היינו בסקירה בהריון של הבן הבכור. רופא מקצועי מאוד. מתחיל ואומר לנו "תשאלו מה שאתם רוצים". אחרי כמה זמן בעלי שואל אותו אז זה בן או בת (הכי טבעי בעולם לשאול אם מעוניינים לדעת, לא ?!). עונה לו בנימה ממש פוגענית "מה זה משנה בכלל? זה כזה חשוב ?". 

אח"כ עבר ביסודיות, הוא באמת היה מקצוען אמיתי, על כל האיברים וכו'.. ואז שאלתי אותו איזה חלקים ספציפיים הוא בודק בגולגולת וציינתי שהוא יכול להשתמש במונחים מקצועיים כי אני מונחת בחומר. 

והוא עונה לי "אם אני אענה לך קורפוס קלוסום, את תביני משהו בכלל?"

אני: "בהחלט כן. זו הרקמה העצבית שמחברת בין שתי ההמיספירות". 

הוא: "נכון 0_o.  אז אני בודק....."

משם והלאה הוא התאפס על עצמו פחות או יותר. 

ובזמן אותה סקירה עדיין הייתי מונחת בחומר של אנטומיה ופיזיולוגיה וכאלה....

חוצפן

חודש רביעי- הבטן מתחילה לצאת.

עוד לא ברמה שרואים, רק מי שיודע על ההריון שם לב.

אנשים אחרים- כמה אנשים שונים אמרו לי שרזיתי...

אני דווקא זיהיתי בעצמי שיש שני שקים... הטכנאית שאלה אותי: "את רואה מה שאני רואה?" היססתי לומר, אז היא זו שאמרה בסוף: "אלה תאומים!"

ובעלי בכלל לא היה איתי... שלחתי לו הודעה רק אח"כ, והוא הגיב - אולי מתוך הלם -"יופי, ב"ה" וזהו...

שיהיה בבריאות ובקלות  

ד' יתן לך כח ולכולכם הרבה בריאות

איזה הפתעות ווואו

אחותי נכנסה להריון אחרי (מודיעות אחת לשניה בבדיקה)

ילדתי בר"ח אייר (אחרי התאריך היתי אמורה ללדת בפסח)-התאריך שלה באיזור סיוון פלוס

כל ההריון לא הגיעה אלי בכלל-רק טלפונים(היה לה קשה)

כשנכנסה לתשיעי באה אלי הביתה מקלחת את ביתי 

שואלת על דברים מה לקנות ומסתכלת סביב

למחרת(היתה בול ב38)

יש לה ירידת מים והיא יולדת

הפרש 3 שבועות)

יום אחרי פסח

שעה לפני הדלקת נרות של שביעי של פסח אני מתחילה להאנח מכאבים

אני אומרת לבעלי יש לי צירים! והוא בשלו, את מדמינת, את בלחץ מהניתוח

אני- בבקשה נלך להיבדק

ואנחנו הולכים

אני מדליקה נרות ללא ברכה, השולחן ערוך, אוכל על הפלטה, מיחם

אני עם פאה, מאופרת , תכשיטים

מגיעים לבית חולים- יש צירים סדירים  ומחיקה את חיבת . חדר ניתוח עכשיו!!!

אנחנו נוסעים לבית חולים שרציתי להיות בו, בודקים אותי בקבלה וכבר יש לי פתיחה מכובדת

3 אחיות מפשיטות אותי, מעיפות אותי לחדר ניתוח

ואני אומרת להן- אני צריכה לשרותים והן קשוחות- אין עכשיו שירותים!  

אחרי 5 דקות יוצא המלאך שלנו, בדיוק בחצות הלילה זמן שירת הים

ובעלי אומר, אנחנו מתכננים והשם צוחק עלינו...

מי דמיין???

ולמה בעצם היה מתוכנן ניתוח?

באמת הזוי, וגם נס גדול...

זה ניתוח שלישי שלי

באמת קורע...

הרבה נחת!

תוך שניות כבר לא הרגשתי את הרגליים

ואני אומרת את זה מניסיון, יש לנו כמה סיפורים כאלו במשפחה (כולל אמא שלי בעצמה).

אני ממש אשמח לשמוע שאחותי/ אחת האחיות של בעלי בהריון עכשיו, ממש חושבת שבן דוד/אפילו דוד באותו גיל זה מתנה ענקית!

סיפרת על כבר פעם או שעוד מישהי סיפרה משהו כזה?

