רצה, נופלת, קמה, הולכת, מנסה,
מנסה להבין, מנסה לשנות
בטוחה שכל העולם שלי ואין אחד שיכול עלי.
אז מנסה עוד להזיז קדימה
משתדלת, נלחמת, מתעקשת
ונופלת
מתייאשת
מסתכלת אחורה. במה טעיתי? הרי אני מנסה ומשתדלת
ואני מסוגלת, מסוגלת להכל,
אם רק אאמין בעצמי, אם רק אאמין בכוחותיי, שלי הם, לבד.
אופס.. תופסת את הטעות
מותק, שכחת פה מישהו, שכחת משהו, את לא באמת יכולה לבד, העולם לא שלך
יש פה אחד שמנהל את העינינים. אחד. והוא לא את.
כמה טיפשה אפשר להיות,
בטוחה שיכולה לכבוש הרים וגבהות בידיה בלבד, בכוחותיה הבלעדיים.
לא רואה ממטר, כמו שאומרים. יותר מידי לא רואה. מרוב עוצמה גם לא רואה אותו.
והידיים, עוצמתם נחלשת. מכחילות. לא נותר בהן כוחות.
והרגליים, שטיפסו במהירות. בנחישות. בלי חשיבה. גם הן רפויות.
נותרת תלויה בין שמים וארץ, עם חוט דק,
נתונה בידך.
הבנתי אותך. הבנתי ומקבלת.
הייתי יותר מידי פזיזה. מסכימה.
שכחתי אותך קצת. מודה.
אז אני משחררת, נותנת לך מקום בליבי, נותנת לך לנהל הכל,
הגעתי למצב שכבר איני יכולה. רק אתה. ואני, איתך.
- לקראת נישואין וזוגיות