עירובין מג ב

כבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים מפני הטורח...

אליהו לא אתי, משיח אתי דכיון דאתי משיחא הכל עבדים הן לישראל

רש"י

מפני הטורח - שמניחין צרכי שבת והולכין להקביל פניו:

עבדים הן - ואין לישראל טורח דאיכא דטרח להו:

(סליחה על התגובה המאוחרת )

איך אפשר שלא?

החיסרון הוא אינסופי...

ככ קיים.

ולפעמים...גם כשקשה להאמין דרך ההרגשה שהוא חסר,

אפשר להביט אל תוך כאבינו שלנו,

זה ה' יתברך שנתן אותם לנו..בחסדיו.

הוא זה שיגאלנו,

נשתף אותו בצערנו ויחד עם זה נרגיש בצערו...

חושבת כך...

זה ידוע שלנשמה אין שייכות לעולם הזה 

בימות משיח הכל יעלה דרגה והדברים שמעניינים אותך היום לא יעניינו אותך אחרי זה..

ובכלל , רק בשביל שלעם ישראל יהיה מנוחה שווה לחכות לגאולה

בלי ים , פלאפונים וקניונים

לא , אבל היא מתכוונת באיך שזה מתנהל היום 

כלומר , לצאת לבילוי עם חברות לאורך הלילה ולחרוש את העיר ,

זה לדעתה לא יקרה בעולם של משיח ושהתורה היא מרכז התמונה

או בקיצור , להתעסק בעיקר ולא בטפל שמבחינתה מסב לה הנאה 

ההנאה לא בהכרח מנוגדת לזמן משיח , אוקי.

אבל אל תשכח שימות משיח לפי היהדות זה משהו נעלה 

זמן שיש בו בית מקדש וחיבור של האדם עם בוראו בתדר הרבה יותר עוצמתי מהיום ,

מה שבהכרח יגרום לאנשים להתעסק בדברים יותר רוחניים מאשר גשמיים ,

מכאן הפחד שלה , פשוט מאוד

(אגב , זו מחשבה משותפת להמון אנשים)

אתה מתאר דברים שהכרחיים לחיי היום יום של אותם אנשים באותה תקופה .

היום יש לך טכנולוגיה שמעורבבים בה הרבה דברים שלא כרוח ההלכה ,

בפלאפונים וגם בקניונים ,

ולכן המסקנה המתבקשת שכל אלא יוגדרו אחרת בזמן שבו דעת התורה תהפוך למרכזית,

להרבה אנשים יהיה קשה עם אותם הגבלות 

אולי הכוונה למשהו יותר עמוק ?

מהיכן אתה מסיק שזה אומר שלא יהיה שינוי בחיי היום יום של אנשים ?

משהו שכתב הרב יהודה פתיה זצ"ל 

ומכאן משמע שיש רובד אחר לאימרה הזו של חז"ל "אין בין העולם הזה.."

דהכי מוכח ממימרא דשמואל בברכות דף ל"ד ע"ב, דאמר,

אין בין העולם הזה לימות המשיח, אלא שעבוד מלכיות בלבד וכו'.

ומדקאמר אין בין העולם הזה, ולא קאמר אין בין הזמן הזה לימות המשיח וכו'.

נראה מזה שימות המשיח אינם מכלל עולם הזה.

אלו בדיוק הנגזרות של עולם ללא שיעבוד מלכויות.

ואפילו אם לא, זה צעד קדימה באי-השעבוד, שמכליל אותו לא רק על בני האדם אלא גם על בעלי החיים. 

אני חושבת שיש צורך בנס :

עובדה שזה לא קרה עד היום, והעולם קיים די הרבה זמן.

הרמבם כותב בסוף הלכות מלכים על ימות המשיח:

"ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים."

יש בזה כמובן דרגות, ולא חושב שזה יגיע ביום אחד.

אבל לשם אנחנו שואפים.

אני בסה"כ ציטטתי אותו

כתבתי שזה לא יקרה בבת אחת, אבל לשם אנחנו שואפים ומייחלים.

עד הדרגה של "לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד"  ברור שיש הרבה דרגות,

אבל הרמבם כן כותב שהמשיח יכוף את כל ישראל אל דרך התורה, ולא בהכרח שזה שלב של אחרי המלחמות.

(לגבי הישיבות לא נכנס עכשיו לוויכוח הזה)

כך או כך הנשמות היהודיות הקדושות שיזכו ישמחו בזה ויהיה להם עונג שאין כדוגמתו עכשיו

שהדברים לא מביאים לא לידי יראה ולא לידי אהבה.

וכן הוא מוסיף שאף אחד לא באמת יודע איך יתרחשו הדברים עד שיתרחשו.

המשיח יכול להגיע כל יום או לא?

ואם לא, אז מתי כן?

איך מאמינים שהמשיח *יכול* להגיע כל יום

זה ממש מעניין.

הלשון (בתרגום הרב קאפח): "והיסוד השנים עשר ימות המשיח, והוא להאמין ולאמת שיבא ואין לומר שנתאחר אם יתמהמה חכה לו, ואין לקבוע לו זמן, ולא לפרש את המקראות כדי להוציא מהן זמן בואו, אמרו חכמים תפוח דעתן של מחשבי קצין"

הסיבות:

א. היסוד הוא להאמין בביאתו, מעצם זה שלא מוזכר הזמן ברור שזה לא גדר מגדרי היסוד אלא האמונה שיבוא מתי שיבוא.

ב. הלשון היא "ואין לומר שנתאחר - אם יתמהמה חכה לו" כלומר שלא תאמר שכיוון שכבר נתאחר הוא כבר לא יבוא כמו שלא בא עד עכשיו אלא תאמין שלמרות שהוא יתמהמה (בלשון עתיד) בסופו של דבר הוא כן יבוא. זה גם משמעות הפסוק שהוא מקור האמירה הזו "כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ כִּי בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר".

ג. המשך המשפט הוא האיסור "ואין לקבוע לו זמן".

חוץ מזה לא כל כך הגיוני להמשיך אמין באמונה של ברור לך שהיא נכונה כי אף נביא לא הבטיח לך מתי יבוא המשיח, אלא ברור לך שלפחות לגבי כל יום שעבר עד היום האמנת בה שלא בצדק...
הקב''ה לא מצווה אותנו להאמין בפרדוקסים, להיפך.

תודה רבה.

- אנחנו רוצים להיות צדיקים אז כל יום אנחנו מחכים ומצפים למשיח....

- אני מאמינה שלעם ישראל יש נשמה טהורה וכל יום הוא יכול להתעורר לה' וכל יום יכול להיות משהו גדול כמו התרוממות למדריגה של ביאת משיח וגואל.

- יש גם ניסים וקיצורי דרך

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