סליחה אם זה קצת יראה תלוש ושטחי, רק חייבת לציין שזה משהו הרבה יותר פנימי מזה. גם אם משתמע שלא.
זה מתחיל בגיל 10 בערך. מאז התחלתי להיות מודעת למראה שלי, ובעיקר לאף שלי.
על פניו זה נשמע חיצוני ממש, אבל כבר שנים אני פשוט לא מצליחה להרגיש יפה עם האף שלי. זה לא שזה מעסיק אותי כל יום, אבל יש תקופות שאני מרגישה שהוא באמת נוראי ואני חושבת שבלעדיו הייתי מרגישה יותר טוב.
אז למה אני כותבת את זה דווקא פה? כבר כמה שנים יש לי דילמה בקשר לניתוח אף. מעבר לשיקולים נפשיים וכספיים, הטרידה אותי המחשבה שכשאצא עם מישהו אז הוא לא "יכיר" אותי באמת. פנימית אני אותו בן אדם (כמובן שתמיד יש לאן לשאוף ולהתקדם), אבל חיצונית זו לא אני כפי שנבראתי. כל הזמן דיי הדחקתי את המחשבה הזאת מהראש, אבל בתקופה האחרונה היא מתחילה להיות רלוונטית- כי אם אעשה ניתוח זה עכשיו, לפני שאני מתחילה לצאת.
יש בי קולות שאומרים שכיום ניתוח אף זה כ"כ נפוץ. ואני ארגיש הרבה יותר בטוחה בעצמי ויותר שלמה, ואני רוצה לבוא ממקום כזה.
ויש בי צד שאומר, וואלה, זה לא פייר, לא כלפי בן הזוג שלי ולא כלפי עצמי. אני ארצה להרגיש יפה ע"י בעלי כמו שאני באמת ולא בגרסה המנותחת שלי. וזה לא כמו להחליק שיער או להתאפר, זה שינוי באמת גדול.
לא אשקר.... יש בי גם קול שאומר שאולי זה לא מתאים. אני שואפת לרמה תורנית גבוהה (ובעז"ה יותר ממה שאני כיום) מנסה להתקדם ולעלות , ואולי זה משהו שלא מתאים למישהי דוסית. ואולי גם בנים דוסים יסתכלו על זה בעין עקומה.
אני אשמח לדעת מה אתם חושבים. במיוחד בנים, יוריד לכם ממישהי שתדעו שהיא מנותחת? אני לא ככ אוהבת את שאלות יפריע לכם וכו כי מה שמעיד זה מכלול יותר רחב, אבל בנושא הזה אני מרגישה שאני חיה בסרט. שאולי ניתוח אף נראה לי כאופציה לגיטימית אבל בכלל הוא לא שייך ולא מתאים ואני מנותקת מהמציאות. אז אשמח שתאירו את עיני
ושוב סליחה אם זה נראה נושא ילדותי ורדוד. הוא נשמע שיטחי וככ חיצוני אבל זה קשור גם לנקודה יותר פנימית שאני לא מצליחה להעביר. ולתפיסת עולם. ודימוי עצמי.
תודה! (:
זה מתחיל בגיל 10 בערך. מאז התחלתי להיות מודעת למראה שלי, ובעיקר לאף שלי.
על פניו זה נשמע חיצוני ממש, אבל כבר שנים אני פשוט לא מצליחה להרגיש יפה עם האף שלי. זה לא שזה מעסיק אותי כל יום, אבל יש תקופות שאני מרגישה שהוא באמת נוראי ואני חושבת שבלעדיו הייתי מרגישה יותר טוב.
אז למה אני כותבת את זה דווקא פה? כבר כמה שנים יש לי דילמה בקשר לניתוח אף. מעבר לשיקולים נפשיים וכספיים, הטרידה אותי המחשבה שכשאצא עם מישהו אז הוא לא "יכיר" אותי באמת. פנימית אני אותו בן אדם (כמובן שתמיד יש לאן לשאוף ולהתקדם), אבל חיצונית זו לא אני כפי שנבראתי. כל הזמן דיי הדחקתי את המחשבה הזאת מהראש, אבל בתקופה האחרונה היא מתחילה להיות רלוונטית- כי אם אעשה ניתוח זה עכשיו, לפני שאני מתחילה לצאת.
יש בי קולות שאומרים שכיום ניתוח אף זה כ"כ נפוץ. ואני ארגיש הרבה יותר בטוחה בעצמי ויותר שלמה, ואני רוצה לבוא ממקום כזה.
ויש בי צד שאומר, וואלה, זה לא פייר, לא כלפי בן הזוג שלי ולא כלפי עצמי. אני ארצה להרגיש יפה ע"י בעלי כמו שאני באמת ולא בגרסה המנותחת שלי. וזה לא כמו להחליק שיער או להתאפר, זה שינוי באמת גדול.
לא אשקר.... יש בי גם קול שאומר שאולי זה לא מתאים. אני שואפת לרמה תורנית גבוהה (ובעז"ה יותר ממה שאני כיום) מנסה להתקדם ולעלות , ואולי זה משהו שלא מתאים למישהי דוסית. ואולי גם בנים דוסים יסתכלו על זה בעין עקומה.
אני אשמח לדעת מה אתם חושבים. במיוחד בנים, יוריד לכם ממישהי שתדעו שהיא מנותחת? אני לא ככ אוהבת את שאלות יפריע לכם וכו כי מה שמעיד זה מכלול יותר רחב, אבל בנושא הזה אני מרגישה שאני חיה בסרט. שאולי ניתוח אף נראה לי כאופציה לגיטימית אבל בכלל הוא לא שייך ולא מתאים ואני מנותקת מהמציאות. אז אשמח שתאירו את עיני
ושוב סליחה אם זה נראה נושא ילדותי ורדוד. הוא נשמע שיטחי וככ חיצוני אבל זה קשור גם לנקודה יותר פנימית שאני לא מצליחה להעביר. ולתפיסת עולם. ודימוי עצמי.
תודה! (:
