חנוכה שמח!
לפני כמה חודשים, בעודי יושבת ומקלידה הודעות ארכות בפורום כאן, קיבלתי הערת אגב כזו, שנתנה לי הרבה חומר למחשבה.
-"מירי, תגידי לי מה את עושה פה כל-כך הרבה זמן, מה יוצא לך מזה?"
-" מה? זה הפורום של התנועה, זה שיא החשוב, מדברים על דברים משמעותיים, על הדרכה, על האידאלים בתנועה, מבררים, מחזקים את הקשרים בין הסניפים בתנועה, זה ממש חשוב."
-"לא יודע, כל כך הרבה שעות, מול היצור המרובע הזה, כל כך הרבה אנרגיה, מול מסך, ככה כל אחד סגור בבית שלו, בחדר שלו, מול המחשב שלו ולעטוף את זה בכל מיני דברים, מה אני אגיד לך, בזמני זה לא היה ככה, היו לך בעיות בהדרכה אתה מתקשר לחבר טוב, למדריך ותיק ממך בצוות מתייעץ איתו, ניפגשים בסניף, הכול היה יותר חי, יותר נושם, יותר מציאותי"
ואני מוסיפה גם- יותר אמיתי. חשבתי הרבה לפני שכתבתי את ההודעה הזאת, ואני עדין לא בטוחה אם הושפעתי מזה כ"כ בעקבות אותה אישיות שאמרה לי את זה, אישיות שאני מאד מעריכה על הרבה תכונות ופעולות שלה. אבל ניכרים דברי אמת, ניכר צדק באמירה הזאת, ולכן אני שוטחת אותה כאן. אני לא מסמפטת אמירות עם הקדמות לפניהן, אבל אני חייבת לסייג את דבריי, יש מקום ואפילו צורך, בברור אידאלים ובטח שאידאלים תנועתיים, יש צורך ברור מושגים באשר הם, ואכן העולם הוירטואלי הוא כלי עצום לכך ואכן גם משמש לכלי אדיר בבנית קשרים, בין סניפיים, תנועתיים, ואישיים (...).
וכל זה לא ממעיט ולו במעט מהאמירה עצמה. שום כלי לא ישווה אף פעם בשום תחום למציאות עצמה, לעשיה בפועל, להתקדמות בשטח, דיבור פנים אל פנים, למפגש בו ניתן לחוש אוירה. הרבה מין הפעמים הדברים נעטפים על ידינו במין אידאולוגיה, מין סיבות שכביכול זה מלכתחילה, אבל לא זה בדיעבד של בדיעבד. כל עשיה שנרצה לקדם במציאות תהיה אמתית יותר, נכונה יותר, רבה יותר. אותה עשיה שמנסים לומר שנוצרת דרך העולם הוירטואלי- הינה מועטת וקטנה מאוד לעומת הזמן בו אנו מבלים מול המסך, לעומת האנרגיה שאנו משקיעים כאן. מי שרוצה לעשות, לפעול, להקים, מוזמן לעולם של מציאות, של מעשה אמיתי , עולם בו מילים מוגשמות והופכות ליצירה משמעותית ומשפיעה.
נסו יום אחד ביום של חול, לא להיכנס למחשב, יום אחד, ותגלו את הזמן, אותה מתנה שנתן לנו הקב"ה כדי להתקדם, לעשות ולהאיר, על עצמינו ועל האחרים.
חנוכה שמח. בציפיה לביניין אריאל!