כולם בשוק.

כולם בשוק.שחר.

שירשור מרוכז ליהודים נפגעי טרור.
וזה כולנו, כל אחד ואחד מאיתנו.
גם מי שגר באמריקה נפגע.

כל אחד כותב תחושות, מחשבות, חיזוקים, ומה שתרצו.

(קשה לי כלכך.)

הלוואי ויכולתי לחזק. אני בקושי קולטת.אוהבת לאפות...

זה כואב.נקודונת.

ו.. בפעמים הקודמות היו אחכ עוד דברים. זה לא נגמר בזה.
אין כח לעוד תקופה כזאת. זה נורא. נורא.

לכתוב משהו מסודר - רחווק ממני מאודנער מתבגרר

אני נסער מידי

גם לי קשה לכתוב עכשיו.שחר.

אבל מתישהו זה יקרה.
זה המינימום שאני יכולה לעשות לעצמי כדי לא לטבוע בקהות חושים נוראית.

אין לי יותר מידי להגיד.שעות של אמת.

אני בדיוק באמצי לכתוב משו על הפיגוע של מרק.

אבל כל פיגוע מחזיר אותי אחורה. ליום שישי ההוא של לפני 9 וחצי שנים.

וליום שישי ההוא של לפני שנה.

כל התמונות עולות מחדש.

קשה לי. |מעיף תמונה|

למה??

מה היה אז?בימאית דמיונות

אני לא זוכרת.

בכללי..

..שעות של אמת.

לפני 9 -מרכז הרב

לפני שנה- מרק

...

בימאית דמיונות

ומה שהכי עצוב לי-ששמעתי על הפיגועים האלה רק כמה שנים מאוחר יותר.

ואני לא כאבתי באמת.

איך כמה שנים מאוחר?שעות של אמת.

מרכז היה משו עצום ומרק היה ממש סיפור סביבם

אני לא יודעת.....בימאית דמיונותאחרונה

כתבתי השרשור השניקול דממה

היתה לי הרגשה, בשבת, לפני שהתחילו להגיע השמועות. בשבת בבוקר אח של חברה שלי חזר מבית הכנסת ואמר שיש שמועות, פיגוע בנוצ, 3 הרוגים, שמועות, שמועות. היתה לי הרגשה, מאז כניסת השבת.
לא באמת ידענו כלום, אבל שמועות-
גם בשבת שהיתה השריפה בנוצ, גם אז היתה לי הרגשה, עם כניסת השבת.
הפיגוע היחיד כמעט שבכיתי בעקבותיו היה השריפה בנוצ.
אני חיה בישוב הזה, נוה צוף.
זה שאני לא מכירה את הנרצחים לא מוריד מהרגשת הקירבה. זה הישוב, ובכלל- זה העם שלי.

איך ששמעתי על הפיגוע בליל שבת מחבר'ה בישובעמירם

התחלתי לחשוב על חבר שלי שגר שם, ואת השמות ידעתי רק במוצ"ש, היה קשה מאוד. להיות שבת שלמה עם ידיעה של פרט אחד, 3 יהודים נרצחו, אולי זה חבר שלי?