שרשור קורע! ומרגש גם

תודה לכל אחת שמשתפת

עד הרגע שנולדתי ההורים שלי לא ידעו שאני קיימת, רק אחרי שאחותי התאומה נולדה

פתאום קלטו שיש עוד תינוקת בפנים  זה היה לפני 30 שנה...

ומה שמצחיק- שנולדנו ביום השקר אז אנשים לא האמינו כשאמרו שנולדו תאומות

טוב שלא השאירו אותך בפנים ואמא שלך לא הייתה מבינה למה לא יורדת לה הבטן 

קראתי סיפור כזה, לידה שדווקא התרחשה בשנים האחרונות, אבל האישה לא עשתה בדיקות א"ס וחוץ מזה לא היה שום דבר מחשיד... זו באמת הפתעה גדולה ומשמחת!

כיף להיות הילדה המפתיעה ביותר של ההורים שלך, אה?

הקדמה-חתולה זה לא החיית מחמד שלי בלשון המעטה..

1.מגלה חתולה מיייללת ערב הברית של אחותי

(עוד סיפור הזוי ילדה שלוש שבועות אחרי

סיפרתי על זה כאןהסיפור שלי מזכיר את שלך - הריון ולידה)

בתוך המרפסת שלנו...צריכים לצאת והיא תקועה שם

בוכה רעבה(הרגשתי רע כי היא ייללה כמו התינוקת שלי)

ב"ה בסוף היא אזרה אומץ וירדה,נסענו לברית במונית בסוף הברית היתה כשעה אח"כ..

2.עושים אמבטיות לקטנות שתיהם צוחקות (זה חדש שפיצית צוחקת)

ונהנות ואני ובעלי ביחד ברגע משפחתי נדיר...

ופתאום מגלה

מקק באמבטיה זוחל מתחת לבכורה שלי.

בזה הרגע נגמרו הצחוקים ושתיהם יצאו מהאמבטיה בבום..

ת'אמת שהבכורה כן צחקה נהנתה מהקטע...

3.בעלי לוקח את הבנות לגינה הם חוזרים שוב ושוב להביא מים וזה

ואני מחכה לשקט שלי..בסוף השארנו את הדלת פתוחה בטעות(קומה ראשונה)

ו..אני שומעת. מיאו...החתולה בדלת...

לא התינוקת מהסיפור הראשון אולי איזה דודה או משהו..

כשהנסיך הקטן היה בן שלשה שבועות, החלטנו לנסוע להורים של בעלי לשבת. הנסיעה אליהם היא באוטובוס בינעירוני נגיש (נמוך כזה... נראה כמו אוטובוס עירוני). זה אומר שיש נסיעה של כחצי שעה.

עולים על האוטובוס, יום שישי בצהריים. צפוף מאוד. בעלי עלה מקדימה עם הרבקוים, אני מאחורה עם העגלה. מיותר לציין שאין לו אפשרות להגיע אלי.

התינוק שלנו היה התינוק היחיד באוטובוס, ככה שהשארתי את העגלה פתוחה וחיברתי אותה עם החגורה. בחור צעיר ונחמד אומר לי אני אהיה איתו, את תשבי. בכל מקרה לא רציתי להתרחק מאוד אז התיישבתי על המדרגה.

אני שומעת יללונת. קמה, מציצה עליו. הוא ישן כמו קודם. מתיישבת. שומעת שוב. עדיין ישן כמו תינוק. מתיישבת ומנסה לחפש מאיפה היללות. אולי יש פה עוד תינוק? בשלב הזה הגיעה יללה שנשמעה ממש כמו מיאו! אני מסתכלת מסביבי ואכן זה היה מיאו!! ממש ליד העגלה עומד סל נסיעות של בע"ח שבתוכו חתול! (מזל שיש לנו עגלה גבוהה, ככה לא נלחצתי שיש חתול קרוב לתינוק הפיצי שלי...) מתיישבת בנחת ונהנית מהסיטואציה. הבחור הנחמד קלט את החתול מעט אחרי, ואנחנו מחליפים מבטים משועשעים...

במשך הנסיעה החתול מאבד את סבלנותו והיללות מתגברות. אני רואה את בעלי שולח פרצוף מודאג ומנסה מרחוק לראות מה קורה בעגלה. מסמנת לו שזה לא קשור אלינו. אחר כך הוא אומר לי-כל הנסיעה האנשים שמסביבי מנסים להסתכל לתוך העגלה, להבין מה קורה שם ולמה התינוק נשמע כמו חתול...

