בס"ד
אז עכשיו אני אספר לכם על אבן המציאות שלי
דבר ראשון שצריך לדעת עליה- היא אבן ירושלמית
זה פרט חשוב כי הוא מפתיע
דבר שני- היא קרירה
דברים לא ממוספרים- היא בגובה המותניים שלי
אפשר לשבת ולחבק אותה וללטף את הגבשושיות שלה
אני אוהבת לדמיין אותה על רקע של שחור
ואז זה רק אני והאבן
ואני לוחשת לעצמי
הכל בסדר שירה
הכל הכל הכל בסדר
הנה אבן נחמדה וקרירה
זה כל מה שנמצא כאן
ולפעמים לפעמים החיזיון של האבן כל כך טוב שאפילו הפלאשבקים של הזוועה לא חודרים לתוכו
אבל לרוב לא
ואז אני רועדת ובוכה ומחבקת את האבן חזק אבל זה לא עובד
גם אם אני מנערת את הראש
כלום לא עובד
זה בא אחרי
אבל בסך הכל אנחנו מחבבים את אבן המציאות
כי היא ירושלמית וזה מפתיע
(עכשיו אני צריכה חיבוק אבל אם מישהו יתקרב אלי אבכה)
אז לשלוח או לא?)