א. כלומר רק כשמישהו קורא קראית שמע אני צריכה להיות מכוסה ובצניעות?

כל שאר הזמן לא?

ב. מסקנה, הוא אמומר שצריך לכסות או לא?

שולחן ערוך אומר צריך להיזהר מגילוי, שער וקול באישה בשעת קריאת שמע-

"טפח מגולה באישה במקום שדרכה לכסותו אפילו היא אשתו אסור לקרות קריאת שמע כנגדה."

באישה אחרת אפילו פחות מטפח נחשב ערווה.

המשנה ברורה אומר עלזה ככה-

(א) במקום שדרכה מפני שזה מביא לאדם לידי הרהור כשמסתכל בו בכלל ערוה היא ואסור לקרות או להזכיר שום דבר שבקדושה נגד זה כמו נגד ערוה ממש ולפי מה שביארנו לקמן סעיף ו' בשם האחרונים דנגד ערוה ממש אסור אפילו בעוצם עיניו עד שיחזיר פניו ה"ה בזה ויש מתירין בזה אם הוא נזהר מלראות כלל. וכשא"א בענין אחר נראה דיש לסמוך ע"ז:

>> (ב) לכסותו אבל פניה וידיה כפי המנהג שדרך להיות מגולה באותו מקום וכן בפרסות רגל עד השוק [והוא עד המקום שנקרא קניא בל"א] במקום שדרכן לילך יחף, מותר לקרות כנגדו שכיון שרגיל בהן אינו בא לידי הרהור. ובמקום שדרכן לכסות שיעורן טפח כמו שאר גוף האשה. אבל זרועותיה ושוקה אפילו רגילין לילך מגולה כדרך הפרוצות אסור:

(ו) באשה אחרת בין פנויה בין א"א =אשת איש=:

(ז) פחות מטפח ואם השוק מגולה י"א דאפילו באשתו ופחות מטפח אסור לקרות נגדה שהוא מקום הרהור יותר משאר איברים.

ממה שנראה הברך חייבת להיות מכוסה בכל מקרה בכל מקום.

לאיש מותר לקרוא קריאת שמע מול החלק התחתון של הרגל כשהוא מגולה במקומות בהם רגילים ללכת ככה. ובמקומות שרגילים לכסות אז אסור לראות יותר מטפח כמו שאר האיברים בגוף האישה.

אבל זרועות ושוק (שלפי המשנה ברורה זה החלק העליון) אפילו אם רגילים ללכת שם כשהם מגולים כדרך הפרוצות, אסור.

אז המרפק והברך חייבים להיות מכוסים בכל מצב.

ומדעתי אני אגיד מה שלא כתוב כאן אבל בטח כתוב במקומות אחרים, שכשאנחנו מתלבשות בצניעות זה לא כי הבנים לא יכולים לקרוא מולנו קריאת שמע אם אנחנו לא צנועות, הם במילא הולכים לבית כנסת. זה בשבילנו ולכבודנו בלבד. ראיתי בספר הליכות בת ישראל שאפילו כשאישה נמצאת לבד בבית עדיף שלא תלך עם מכנסיים, אז זה בכלל לא רק בגלל הבנים ומחכה לנו שכר עצום על זה. לפום צערא אגרא!