בד"כ עושים רשימה בשביל ההסעה ואז יודעים פחות או יותר כמה יגיעו,

או מבקשים מהם לאשר הגעה בSMS.

וצריך להזמין להם מנות, יש חתונות שעושים "משמחים"...

ולהיות חלק משמחת החתונה אבל המנות שלהם עולות הרבה פחות [בדרך כלל זה רק מנה עיקרית ותוספת+שתיה]

50 למנה זה עוד זול

ולא כולל הסעה שבד"כ גם על חשבון ההורים (או לפחות חלק)

אבל אם כולם פה מחפשים כ"כ זול

אני יכול לארגן אצלי בבית..

וירקוד עם החתן (והכלה, כמובן, בצד של החברות) - ובאירועים כאלו מזמינים במיוחד חבר'ה מתנדבים שמגיעים, מממנים להם הסעה, הם יושבים כמו כל האורחים ואוכלים, העיקר שיבואו לשמוח ולרקוד עם החתן - וכמובן שלא מצפים מהם לשקל אחד כמתנה. 

החברים של החתן שבאים לרקוד חשובים לא פחות מהצלם, לא פחות מהלהקה, לא פחות ממעצב השולחנות, לא פחות מהשף שמכין את האוכל.

ממש לא מופרך להחשיב את החברים שבאים לשמח כהוצאה למען החתונה, בשמחה ובששון. 

ובכלל כל ההתחשבנות הזאת של "כמה אנשים עולים בהנחה שהם לא מביאים מתנה שמכסה את העלות שלהם" מחליאה אותי אישית. אם מישהו מזמין אותי לחתונה אך ורק מתוך מחשבה שאני אכסה את מחיר המנה שלי - אז למען האמת אני מעדיף שלא יזמין אותי לחתונה. 

בקטן אין מה לעשות

האמיתיות שלנו - לא ליכולות המדומינות שנשענות בעיקר על ההנחה שנקבל את הכסף בחזרה לאחר מכן. זה שקר ואנחנו אוהבים לשקר את עצמנו - אז כן, אולי זה ידרוש צימצום בפאר וההדר של החתונות, וללכת על דברים צנועים בהרבה - הן מבחינת עלות האוכל והן מבחינת מספר המוזמנים - אבל להזמין אנשים בעיקר מתוך הנחה שהם "יחזירו את השווי שלהם" זה ממש ממש לא ראוי לטעמי.

בטח כאשר מדובר בחברים, שהם אלו שעושים את עיקר השמחה בחתונה, ולצורך זה בכלל מזמינים אנשים - כדי לשמח חתן וכלה. 

אצלנו יודעים החבר'ה שמזמינים את החברים שרוצים, ושרובם לא יביאו סכום כסף ש"מכסה את המנה" שלהם, אלא עושים מעטפה משותפת של הרבה חברים וכל אחד שם כיכולתו, כמתנה באמת ולא במטרה לכסות את המנה - וככה אף אחד לא צריך להתבייש שכולם שמו אולי הרבה ורק אני לא יכול לשים הרבה, וכן הלאה. ומצד שני - אצלנו החבר'ה המתחתנים לא חושבים שזה יגרום להם עכשיו לעשות לחברים מנות פחותות ולעיתים ממש מעליבות ביחס למוזמנים האחרים - ממש לא. המנטליות אצלנו היא ככה שהחברים מגיע להם כבוד לא פחות מאף אחד אחר, אם לא יותר - והם מקבלים מנות כמו כולם. כן, זה עולה כסף - אז מה? ברור שחתונה זה דבר שעולה כסף, מי שלא הבין את זה מראש - שלא יתחתן.

רק מזכיר שבימי קדם אדם היה מתארס לאישתו (דהיינו מקדש אותה בטבעת - זה האירוסין האמיתיים, לא מה שהיום) ואז שנה הוא לא היה חי איתה ולא מכניסה לביתו, אלא דואג לצרכי החתונה והחיים - היה עובד על מנת שיהיה בית כלשהוא לגור בו ואפשרות לערוך סעודה ראויה בחתונה - ורק אז הייתה החתונה, והיה מכניסה לביתו. 

כיום אנחנו הרבה הרבה הרבה הרבה יותר מידי מפונקים. הרבה יותר מידי. 

חתן אחד שהיה צריך להוציא את הכסף הזה מכיסו לגמרי, ופתאום הוא היה רואה איך הוא יכול פלאים לצמצם בכל העלויות. אבל התרגלנו לאשליות שההוצאה או לא עלינו (בשביל מה יש הורים?) או שהיא מכוסה בסוף (אם הכסף ילך אל הזוג או אל ההורים זאת שאלה אחרת חשובה בפני עצמה...). 

חבל מאוד. 

בגדול אתה צודק בקטן אין מה לעשות.

לפעמים יש פרטים שלא ידועים לכולם.  

