מי היה מאמין שזה באמת יקרה??
ישבתי יום שלם! ולמדתי!
כן, חצי נרדמתי באמצע ולא סיכמתי כלום.
אבל ישבתי. ולמדתי.
כמה זמן זה לא קרה.
אוף, מלחיץ אותי המבחן בסוף, אני לא באמת יודעת מה למדו היום.
ו.. אוף. אני גם בכלל לא יודעת אם אני באמת רוצה להתנדב.
זה גם די מפחיד.
אבל לפחות היתה מדריכה נורמלית.
היה לי קשה. קשה בטירוף. אני יודעת שיהיה שבוע קשה עוד יותר. אבל, אני חייבת להצליח. רק כדי להרגיש שאני עושה משהו נורמלי. להרגיש שאני מצליחה. כמה זמן לא היתה לי ההרגשה הזאת.
ו.. לחזור לבלגן. זה קשה. ושבוע שלם שהכל יראה ככה. לחזור גמורה, ולהמשיך לעבוד, כי צריך עזרה.
שמישהו יתפוס אותי ויגיד לי שאני מסוגלת.
קשה לי. אני לא יודעת איך אני אצליח ללמוד עוד יום, תפסתי את עצמי בשיניים היום.
אבל די, נקודונת. את יכולה ומסוגלת וצריכה להוכיח לעצמך שאת יכולה גם להצליח.
רבנו הבוקר שוב, זה קשה לצאת ככה. אני חייבת משהו שיתפוס אותי השבוע! חייבת!
אסור לי להתייאש.
אני חייבת להצליח.

אוף, זה בסך הכל שבוע קורס. למה ככ קשה לי לשבת??




בתכלס, אם מסביבי יהיו רגועים השבוע, אם לא יכריחו אותי לחשוב על דבאץרים שאין לי כח אליהם עכשיו, אני אצליח לעבור את השבוע.
אבל היא כבר אמרה לי ש"חייבים לדבר על זה כבר" וההיא ביום שלישי. בטוח זה יהיה. בטוח אני אצטרך לדבר על זה.
אבל אוף, יש לי שבוע מטורף. מטורף לגמרי. אין לי ראש לזה עכשיו. אני אקרוס אם אני אצטרך לדבר גם על זה. אני גם ככה על סף קריסה.
אלוהים. שהשבוע הזה יעבור בטוב. אמן.

את יכולה נקודונת.
את אדירה ואת תצליחי!!
זה שווה את זה, את לא מבינה כמה.




(את יכולה לשבת ולכתוב לעצמך את כל הרווחים האפשריים מהדבר, תראי כמה זה שווה.)


בהצלחה ילדונת.

תכריחי אותי להמשיך. טוב?
ותגידי לי שאני מסוגלת כי מפחיד לי.


(אני יודעת שזה שווה. פשוט קשה לי. ומפחיד לי שנהיה לי כל כך קשה ללמוד. פעם לא הייתי ככה. תמיד לא הייתי מהמושלמות ובכיתה ט בכלל, הייתי מה שאני רוצה. אבל מפחיד שאחרי חצי שנה נהייתי לא מסוגלת לגמרי. שממש צריכה להכריח את עצמה לא להרדם או בעצם לא לזרוק את השולחן על המדריכה ולצאת)

הלוואי ואצליח, גם אצלי עמוס ולא פשוט.


(זה טבעי, הרי לא למדת נורמאלי המון זמן, הגיוני ממש שיהיה לך קשה. תעשי לעצמך אתגרים קטנים, היום אני מקשיבה חצי שעה, מחר מקשיבה ומסכמת, מחרתיים שעה... ככה לאט לאט תתרגלי ותצליחי ללמוד טוב)

מה איתך באמת?