כי העובר היה גדול מאוד. ובעצם כל העוברים שלה היו גדולים למדי.

אולי לכן, כשבאמת היו לה תאומים - אף אחד לא חשד...

@mp3

היה שיתוף פעולה??

סיפרת בסוף על היום החורפי?

כותרת קצת פרובוקטיבית...

יש לי חברה מהיישוב שטוענים שאנחנו דומות, התחתנו בערך באותו הזמן....

עוד לא כל כך מכירים את שתינו...

לפני כמה ימים היא הלכה למישהי, ואיזה שכנה שלה רואה אותה:

-"מזל טוב!"

-"מה?"

-"מזל טוב, שמעתי שילדת."

-"אה, זאת לא אני, אני נראית לך כמו אחת שילדה?"

-"שמעתי שמישהי ילדה, חשבתי שזו את..."

-"תרגישי בנוח, אומרים שאנחנו דומות."

היום החברה שלי לקחה תינוק לבייביסיטר, ועשתה איתו טיול בעגלה, שיירגע וירדם.

אותה אישה עוצרת לידה עם הרכב, פותחת את החלון ואומרת בהתלהבות:

-"מזל טוב"

-לא, לא, זה לא שלי..."

-"אה, ראיתי אותך עם עגלה, הייתי בטוחה שהפעם אני לא טועה..."

אז המזל טוב שלי נמסר לי

באלעד יש חנויות ברחוב יהודה הנשיא והסביבה

יש בעיר רחובות - בשדרות הרצל גם חנויות

בירושלים- כל רחוב יפו+ קינג ג'ורג'

אבל מרגישה שאמא של חתן צריכה משהו קצת יותר מיוחד...

הייתי לאחרונה בשדרה בפ''ת ובירושלים, לעצמי קניתי בקמליון והודולה אבל מתלבטת אם זה מספיק לאמא של חתן.

בכללי מעדיפה לקחת אותה לחנויות ספציפיות ופחות להתחיל להסתובב.

תודה!

מה הסגנון שלה בכללי? דתי לאומי זה מאוד רחב..

היא סגנון חרדלי-מתנחלי(בדים רכים נשפכים/שקט/בדע כותנה ופשתן/רקמות וכו)

או יותר סגנון עירוניסטי-קלאסי-משרדי למשל חליפות, נצנצים נפוח וכזה...

מה היא יותר מתחברת- בחתונות כאמא של חתן, לא ביומיום..

ואולי גם אצל גודי

ואולי כן אורית וזהבה ולקחת לתופרת לסגירה.

יש גם את החנויות של אורית וזהבה, שתבדוק באתר אם היא מתחברת לסגנון.

בפ"ת יש חנויות של שמלות ערב בעיר.

מזל טוב!

אצל הלל (חנות בקינג ג'ורג' בירושלים.

בעיר טווח המחירים שפוי עד 500 שח .

שמלות בכל מיני סגנונות.

יש סניף בגבעת שאול :הלל עיצובים.

זה שקשה למצוא משהו 100% צנוע בלי להוסיף חולצת בסיס.

אולי בירושלים יש, אבל אני מעדיפה להגיע לחנויות ספציפיות ולא לצאת להסתובב

יש בקניון רמות בירושלים , ובעוד סניפים. ברגע הראשון הכל נראה סגנון חרדי, נפוח ונוצץ😀 אבל יש שם כמה מציאות, של שמלות עדינות וחלקות . וחגיגיות. והעיקר-צנוע , סגור ,שרוול..אורך...וגזרה טובה!

מזל טוב

שקנו משם שמלות וזה היה איכות נוראית

היו מסכנות, וכשרצו לטפל המוכרת ממש קיללה אותן  

אני לא הייתי מנסה אפילו

ממליצה על אורית וזהבה ומקסימום לשפץ אצל תופרת

ודווקא המוכרת הייתה ממש מקסימה, קניתי בבני ברק.

מניחה שתמיד יש חוויות טובות וחוויות פחות טובות..

יש שמלות ממש יפות

או באיזור הסנטר וירמיהו?

חרשתי את ירושלים..   ושם מצאתי המון מבחר של בגדים שאשכרה יושבים טוב על נשים שהן...

ובכן... נשים

עם בטן של אחרי לידות.. וגוף של אשה שמחתנת ילד (ולא ברבית)

משהו שבלי צורך בחולצת בסיס וכו'

ממליצה ללכת לתופרת שתתפור ליבית)גופיית בסיס אם צריך.