פרטים שלא ידועים לכולם? המשוואה ברורה מאוד - חתונה עושים עם כסף שיש - ועל פי זה מזמינים מי שניתן וכו'. זהו. פשוט מאוד. שום פרט לא ידוע לא יכול לשנות את המשוואה הנכונה הזאת. אלא אם כן אתה מתייחס נגיד למצב שבו מישהו מאיים על החיים שלך שאתה חייב לעשות חתונה בגודל כזה וכזה עם כמות כזאתי וכזאתי של אנשים ואוכל בעלות כזאתי וכזאתי... - אני מאמין שזה לא המצב.

וסליחה על החריפות אבל זאת האמת. גם בגדול וגם בקטן. חתונה לא עושים מכסף שאין. זאת הפקרות כלכלית ומוסרית מוחלטת. 

אז לסיכום - בהחלט יש מה לעשות. לעשות חתונה שמותאמת ליכולות. פשוט מאוד מאוד מאוד. 

שאומרים שצריך לדון את כל האדם לכף זכות זה גם אם אתה רואה משהו ואתה בטוח שאתה רואה את כל התמונה גם אז אתה צריך להגיד שבטוח יש סיבה

על העיקרון התיאורטי. לא ניתן להגיד שבתיאוריה אין שום אפשרות אחרת וחייבים ובלה בלה. לא, מצטער. אחרת לעולם לא ניתן לקבוע קביעה בעניינים כאלו.

אני לא אכתיב לך את החתונה שלך - אבל אני כן אומר שזאת טעות מוחלטת להגיד אין ברירה אחרת, זה חייב להיות ככה. לא, זה לא חייב, כאמור. וזה בלי להיכנס לרגע לחיים הפרטיים שלך - אני ממש לא מעוניין להפוך את זה לאישי. לא מכיר אותך וזה לא העניין. 

מהסיבה הפשוטה. אני את החתונה שלי כבר עשיתי (בקול של מורה )

אלא אמירות עקרוניות, וכן - הן חד משמעיות. כשקובעים משהו כזה מראש - בהחלט אין שום סיבה להיות חייבים לעשות משהו שלא יכולים לעמוד בו, מלבד כמובן כמוש אמרתי - אקדח לרקה, שזה דבר לא הכי שכיח, בטח לא בעניין נישואים...

תפקידי כאורחת בחתונה הוא לא לממן את החתונה

תפקידי הוא להתארח ולשמוח עם המארחים בלב שלם

את מנתי אני משלמת במסעדה

וזה לא מציאותי, ולחלק מהדעות גם יש לזה גדר הלוואה (כולל דיני ריבית).

לא כולם באים מבית עשיר...

הרי זה שקר. ברמה הכי פשוטה שיש חתונה בפועל אמורה לא לעלות יותר מעלות הטבעת עצמה (למען האמת אפילו טבעת לא צריך - צריך שווה פרוטה), ומקסימום ארוחה לעשרה אנשים שמהווים מניין כדי לקיים סעודת מצווה ושבע ברכות - כלומר, העלות המינימלית ביותר היא באמת נמוכה, ובזה פחות או יותר כל אחד יכול לעמוד.

"לא מציאותי" אתה אומר, כי אתה - ואולי הרבה מאוד מאיתנו, פשוט התרגלנו - התרגלנו למותרות, התרגלנו לכך שמשהו שהוא לגמרי לא סיס, ואפילו לא קרוב לכך, הוא כבר מציאות שאי אפשר לחלוק עליה. 

גדר הלוואה? אתה אמיתי? אתה יודע איזה מסוכן זה? למעשה - אם אתה אומר שזאת הלוואה יוצא מכך שאתה חייב באופן אישי לכל אחד מהאורחים שהיו בחתונה שלך להשיב את הכסף הזה מתישהוא - גם אם לא נקבע תאריך מדוייק. אתה באמת רוצה להיכנס לברוך הזה, שהוא לא רק ברוך כלכלי אלא גם הרבה מאוד ברוך הלכתי???

ובכלל - מישהו חייב אותך להיכנס להלוואה הזאת ופחות או יותר לחייב את האורחים "למממן" לך את ההלוואה הזאת? 

ונניח ושום אורח, באורח פלא, לא יביא לך צ'ק לחתונה - מה תעשה אז? תתמוטט כלכלית? אז תחשוב על זה מראש! כאשר אתה רוצה לקחת משכנתא אתה בונה על זה שאנשים יממנו לך את הבית במקום שאתה תכנס להתחייבות שאתה יודע שאתה יכול לעמוד בה? 

מה שכתבת כאן הוא לגמרי לא קשור למציאות. וכן, זה לוחמני - מול דברים נפסדים צריך להיות לוחמניים. בוודאי שאפשר להתחתן בלי עזרה של האורחים - רק צריך להבין מה זה אומר. וואלה יופי. אז אולי אני אעשה חתונה שכל מנה תעלה 400 שקלים, באמירה שאני מתחתן עם עזרה של האורחים והם אלו שצריכים למממן את זה?

