(חשבתי עלייך אתמול...)

(באמת? מה חשבת מותר לשאול? מעניין אותי.)

פשוט נזכרתי בך כשבכיתי.

והרהרתי עלייך קצת.

 

וחשבתי שחבל שאני לא מכירה אותך.)

ואני גם אשמח להכיר אותך. כבר אמרתי לך שאת מעניינת אותי)

נכון, תודה.)

זה יקרה יום אחד כשיהיה לי זמן.)

אולי נעלם יחד?
אני לא אעיק ואציק.
אני רק אעלם יחד איתך, כי גם אני רוצה להעלם.
נעלם יחד ורק נשמע שירים. ואולי קצת נבכה.
ואם תרצי, אני אקשיב לכל מה שמציק לך. ואז,
ואז נחזור לנשום.

למרות שאני צריכה גם להעלם לבד.
ורק נשמע שירים. וזהו. ומותר גם לבכות קצת.



אבל.. אני לא יודעת אם אני אצליח לחזור לנשום. אני לא יודעת אם אני בכלל ארצה את לחזור.

ואז אחרי כמה זמן, שנצליח להסדיר את הנשימה, יחד
אשאיר אותך לבד.
ואז נרוויח את להעלם יחד ואת זה שאת רוצה להעלם לבד.
טוב?

(הלוואי שבאמת היה אפשר לעשות את זה. קשה לי, אני חייבת להעלם. לא רוצה, חייבת)

אני לא יודעת למה אני רוצה לומר לך, אולי כי אני רוצה להגיד את זה לעצמי:

הקב"ה הוא אבא טוב.
דברי איתו, את הילדה שלו. ספרי לו שקשה לך, שהכל מאיים להציף, שהכל מעיק, שהנשימה מקרטעת ואת רק רוצה להעלם.
הוא יקשיב לך ויכווו בדרך הכי מדויקת לך את הטוב שמגיע לך. כי מגיע לך טוב.
הוא אוהב אותך יותר ממה שאת מרגישה או חושבת. הוא מעניק לך טוב צרוף. רק עד שזה מגיע לעולם הזה..זה לפעמים מגיע מוסתר, מאובק. התפקיד שלנו זה לנקות. להסיט את המחשבות הרעות, את הקושי ולנתב למקום של צמיחה. להאמין שזה טוב.
לבטוח ולסמוך על אבא שבשמיים שהכל זה טוב. והכל יהיה טוב מוחשי בעז"ה.

מותק, אני מבינה אותך.
סליחה שחפרתי. היה חשוב לי לומר אתזה.

שהוא אבא טוב, שיש לי על מי לסמוך.
אני לא מרגישה את זה.
לא, הוא לא מרגיש לי אבא טוב. הוא בכלל לא מרגיש לי אבא. הוא לא מרגיש לי כלום. הוא לא נותן לי להרגיש שהוא קיים)

אוף. זה כואב לסחוב הכל לבד.
זה כואב מידי.


מאחלת לך שתצליחי להאמין בו. להרגיש אותו.)