אם לא, אז אפשר לשלוח שני הגדולים באוטובוס.

את הציוד שלהם תקחו איתכם. שהם יקחו רק תיק קטן עם ציוד לנסיעה עצמה.

ולאסוף אותם מתחנה מרכזית כשתגיעו ליעד.

אני נוהגת לצפון, אבל כבר מכינה את הבכור שהוא מוציא רשיון כמה שיותר מהר וחולק בנטל.

יש גם יתרונות לפיצול נסיעה ארוכה.

גילאים מ11 עד 4 ועוד תאומים בני חצי שנה..

אני לא מסוגלת לנסוע לבד נסיעה כזאת ארוכה עם ילדים ברכב מכל מיני סיבות

אולי ניאלץ לקחת מונית או משהו

יש מצב למצוא טרמפ? לפחות לחלק מהדרך.

אם היה תינוק אחד הייתי מציעה שתקחי את הבכור ואת התינוק באוטובוס

ובעלך יסע עם השאר.

עם תאומים זה מסובך.

אולי אם הם לא יונקים תקחי איתך רק ילד בכור באוטובוס ובעלך יסע עם כל הקטנים כולל התאומים?

או שתסעי לבד והבכור יעזור לבעלך עם הקטנים במהלך הנסיעה.

אולי תמצאו מישהו נער/ מבוגר ללוות ילד בן 11 באוטובוס.

בחרנו בכוונה מקום שנגיש בתחבורה ציבורית (צפת), וכך שילבנו בין הרכב לבין התחבורה הציבורית, גם בטיולים שעשינו במהלך ימי הנופש. (לרוב הילדים נסעו באוטובוס, אבל לפעמים גם אני)

זה דרש התארגנות ותכנון מראש, אבל ב"ה לרוב היה מוצלח וטוב.

(אני בכלל לא נוהגת, אז לא הייתה אופציה אחרת... אבל אתם פחות מתשע נפשות, נכון? אז אפשר לשכור רכב של תשעה מקומות לימי הטיול. כמובן, זו עוד הוצאה שצריך לקחת בחשבון...)

בדרכ בנסיעות כאלה אחד אחרי השני כשבעלי לפני

אני שמה וויז אבל כשיש תחנת אוטובוס או פניה הוא עוצר עד שהוא רואה שהגעתי וממשיך בנסיעה

אז ככה שאני לא באמת לבד נוסעת ואני יודעת שאם עולה איזה צורך הוא קרוב אליי לעזרה

תעשו אחד הלוך אחד חזור

אם יש לך משחת סילברול עוזרת מאד לעזרה ראשונה.

אבל הטיפול הלאה תלוי באיך זה נראה. אם "רק" אדום בטח יעבור תוך יום יומיים, אם יש שלפוחיות כדאי לך להתייעץ עם גורם רפואי.

טיפלתי בברנדשילד ופד פראפין. במקום כוויה מפושטת נשארה רק 3 שלפוחיות קטנות.

@אמהלה, מבינה שלא היה לך צורך להתייעץ, שמחה שהיתה לך משחה טובה לשים והסתדרת.

תרגישי טוב

שמן קצח/ג'ל אלוורה 100% טבעי למרוח על הכוויות

ולעשות קומפרס קר ץ-

לוקחת זוג גרביים מכותנה

אחת לחה וגורבת על היד

ועל זה גורבת גרב יבשה

וביניהם מכניסה קוביות קרח

וצריך לשמור על לחות שהעור לא יהיה יבש כדי שלא תישאר צלקת

על כוויית שמש האמת

זה לשים חלבון של ביצה חיה כמה שיותר זמן

ההסבר היה שזה מחזיר לגוף איזה חומר שחסר בגלל הכוויה

צחקתי כששמעתי את זה

וקצת אח"כ נכוויתי ממש בשמש וזה עזר לי מאוד

רפואה שלמה!

מרחתי את המשחה של גרין ופזרתי את הטלק שמצורף שקונים את המשחה.

מעניין אם זה טלק רגיל.

ונזכרתי שבעבר אמרו לי שצריך להדק את הכל עם ניילון נצמד, זה מה עשיתי.

משהו כמו עשרים דק אחרי המריחה. רגשתי הקלה.

מקווה שיחלים מהר, יש לי המון  פעילות בסופ"ש עם הידיים והכיורים מלאים (אין מי שיעשה כלים במקומי).

בבקשה באמת.