 

אף אורח לא צריך למממן אף חתונה, הוא לא בא למסעדה, הוא בא לחתונה שהזמינו אותו אליה. ואם לא טוב לך שמישהו מסוים שהגיע לחתונה לא נתן צ'ק מספיק בשבילך - אז אתה בהחלט מוזמן לא להזמין אותו לחתונה שלך. אנשים לא אוהבים להרגיש שהם כספומט של מישהו אחר. 

וחכה שתגיע לחופה בע"ה, תראה כמה הפער בין דיבורים למעשים גדול

מה גם, שאתה רואה בעצמך שהרבה נשים לא חושבות ככה

גם פה אף אחת לא למרות האמירות.

ותנסה להוביל בבית, תראה בשידור ישיר את דברי האר"י על חטא המרגלים

אגב, להוביל ולכפות הם שני דברים שונים לחלוטין

שלושה מקרים שאני מכיר

חבר אחד, התחתן בבית כנסת הגדול ואח"כ עשה סעודה בבית כנסת.

חבר שני, התחתן בבית ואח"כ עשה סעודה באולם כשהיה לו כסף

חבר שלישי, הבחורה הציעה לו (כשאני שומע!) להתחתן ברבנות כדי לא לקחת הלוואות..

אבל לצערי הוא לא הסכים  (בסוף נפרדו)

לא אמרתי לכפות אלא להוביל... 

תאמין לי, כשהאשה תראה שאתה החלטי היא תלך אחריך בביטחון ושמחה

אל תפחד, לא יהיו הפגנות

תעשה מסיבה עלובה ותממן אותה רק מהכיס שלך וממה שודאי.

עזבי ששניה אחרי זה הם אומרים קח הלוואה מהבנק (כסף פרטי של אנשים אחרים, אגב), ותחיה בצרות וכו'.

פשוט שאף אחד לא עושה מריבות על דברים כאלה, אבל כולם מבינים שחלק מהחתונה ממומנת ע"י האורחים גם אם הם לא חייבים כלום

זאת הלוואה מגוף כלכלי, שאתה לוקח רק כאשר אותו גוף מניח ברמה גבוהה של וודאות שיש לך יכולת כלשהיא להחזיר. לפעמים אתה ממשכן תמורת זה נניח מכונית או בית כביטחון להלוואה. 

אף אחד לא אמר לעשות מסיבה עלובה - זה שאתה בוחר לקרוא למה שלא מתאים לסטנדרטים שאתה רוצה "עלובה", לא אומר שזאת "מסיבה עלובה". 

לא, לא כולם מבינים שחלק מהחתונה מממונת על ידי האורחים - אולי אתה רוצה להבין את זה ואולי זאת הרגשה שחלק מהאנשים רוצים לתת לאנשים אחרים, בפועל, לא כולם מניחים ככה באופן טבעי, והרבה מאוד לא היו רוצים להיות שותפים לזה, גם אם כיום ההבניות החברתיות כמעט "מכריחות" אותן לזה. אתה לוקח מציאות מעוותת ומקדש אותה כאילו היא האידיאל הנכון. זה כמובן עוול עצום. צריכים לתקן דברים לא נכונים ולא טובים, לא לקדש אותם. אתה מקדש רק דבר אחד - וזאת האישה שאתה מתחתן איתה  

בגלל זה רבנים פוסקים שחייב לעשות מסיבה באולם. אתה צריך לזכור שאתה לא מתחתן עם עצמך.

וגם הכי חסכוני והכי קומבינטור שיש לא ירד מאירוע של 50 אלף שקל (פחות או יותר) ל400 אנשים, וגם זה בנס. זה לא מעט כסף.

מעבר לזה אתה נכנס למקומות שלא יבנו לך בית עם יותר מדי שלום על ההתחלה. אני מציע לך להתחיל לשנות את כיוון המחשבה לקראת נישואים.

אישה שלא יכולה שהחתונה שלה לא תעלה הון תועפות, באמירה "Aהאורחים יממנו". מצטער, לא הייתי רוצה אישה כזאת. אבל אני רוצה גם לבשר לך שלרוב הנשים יש שכל בראש - רוב הנשים כאשר תסביר להם בצורה הגיונית שאנחנו חייבים לעמוד במגבלות הכספיות שלנו בלי לצפות שמישהו אחר יממן את זה - יבינו, ויבינו בהתאם גם רגשית שצריך לצמצם את החתונה. תאמין לי שהייתי בחתונות שמחות מאוד מאוד שהחתן והכלה בכלל לא הרגישו מושפלים, חתונות שעלו מעט מאוד במונחים של ימינו. 

אני בהחלט לא מתחתן עם עצמי - אני אתחתן עם אישה שיודעת לנהל את הכספים שיש לה (יש לנו) ויודעת מתי יש ומתי אין, ויודעת שלהזדקק לציבור זה הכי גרוע שיש (כן כן - חתונה שבה אתה חייב את עזרת הציבור, זה בדיוק הלהזדקק לבריות שחכמים מדברים עליו שאומרים שמוטב לו לאדם לפשוט נבלה בשוק ובלבד שלא יזדקק לבריות. כן, גם בחתונה. לפשוט נבלה זה בטח מסריח יותר ומשפיל יותר מאשר לעשות חתונה צנועה במסגרת ההלוואה שאתה יכול להרשות לעצמך לקחת, או שההורים שלך יכולים להרשות לעצמם לקחת בלי תיכנון על הכסף שייכנס מהחתונה...)

