עניין הרבה יותר מהותי ממה שציינת.

בשבילי אם היא יפיפייה, עדינה ומאוהבת בי -

אז כן.

אם ההפך,

לא הכי יפה, מחוספסת ואין לה ניצוץ בעיניים -

ועוד היה לה גברים לפניי?!?!?

אני בורחחח!!!!

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.