אז ככה - לפני שנה (כמעט שנתיים כבר)
יכול להיות שכתבתי כבר, אבל זה בנוגע למשהו אחר עכשיו..
רקע-
מישו התחיל איתי, סתם, דיבר איתי. ודיברנו ככה שבוע, שבועיים, ואז הוא הציע לי חברות. אמרתי לו אתה חי בסרט. אנחנו לא מכירים. ממש לא מתאים לי עכשיו וכו ;)
ואז הוא אמר לי אני בוכה. *בוכה*
חשבתי שהוא סתם עובד עלי/צוחק עליי כי לא רציתי.
ואז הוא התקשר ובאמת בכה.
ואחרי שכנועים שלו. וכל מיני הודעות של כמה הוא אוהב אותי וכמה אני יפה ומדהימה והוא לא יכול בלעדיי ומתגעגע......הסכמתי.
נפגשנו. אמרתי לו שאני שומרת נגיעה. והוא אמר לי מהה וזה מה את שומרת נגיעה. אמרתי לו תקשיב. לי זה א' ב'. אני שומרת נגיעה.
(אני יחסית דוסית. הוא הרבה פחות כזה..)
ואז. הוא בכה. ואמר לי שקשה לו. והיו לו דמעות בעיניים. והרגשתי כלכך רע. ואמרתי לו תקשיב. אני יודעת שם אני יפול בזה עכשיו אני יחזור הביתה ויבכה ולא יוכל להסתכל על עצמי יותר.
ואז פשוט אמרתי טוב. והסכמתי לתת לו חיבוק.
כן. הרגשתי רע. דיברתי עם המורה שלי והיא אמרה לי שזה לא אשמתי. שהוא פשוט הפעיל עליי הכל וגרם לי לעשות את זה למרות שלא רציתי.
את זה עברתי, נפרדנו. וב"ה בניתי את עצמי, התקדמתי בעבודת ה'. ממש נפילה שהפילה אותי עמוק וחזק והעיפה אותי גבוהה .
מה שרציתי לשתף אתכן זו אמא שלי.
אני ואמא שלי בקשר טוב ממש. מספרת לה הכל הכל.
השנה מדש שלי ניסה להתחיל איתי בצוות סיפרתי לה הכל ממש בלי להסתיר...
ואת הסיפור הזה אף אחד לא יודע. חוץ ממני, ממנו וכמה חברות שלי, וחברים שלו. ממש מעט אנשים.
ומצד אחד ממש סאלי לספר לה וזה עומד לי על הלשון אבל אני יודעת שהיא תתאכזב מאוד מאוד. ויכול להיות שתכעס. ולי אין כוח לזה. כי מבחינתי זה מאחוריי. לא רוצה להזכר בתקופה הרעה הזו.של הניצול שלו.
מה אתם אומרות? לספר לא לספר? ולמה?
ולבעלי... בעתיד.. איך לספר? אשמח לתשובה גם מנשואות ;)
קשה לי ממש.. אני לא בן אדם שמכחיש את האשמות שלו, ואני יודעת להודות בטעויות שלי. ואני יודעת שבסיפור הזה נוצלתי ריגשית ופיזית. ואין לי בו אשמה בכלל..
זהו. פרקתי. תודה לכן יקרות ואהובות ❤❤❤
יכול להיות שכתבתי כבר, אבל זה בנוגע למשהו אחר עכשיו..
רקע-
מישו התחיל איתי, סתם, דיבר איתי. ודיברנו ככה שבוע, שבועיים, ואז הוא הציע לי חברות. אמרתי לו אתה חי בסרט. אנחנו לא מכירים. ממש לא מתאים לי עכשיו וכו ;)
ואז הוא אמר לי אני בוכה. *בוכה*
חשבתי שהוא סתם עובד עלי/צוחק עליי כי לא רציתי.
ואז הוא התקשר ובאמת בכה.
ואחרי שכנועים שלו. וכל מיני הודעות של כמה הוא אוהב אותי וכמה אני יפה ומדהימה והוא לא יכול בלעדיי ומתגעגע......הסכמתי.
נפגשנו. אמרתי לו שאני שומרת נגיעה. והוא אמר לי מהה וזה מה את שומרת נגיעה. אמרתי לו תקשיב. לי זה א' ב'. אני שומרת נגיעה.
(אני יחסית דוסית. הוא הרבה פחות כזה..)
ואז. הוא בכה. ואמר לי שקשה לו. והיו לו דמעות בעיניים. והרגשתי כלכך רע. ואמרתי לו תקשיב. אני יודעת שם אני יפול בזה עכשיו אני יחזור הביתה ויבכה ולא יוכל להסתכל על עצמי יותר.
ואז פשוט אמרתי טוב. והסכמתי לתת לו חיבוק.
כן. הרגשתי רע. דיברתי עם המורה שלי והיא אמרה לי שזה לא אשמתי. שהוא פשוט הפעיל עליי הכל וגרם לי לעשות את זה למרות שלא רציתי.
את זה עברתי, נפרדנו. וב"ה בניתי את עצמי, התקדמתי בעבודת ה'. ממש נפילה שהפילה אותי עמוק וחזק והעיפה אותי גבוהה .
מה שרציתי לשתף אתכן זו אמא שלי.
אני ואמא שלי בקשר טוב ממש. מספרת לה הכל הכל.
השנה מדש שלי ניסה להתחיל איתי בצוות סיפרתי לה הכל ממש בלי להסתיר...
ואת הסיפור הזה אף אחד לא יודע. חוץ ממני, ממנו וכמה חברות שלי, וחברים שלו. ממש מעט אנשים.
ומצד אחד ממש סאלי לספר לה וזה עומד לי על הלשון אבל אני יודעת שהיא תתאכזב מאוד מאוד. ויכול להיות שתכעס. ולי אין כוח לזה. כי מבחינתי זה מאחוריי. לא רוצה להזכר בתקופה הרעה הזו.של הניצול שלו.
מה אתם אומרות? לספר לא לספר? ולמה?
ולבעלי... בעתיד.. איך לספר? אשמח לתשובה גם מנשואות ;)
קשה לי ממש.. אני לא בן אדם שמכחיש את האשמות שלו, ואני יודעת להודות בטעויות שלי. ואני יודעת שבסיפור הזה נוצלתי ריגשית ופיזית. ואין לי בו אשמה בכלל..
זהו. פרקתי. תודה לכן יקרות ואהובות ❤❤❤