"אתה נכנס למקומות שלא יבנו לך..." - מצטער, את זה אתה יכול להגיד לעצמך - אל תחליט בשבילי לאן אני נכנס, עם מי אני אתחתן, או מה יעשה שלום אצלי או לא. אבל אתה הצעת ראשון, אז אני אציע לך במקום זאת הצעה אחרת: אני מציע לך להתחיל לשנות את כיוון המחשבה הכלכלי לקראת הנישואים.

האישה שתהיה איתי תהיה האישה הכי מאושרת והכי שמחה בעולם, ולחלוטין לא בגלל ערב אחד שעולה כך וכך כסף - אלא כי אני זה שארומם אותה מעל כל אישה אחרת בעולם, כאשר כל הנשים האחרות תהיינה קופות מולה בעיניי. עם אישה כזאת אני אתחתן ואת היחס הזה אני אהיה זה שמעניק לה, לא הסטייק שיכול היה להיות על השולחן של קרובה רחוקה שלה בחתונה, במחיר כך וכך כסף. 

אני מודע לזה שאתה לא רגיל לצורת מחשבה כזאת שאשכרה מתייחסת לכסף ולאורחים בנפרד ולא רואה אותם באים יחד כרוכים זה בזה בהכרח - אבל זה בדיוק מה שצריך להיות. וככל שיותר אנשים יתעשתו ומהר, יהיה ניתן להגיע לשפיות. נניח, התקנות של הרב טל בישיבתו הן כבר תקנות שיכולות לקדם אותנו לעולם טוב יותר (ואני ממש ממש לא תלמיד של הרב טל...). 

כמו כן, ארצה שתראה לי בפסיקות האלו התייחסות מפורשת לגודל האולם, למספר האורחים שיוזמנו, למחיר המנה שתהיה בחתונה, וכו' וכו' וכו' - מצטער, אני לא מכיר פסיקות כאלו, בטח לא בירידה לרזולוציה כמו שאני אמרתי. תראה לי רב שקובע שאסור לעשות חתונה שתעלה עשרת אלפים שקלים. תראה לי! 

אגב - תשאל את עצמך איזה אישה לא תשלים עם העובדה הזאת, בהנחה שמגיע אליה מראש מלאך ה' צבקות ומודיע לה מה יקרה בעתיד במצב כזה: הזוג מוציא כך וכך כסף על האירוע, ושום אורח לא מביא מתנה כספית, והזוג עקב כך נכנס לחובות גדולים (נניח לרגע שמדובר בכסף שכאילו הזוג מוציא... בפועל לרוב זה נוח יותר לזוג, כי הרי ההורים הם אלו עם ההתחייבויות...) - בבקשה תגיד לי כעת האם אותה אישה עדיין לא תשלים עם זה שצריך לעשות חתונה לפי היכולת הכלכלית? אישה כזאת - סלח לי, אבל אני תמה עליך אם אתה רוצה להתחתן איתה...  

אם אני יודעת שלפי חתונות בסביבתי (אחים שלי למשל) מקבלים סכום X כמתנות, אני יכולה לקחת את זה בחשבון בתכנון החתונה. בהחלט בהחלט כן. ואני צריכה גם לקחת בחשבון שהסכום שאני אקבל לא בהכרח יהיה זהה.

ואם ארצה 5 שנים אחרי החתונה להחזיר כל חדש סכום X שלקחתי כהלואה בשביל חתונת חולומותי- זו בהחלט זכותי.

אבל אין לי שום זכות לדרוש מהאורחים שלי לממן את החתונה.

אורח לא ממן את מנתו- הוא נותן מתנה. וזכותו להחליט האם לתת משהו שהוא בכלל כלי, סכום כסף- ואיזה סכום, או לא לתת בכלל. ז

נכון? אחרת היית מסתמכת על עצמך ולא על ההורים שלך או של בעלך, בדיוק כמו שאת לא מסתמכת על האורחים.

@ותן טל הנה ראיה חיה.

בשורה התחתונה, דיבורים זה יפה מאוד, אבל כשתתבגרו קצת תבינו שאין הרבה ברירות.

אני חלמתי להתחתן ברבנות באיזה קטע רומנטי כשהיית בגילכם, מה לעשות שאין בנות שיסכימו לזה

אגב, אתם לגמרי מעוותים את המציאות. אף אחד לא בא בתביעה בבית דין על סכומי המתנות (אם כי יש בזה דיון בפוסקים כמו שציינתי כבר).

בשורה התחתונה, לא לקחת מההורים, לא לקחת הלוואות ולא לחייב את האורחים - זה האידאל.

