שלום לכולם,
לאחר הנישואים הוצאנו את הטלויזיה מהבית.
הגדול שלי נולד לתוך מציאות של 'אין טלויזיה בבית'.
אנחנו שולחים אותו למסגרת חינוכית (גן) דתית, ועדיין לרבים מחבריו לגן יש טלויזיה.
לאחרונה שמתי לב שהוא מסכים ללכת הרבה לחברים, אפילו כאלה שהוא לא כל כך אוהב- ויש לי הרגשה שזה בעיקר בגלל שהם רואים שם יחד טלויזיה (הוא חוזר ומספר לי שישבו וראו..)
ואני לא כל כך בטוחה מה דעתי על זה
מצד אחד אני לא רוצה שיהיה "אואטסיידר" חברתי, ואם זה מה שעושים בבית של החבר אז אולי אפשר להתיר את זה? (כמובן כשהתוכן מתאים..)
אולי זה לא כזה נורא כשזה נמצא אצל החבר ולא נכנס לשגרת היום יום?
מצד שני קצת מוזר שהילד הולך לחבר שהוא פחות אוהב רק כדי לראות טלויזיה- אז לא עדיף כבר להראות לו בבית??
ובכלל, קשה לי גם עם התוכן אבל גם עם עצם העניין של לשבת במשך עשרים דקות ולבהות במסך ממש נורא בעיניי
מצד אחר אני לא רוצה להגיד שאסור לו לראות, כי אני מפחדת שזה "יאדיר" את כוחה של הטלויזיה. וברור לי שגם אם אבקש מהאמא שלא להראות לו טלויזיה הוא יבין בדיעבד שאני ביקשתי את זה, וזה יגרום לטלויזיה להיות "נחשקת" יותר.
האמת היא שגם קצת עצוב לי שזה עד כדי כך חסר לו שהוא הולך לחבר רק בשביל לראות טלויזיה.
הבוקר הוא אמר לי שהוא רוצה ללכת אחה"צ לחבר X (שהוא לא כ"כ מסתדר איתו) ושאל: "אבל אמא זה יהיה בסדר אם אני גם אראה שם קצת טלויזיה?"
אוף..
אשמח לתובנות.
תודה לעונים.