כל אחת שתעשה מה שטוב לה, אבל כשזה פורום ציבורי אני חייבת למחות.

זה כל כך לא שווה את הזיהום חס וחלילה שיכול להגרם מכזה דבר.

ובדיוק ראיתי מישהו שכתבה באריכות ובמקצועיות על כמה שזה נפוץ ומסוכן להשתמש בחומרים מהמטבח כדי לרפא פציעות - והיא כתבה נתונים על אנשים שהגיעו למיון בגלל זה, סליחה שאין לי את המקור.

ביצים חיות זה כל כך ריסקי, בבקשה

גם אני עשיתי דברים נואשים בגלל כוויה שהוציאה אותי מדעתי, ואני מסתכלת אחורה ולא מאמינה.

אז אני מבינה מאיפה זה מגיע, אבל בכל זאת - להזהר מתרופות סבתא, גם אם הן "עובדות" כי הסיכון לא שווה את זה.

פצעים פתוחים וכוויות זה דבר רגיש לזיהומים, ומוצרי מזון הם לא דברים שמיוצרים בהגיינה הנדרשת לטיפול רפואי. גם לא ניילון נצמד.

ורפואה שלמה לפותחת, אני ממליצה גם על משכך כאבים, כוויה זה אחד הדברים הכואבים 

אם כן, שמים אותה מהרגע הראשון ועוטפים הניילון ומעל חבישה

לגבי התוקף לא יודעת, אפשר לשאול

ביד היה נראה ממש לא רציני אבל בבוקר קמתי עם שלפוחית מפחידה בכל כף היד...

הבנתי אז שלא שמים את האזור מתחת לזרם מים זה מחמיר את הפציעה

יתכן ויש הבדל בין כוויה משמן רותח/תנור חם/מים רותחים.

הבוקר, ממש שיפור, רמת הכאב פחותה ויש מקומות שנוצרה אדמומיות.

לי היה כוויה מאדים. פתחתי סיר וכל האדים היו על היד שלי, שרף מאוד הייתי.תחת מים זורמים , בהמשך שמתי סילברול אבל בבוקר שמתי למשהו זוועה...לא שישנתי בלילה אבל זה מה שקרה

לפני הרבה שנים אבל

פושרים, רגיל מהברז.

יש הנחיה אחרת?

יכול להיות שאצלך זו פשוט היתה כוויה יותר חמורה, ושאם לא היית שוטפת במים היה אולי עוד יותר חמור. 

ואלך לנוח

המינימום הזה כולל לצורך העניין להתיישב ולהדריך ילדים בינוניים להמשיך לארגן

וכמובן שלא אמשיך את המטלות...

ומלכתחילה לא להכין משו רציני

אבל אם אני מרגישה שאני קורסת אז אני יעצור וילך לנוח 

אבל באמת מינימום

את מעט האנרגיות שי שעדיף להשקיע ברמה הרגשית...

לצרכים הפיזיים לעשות רק את החייב

זה הזמן לאוכל מוכן

טוסטים

חדפ

וכו..

ולכן היה לי חשוב לדעת אם הגוף שלי חלש או שפשוט אני לא דואגת לעצמי בהריון.

אפשר לראות בזה גם עזרה.

תלוי פרשנות וכנראה מכלול של היחסים שלכן.

אני הייתי שמחה אם חמותי היתה עוזרת לי במקרה כזה. ואם ישנים אצלה זה ויש כינים זה באמת יכול להיות מורכב וליצור הדבקות.

הכל תלוי בצורה שזה נעשה ובטיב היחס ביניכן.

אולי זה הרגל שלה שאני לא מודעת אליו,

כמובן שלא עשתה את זה לידי,אלא בערב שאני ובעלי יצאנו לקניה של משהו

הרגשתי לא נעים עם זה 

אז היא הבינה שהיא צריכה להשלים את הטיפול בהם,

בדיוק כמו ששולחים לפיפי לפני השינה וכמו שמצחצחים להם שיניים.

אבא שלי קבוע גוזז ציפורניים לכל הנכדים (הקטנים)

ואמא שלי מיישרת שיער (זה כמובן היא מתקשרת לשאול)

אולי גם גיסות שלי חושבות שזה חוצפה שאבא שלי גוזז ציפורניים בלי לבקש רשות?

לא יודעת זה כ"כ טבעי לי שאף פעם לא חשבתי שיכול להיות בזה משהו מוזר.