כל מי שמסכים רק על חלק מהנ"ל פשוט לא ישר עם עצמו. נראה אתכם אז. בהצלחה!

לבין לחשוב שאם אני לא מסוגלת לזה- האורחים שלי אמורים לספוג את העלות.

לא, אני לא חושבת שהם אמורים.

איך אני אסתדר עם זה?

בעיה *שלי*.

כשאגיע הזמן אני אגיע לפתרונות שלי.

אבל אני לא אכתוב בהזמנה את מחיר המנה שהזמנתי, ולא אצפה מאורחי לממן את החתונה.

אצפה מהם לבוא ולשמוח איתי. זהו.

בעיני לצפות מאורחים לשים צ'ק של 100 ש"ח כשזה מחיר המנה, וצ'ק של 200 באולם יקר יותר,

זה די שווה ערך ללרשום מחיר בתפריט של מסעדה.

שים לב- לא כתבתי שאני אקח בחשבון את המתנות המשוערות למימון החתונה, ולא כתבתי שאני אקח הלוואות ל5 שנים-

כתבתי שאם אני רוצה לעשות את זה-  זכותי.

וזה ממש לא זכותי לצפות מהאורחים לשלם את רצונותי וחלומותי.

(ואם אתה מתענין, אני לא רואה את עצמי משלמת את החתונה 5 שנים קדימה. זו היתה דוגמא)

לא ענייני איך תתחתני ומה תעשי עד אז, מאחל לך הצלחה בע"ה.

הבאתי דוגמא ולא כתבתי על עצמי.

ובכל מקרה,

לא לקחתי שום דבר אישי. הכל טוב.

שאתם צודקים וכולם טועים וoff with his head לכל מי שלא חושב כמוני

את מוכיחה את מה שכתבתי. את לא מסוגלת להתחתן בדיוק כפי היכולת 

שאותה הוצאת כנראה מהתגובה הזאת:

תשובה של אישה... 

(בטעות, יש לצין)

את מראה בדיוק את דרך החשיבה של אישה, ש"ותן טל" חושב שהוא מבין.

בהצלחה לכם (מסגנון הכתיבה שלכם אולי הייתי מציע לכם לצאת)

להן - אני, מה לעשות, נפגשתי עם בנות קצת יותר נבונות כלכלית ושמה לעשות, הרגש לא מנהל להן את כל החיים בצורה בלעדית, וכן השכל יודע להגיד להן סטופ כאשר הן במצב לא הגיוני.

בהצלחה גם לך. מקווה שלא תתארס עם אישה ואז תגלה שהיא בונה על חתונה סטייל הבן של יצחק תשובה.  

לילה טוב. 

לילה טוב

בנתיים רק שמעתי אמירותש הם קיימים (ממך) - מצטער אבל אני רוצה משהו ממשי יותר. נניח, פסקי ההלכה עצמם בחתימת הרבנים? 

אם אתה אומר שיש לך מידע כזה על פסיקות של רבנים שמחייבות מסיבה באולם וכו' - אז אנא חלוק עימנו. קל מאוד לשלוח אותנו לחפש לבד...

האם זה בעצם אומר שאין לך למעשה שום פסיקה כזאת ביד ובדית מליבך? איתמהה. 

פעם אחרונה שבדקתי, אני לא עובד אצלך. ישר כח!!

ואין לי שום סיבה גם לחפש - זה שמישהו כותב בדיה מליבו באתר אינטרנט לא מצריך את הצד השני להוכיח את אותה בדיה. כתבת דבר לא אמיתי, וזה הכל אם הוא היה אמיתי, לא היה ככל הנראה שום קושי בשבילך להראות אותו לכולם - אבל ברגע שמבקשים ממך להראות את הפסק שאתה מדבר עליו אתה נסוג בטענות כאלו ואחרות. ממש רציני . 

יישר כוח. 

מדורי שאל את הרב. שאל "הרב אני יכול להתחתן ברבנות בשקל וחצי על חשבון אשתי לעתיד?".

(כמו שכבר כתבתי לעיל, ברור לך שאין שום סיבה שבעולם שאטרח בשבילך)

פשוט מאוד, לא האמינות שלי היא זאת שעומדת פה למבחן  

אני לא צריך לשאול שום רב שום שאלה - אני לא טענתי בשם הרבנים, אני טענתי בשם עצמי. מי שטען בשם הרבנים (העלומים, כמובן...) הוא דווקא הצד השני, אהמ...

אבל זה בסדר, ההתחמקות הזאת מובנת מאוד, אל תדאג

(אגב, אם כבר לשקר לגביי - למה בכזאת הגזמה? הרי גם אני כתבתי במפורש דברים מהם משתמע לכל בר דעת שהחתונה לא תעלה שקל וחצי. כמו שאמרתי - צריך לפחות סעודת מצווה עם עשרה משתתפים - ואפילו רמי לוי, אני מאמין, עדיין לא הצליח להמציא ארוחה בשקל וחצי שתספיק למספר כזה של אנשים)

אבל במקביל - אם ההורים שלי הם אלו שמממנים את החתונה (כמובן, עם הצד השני) - אז הם אלו שקובעים איזה מחיר מנה אפשרי בעבורם, אני בכלל לא פקטור - זה שאני רוצה משהו במחיר מסוים, לא אומר שזה מה שיהיה - החתונה תהיה לפי יכולות ההורים שלי, לא לפי החלומות שלי.

