רסיסי ליילה\ביני לנדאו
טעות היתה בידך עת חשבת לצערך
שלדרכים יצאת לבדך
כשעזבת את ביתי, נטשתיו גם אני
כיסיתי פני וגנזתי אורי
בכדי שאהיה איתך ואיש לא יוכל לראותי
ובלילה כששכבת בוכיה בשדות
הסתרתיך בצל כנפיי
מפני הרוחות
כשלבסוף נרדמת
בשלולית דמעותייך
נשאתיך על כפי
וארחץ את פניך
ואת הקוצים
שליתי
מתוך שערך.
וזה יהיה לך האות
שלעולם לא רחקתי ממך
שלחי ידך אל ראשי וראי
כמה רטוב הוא מטל
וקווצותיו
מלאים רסיסים
אויאויואוי
של הל-ילה
ויזרח האור ועלה
ואראה אל ענייך
ושבתי את שבותך
וגאלתיך מכל יסוריך
ואת השמחה
אחזיר את עניך
אויואויואוי
אל ענ-יך
וואי.
כתבתי כמעט בע"פ.
איזה שיר!