אם כבר, אם הייתי משאירה את הילדים שלי אחרי מקלחת וממהרת לצאת לסידורים ולילדים היה חשש אולי לכינים, הייתי מתבאסת אם אמא שלי לא הייתה מעבירה סירוק רק מחשש להיכנס למקומות לא לה. (אצלנו לא מעבירים בשגרה, רק כשיש חשש)

אם זה קורה כל הזמן ומפריע לך, אפשר לבקש לחדול מהמנהג אם זה מפריע לך.

אם זה היה בגלל הסיפור של הלידה, אז היה נגמר, תחליקי.

זה חלק מהרחצה.

כשאנחנו נוסעים להורים/חמים זה חלק בילט אין מהאירוח האמת 🤔

מקלחת, מסרק כינים, צחצוח שיניים

וזה הרבה פעמים עליהם

אישית הייתי שמחה מהעזרה

אבל את מכירה אותה כדי לדעת יותר טוב 

לנכדים שלהם.

אני רואה שאת ממש לא היחידה שכתבת, רק מראה כמה משפחות יכולות להיות שונות זו מזו וכמה חשוב לדון לכף זכות, שאולי מישהו אחר פשוט פועל לפי הרגל שונה משלי, וללא שום כוונה רעה או נסתרת. 

אלא שגרתי שמיד אחרי מקלחת מסרקים כינים.

אני עושה את זה לילדים שלי באופו קבוע, חלק מהשגרה, חופפים ומסרקים כינים. אולי זה גם השגרה של הסבתא

אם היא שמה לב שאחד היה מגרד קצת יותר מדי מתיישבת איתו ובודקת לו.

לא הפריע לי.

גם לא היה מפריע אם חמותי ז"ל היתה עושה את זה.

כל עזרה - ברכה מבחינתי.

כי אם לא, וזה סתם עזרה, לא רואה בזה בעיה.

חמותי קבוע גוזזת ציפורניים לילדים

היא אפילו אמרה לי בפירוש לא לגזוז להם לפני שאנחנו מגיעים...

האמת תחביב מוזר אבל אני ממש לא מתנגדת

חוץ מזה שהיא ממש עדינה, הרבה יותר ממני כנראה, וזה מעלה להם את הסטנדרט ...

גם כינים יצא לה לעשות אבל לעתים רחוקות.

שעד הלידה יש תשע חודשים רגילים.

אף פעם לא ניסיתי לחשב ככה לא יודעת אם זה נכון.

למעשה מבחינה רפואית אין שום משמעות לשאלה 'באיזה חודש את?'. סופרים בשבועות כי זה יותר מדויק וברור.

השאלה של איזה חודש היא רק שאלה של 'תרגום לשפת העם' ולכן זה לא מדע מדויק...

לי הכי נוח לחשב את זה לפי התאריך העברי:

אם למשל התל"מ שלי הוא בא' תשרי, אז אני יודעת שכל א' בחודש אני מתחילה חודש חדש של הריון. א' אלול - מתחילה חודש תשיעי, א' אב - מתחילה חודש שמיני, א' תמוז - מתחילה חודש שביעי, וכן הלאה.

ובאמת זה יוצא די מדויק שתחילת החודש הראשון זה בערך בביוץ שהתחיל את ההריון...

כאילו אני מדברת על חברות, לא על משפחה

ברמה הראשונית להתיישב במיטה, להוריד מיד את הרגל לרצפה עוזר.

 (השריר מתכווץ, וכשאת מורידה רגל לרצפה את מותחת, אז זה עוזר)

ואז חקרתי את זה וראיתי שכותבים ששרירים תפוסים זה ממחסור במגנזיום, 

ובאגוזי ברזיל יש המון מגנזיום, אז קניתי לי שקית, ואכלתי 1-2 ביום 

(בהמשך אפילו על זה לא הקפדתי כלומר לא כל יום אכלתי)

ובהריון האחרון לא היו לי בכלל התכווצויות ב"ה!

צריך לשים לב שבאגוזי ברזיל יש סלניום, שבמינונים גבוהים עלול לגרום להרעלת סלניום.

ולכן חשוב ממש לצרוך בצורה מבוקרת!

בריאות שלימה, ובעז"ה בידיים מלאות אמא בריאה ותינוק בריא.

א. כשזה קורה מייד למתוח את הרגל

ב. מגנזיום. או כתוסף או בבננות ודברים שמכילים מגנזיום

מאוד מאוד עוזר

אני לקחתי כמוסות, אפשר גם לנסות להוסיף בננות לתפריט.