ההבדל הגדול בין ההורים לבין האורחים - זה שההורים הם ההורים, אם הם רוצים ומסוגלים, הם ירצו להעניק לך, ואם הם לא רוצים/מסוגלים, אז הם פשוט לא יעשו את זה, כי הם לא יכולים (הוצאה של עשרות אלפי שקלים זה משהו שקל יותר להסביר למה לא אפשרי, מאשר הוצאה של 200/300 שקל של האורחים, אף אם האורח מרגיש בזה "קנס"...)

לא אמרתי לא לקחת הלוואת - אתה סתם כותב. אם אתה לוקח הלוואה אתה לוקח הלוואה במחשבה ובהבנה שיש לך איך להחזיר אותה - זה משהו מאוד מסודר. ניתן לקחת הלוואות. אבל הכסף של ההורים הוא לא הלוואה, כשום מקום.

לגבי הפוסקים ופסיקות - כמו שכבר אמרתי אני אשמח שתפנה אותי לפוסקים שכותבים במפורש מה צריך להיות לך בחתונה ומחייבים לעשות את החתונה באולם. אני עדיין מחכה לראות את הפסיקות האלו, סבבה?  

לגבי אין בנות שיסכימו - אתה חי בסרט. יש. ואני יודע את זה. ובכל מקרה - אף אחד גם לא דיבר על ההקצנה שלך של רבנות. אנשים נורמאלים, גם כשהם לא בונים על הכסף של האורחים - מסוגלים לתכנן חתונה נחמדה ונעימה, שעומדת במסגרת התקציב האפשרי שלהם/יכולת העמידה שלהם בהחזרת הלוואות - כאמור, בלי להסתמך לרגע על כסף של אורחים שיגיע אולי. בהחלט אפשרי. 

לא כל בת חיה בסרט, אם תהית. 

בשורה התחתונה אף אחד לא עומד עם אקדח ו/או מכריז את המתנות בקול (פרט לגרוזינים עתיקים)

שירגישו לא נעים בסופו של יום - הרי בעלי החתונה כן יודעים כמה כל אחד הביא. בינינו, אתה גם יודע שיש לא מעט כאלו שמנהלים רישום מדויק לגבי המתנות - עושים מחברת מה הביא כל אחד, וכמה...

וכמו שאמרתי, הבדל ענק בין לדעת את המגבלות שלך ולא להתבייש להגיד את זה כשמדובר בעשרות אלפי שקלים בפעם אחת (=ההורים, אם בכלל), לבין להודות בזה/להתבייש בזה כאשר מדובר ב200/300 שקלים, כמו האורחים... אז כן, יש הבדל ענק.

גם למען האמת אין בעיה שהאורחים יתנו - אבל אתה צריך להגיע לחתונה בהנחה ראשונית שלא תקבל כלום מהאורחים. זהו. זה מה שאתה צריך להיכנס איתו לחתונה - ועל פי זה להתנהל כלכלית. כל דרך התנהלות אחרת היא דרך מופקרת כלכלית ומופקרת מוסרית. 

מהאורחים שלך.

וכאדם הגון- תצפה מהם לכלום ושום דבר. וכל דבר מעבר לזה- בונוס!

ובכלל גם אנשים שלא שומרים תומ"צ אוהבים אירועים, הזדמנות ללבוש בגדי שבת ;)

שיעשה את החתונה כפי שידו משגת. אף אחד לא הכריח אותך לעשות חתונה שאין ידך משגת. אף אחד. אני גם לא הבן של תשובה - האם זה אומר שעכשיו יש לי הצדקה מוסרית לערוך חתונה שעולה 7 מליון שקל (כי הבן של תשובה עורך ככה חתונות) ולצפות שאני לא אצטרך לשאת בעלות החתונה? מאיפה בכלל מגיעה המחשבה להשוות את כולם ל"בית עשיר"? כשיש לך כסף אתה עושה איתו מה שאתה יכול, וכשיש לך פחות כסף אתה עושה איתו מה שאתה יכול - זה די פשוט העניין הזה. אתה לא צריך לעמוד בסטנדרט של אף בן אדם אחר מלבד של עצמך מול קונך ומול חשבון הבנק שלך. 

אבל באמת הרבה פעמים אנחנו יוצאים בהצהרות אבל החיים מזמנים לנו מצבים שפתאום הדברים לא חד משמעיים כמו שחשבנו ואנחנו צריכים קצת להתגמש. אי אפשר להגיד אני עושה א' ו-ב' ושיקפצו כולם

אי אפשר להגיד: אני עושה חתונה מעבר ליכולותיי העצמיות ושיקפצו כל האורחים שלי, הם חייבים לממן את זה.

הרי בינינו, אתה אף פעם לא יכול לדעת כמה האורחים באמת יביאו - אז אם תצא מתוך נקודת מבט "זוועתית" מבחינתך שאף אורח לא ישים צ'ק - אז תבין שאין מה לעשות, איכשהוא צריכים להתמודד עם זה. אתה לא יכול לעשות מה שבא לך בראש, אלא צריך להתגמש ולהבין שאתה לא יכול לנהל את החיים של אחרים, רק את שלך. ולכן בהחלט תצטרך אולי להתגמש - ברמת החתונה, בזמן החתונה וכן הלאה...

מצטער שכעת לא רק שגנבתי לך את השרשור, גם גנבתי לך את התשובה  

אם יש לך תקציב של 15000 שקל לחתונה ואישתך לעתיד יש לה 300-400 קרובי משפחה (10 דודים מצד אמא ו-8 מצד אבא) אתה לא תגיד לה תזמיני רק נזמין רק 150 אנשים וזהו.

זה בהחלט כסף שלהם. הם מביאים כסף ומפרגנים ב"ה מגיע להם מקום טוב ואוכל נורמלי. אתה לא תביא להם אוכל מהישיבה ותקליטן עם מחשב שמשמיע שירים מהיוטיוב (כולל הפרסומת בתחילת השיר).

זה גם כסף של ההורים הם השקיעו בכם המון אתה לא יכול להגיד להם תזמינו רק את האחים והאחיות שלכם בלי הילדים שלהם  (אתה רוצה מלחמות לפני החתונה? יש חתונה שגרמה לחורבן בית המקדש בגלל מוזמנים)

לפני החתונה זה זמן ללמוד איך עושים פשרות והולכים בין הטיפות. אז לא מתחתנים באולמי האצולה(?) במרכז שרונה בת"א בט"ו באב, מתחתנים באולמי מעמד הביניים במרכז שדרות בט"ו בשבט.

בנאדם שיש לו 3 דודים מצד האמא ועוד 2 מצד האבא ועוד 15 בני דודים בסה"כ והם לא ממש בקשר איתם אז יכול להגיד נזמין נציגים. שהמצב קצת יותר מורכב זה החוכמה ללכת בין הטיפות.

מה שאני רוצה להגיד החיים הם לא חד משמעיים צריך לדעת לנווט בחיים. וכן, אין צורך להתחיל מלחמות ללא צורך.

(ברור לכולם שאין מצב שיגיעו 400 אורחים ואף אחד לא ישים שקל אבל גם אין מצב שיגיעו 400 אורחים וכל אחד ישים 2000 שקל)

אוקי. אין להורים כסף אז מה עושים או חתונה ברבנות או עושים עם עזרה מסוימת או הורים משלמים חצי והחצי הזוג.

היום כן אנשים יביאו כסף אז העזרה מסוימת אלו האורחים. ובאמת זה לא בן דוד כזה או אחר.

השמחה זה הריקודים בחתונה.

תגידי לי, למה משלמים כסף ללהקה ולבעל האולם? פשוט נגיד להם "מצווה לשמח חתן וכלה - תממנו לנו את החתונה" וזהו  

נכון, הקצנתי, אבל מקווה שהובנתי...

בנוגע להמשך: עובדתית, ישנם המון אנשים שמצד אחד מרגישים שזה קנס כספי, החתונה, ומצד שני מגיעים כי "חייבים" - אני מכיר המון כאלו ואם רק תפתחי את העיניים ואת הלב כנראה שגם את תמצאי אמירות כאלו. זאת עובדה. ההבניה החברתית לוחצת משני הצדדים גם יחד...

הציפייה היא לא הגיונית ולא לגיטימית - הציפייה שיהיה מימון מצד האורחים היא תוצאה של עיוות שנוצר בעשורים האחרונים, מה שגרם בד בבד להעלאת רמת החתונות כך שהגיעו לרמות מטורפות ולמחירים מוגזמים בעליל - ככה עובד השוק החופשי. כל אחד מרגיש שמותר לו טיפה יותר למתוח את החבל כי "ממילא חלק ניכר יחזור מהצ'קים", וככה נוצרת הבניה חברתית ולחץ חברתי ל"סטנדרט" של חתונה - עד כדי שאם מישהו חלילה יעשה חתונה בלי בופה, למשל, או רק עם מנה אחת ולא עם שתי מנות (ראשונה ועיקרית) אז כבר יורמו גבות ויהיה זילזול רציני "הוא לא משקיע בחתונה, הוא מזלזל בנו האורחים" ועוד ועוד. שוב, אני מתאר מציאויות... 

ב. שוב, אולי את לא - במציאות זה דבר מאוד נפוץ, גם אם את לא שמה לב לזה. בהחלט יש "התחשבנויות" לכאן ולכאן - ואין קשר לעובדה שזאת לא הדעה שהצגת, כי אני מדבר כאן על עניין חברתי ולא אישי. את לא עומדת בפני עצמך - את חלק מחברה, וכאשר צריך להבריא חברה חולה, אז גם הפרטים לפעמים משלמים מחיר גם אם אצלם הם בטוחים שהכל היה ראוי וכו'... - כן, קשה להיות הנחשונים שקופצים למים, אבל ברור לי שבשלב כזה או אחר זה יהיה חייב לקרות. 

ג. שוב, את מדברת עלייך אישית - בפועל במציאות אנשים רבים מצד אחד מצפים שהאורחים יגיעו, וייעלבו אם לא יגיעו, ומצד שני ייעלבו אם לא יביאו מתנה או יביאו משהו מגוחך מבחינתם (מתנה בסך 50 שקלים לזוג, נניח...) - אולי את לא תעלבי, לא בטוח שזה נכון אצל הורייך, או אצל חברייך, או אצל קרובייך וכן הלאה... - אלו דברים שקיימים במציאות.

ד. אני מניח שרבים מאוד לא יודו בזה בגלוי - אבל בפנים בפנים אני בספק כמה אחוזים מתוך 100 אחוזים מהמביאים צ'קים לחתונה, באמת באמת מביאים את הצ'ק בלב שלם לגמרי וברצון לגמרי לגמרי, או מביאים את זה הרבה בגלל שפשוט הם מרגישים שבויים בתוך הלחץ החברתי וכו' וכו'. אין לי דרך להוכיח בפועל כמה אחוזים הם כאלו וכמה כאלו - אבל מצד שני גם לך אין, ולי, מבחינתי האישית, יש הסבר די רציני למה שדעתי תהיה הגיונית.

כל טוב. 

בכלל ומנהג זה השתמר אצל חלק מהעדות עד העליה לארץ

מליון היו צנועות ביחס להיום. פי מליון. 

בעבר הסעודה הייתה מוכנת לא למות אנשים בדרך כלל, ולא היה אולם וכו' וכו' - היו עושים סעודה שמחה בבית, שמכינים נשות המשפחה (המורחבת הרבה פעמים) ואולי גם השכנות וכו', ואין בכלל מה לדבר על רמת הפאר וההדר של אז לעומת זאת של היום. 

ראיתי, והייתי חייבת להעלות

@פלוני מפונפן

@ותן טל

@הזדמנות

@אופטימיות

@סטופ

פספסתי מישהו?

בחתונה שלוש מנות של אנטריקוט או פרגית למשל?  

והציבור נרשם מראש.

בהרבה מקרים, מגיעים גם כאלה שלא נרשמים,

ואוכלים במקום אלה שנרשמו והלכו מוקדם.

יש שמגדילים לעשות ומזמינים גם מנות משמחים ליד,

אבל זה תלוי בהרבה גורמים.

פשוט תעשו מה שעושים בישיבה שלו...

תולים פתק, נרשמים כחמישים, בד"כ מגיעים יותר ממה שכתוב..לא כולם אוכלים.

ומשלמים גם קצת על ההסעה..

ולפעמים אפילו לא מספיקים לשתות מים באירוע

עובדים וגם הלימוד תורה שלהם ראוי לקצת פינוק...

חברים רגילים עובדים, יש להם זמן, והם גם לא משתגעים כמו התלמידי ישיבה (לא יודע לגבי בנות, אבל זה לא חכמה בנות אוהבות לרקוד ).

כשהייתי בישיבה לא זכור לי שאכלתי מי יודע מה באיזה אירוע כלשהו

לגבי העניין הנ"ל, סטודנטים ולומדי תורה הם לא באותה החשיבות.

מה גם שסטודנטים עובדים ברובם, ולומדי תורה, אם בכלל יכולים (ולא לומדים מקצוע באותו הזמן), זה דורש מהם הרבה יותר מאמצים

ובכל אופן תורה עולה על הכל

ובייניש משלם כסף.

בכל אופן, אנשים שוכחים כאן קצת את כבוד התורה. מה יש להשוות לומדי תורה לשום דבר אחר בעולם?

כלומר, אין כוונתה לזלזל בלמדי תורה.

פלוני, יש מקום להשוות ויש גם מקום לחלק. רק אמרתי שלהן הם הכי דומים. המשכורת שלהן מיועדת לאוכל.

אבל יש זלזול, ויש אדישות.

פעם לומדי תורה היו מכובדים, היום התקיים בנו, לצערנו הרב, "יראי החטא ימאסו".

תולים פתק.

מי שרוצה להגיע - נרשם.

מי שרוצה להגיע בלי מנה - מציין.

אם יש הגבלה של מקומות

מציינים זאת בפתק.

או שמזמינים רק חברים קרובים.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

"אלה לא בנות חרדיות, החמודות האלה שייכות למגזר הדתי-לאומי (גוש עציון)"....ואם הן היו חרדיות אז? היה אסור להן לעצור שניה ולהוריד את הדברים?

ואני לא מתפלא שזה מה שלקחת מהפורום הנ"ל..זה אומר המון על משתתפיו.

שקראתי את זה  

בפורום הטרור הזה