ביאור:בבלי כתובות דף פה – ויקיטקסט

בגדול,

המשמעות המילולית של המושג הוא

קים = עומד, במשמעות של קיים.

לי = פשוטו כמשמעו.

בגוויה = בתוכו, במשמעות של בעצמו (גו = תוך, ויה = סיומת זכר בגוף שלישי).

במקור הנ"ל מוזכר דיון שבכמה נקודות היו בו עדים בודדים, שאין להם דין עדות מהתורה.

והדיין, במקרה הזה רבא, אמר שמספיק לו העד הבודד (אשתו, בת רב חסדא) כי הוא בדוק לו שהוא אמין ודבריו נכונים. "קים לי בגווה" (גווה, לשון נקבה. גוויה, לשון זכר)

ובמקרה השני, אמר שלא מספיק לו העד הבודד (רב פפא, והסיבה ע"פ המפרשים, כי רב פפא היה קרוב באותו עניין ולא שח"ו חשד ברב פפא), ולכן הוא לא קיבל את עדותו שהייתה עדות יחיד. "לא קים לי בגוויה".

בגדול, זה אומר שהאדם שאתה אומר עליו את המושג הזה הוא "בדוק לך" (המושג המקביל בחלק מהמקורות), ואפשר לסמוך על דבריו אפילו לעניינים של דינים למרות שהוא עד אחד. מה הגדרים לעד שהוא בדוק? לא יודע, לא למדתי עדיין

ומה הקשר לשוג נייט חח

תזהר אם אתה רוצה לערוך או משהו שלא ימחקו את זה ישירות

הולך להסתובב איתם ולשבת איתם על בקבוק בירה או שומע את המוזיקה שלהם.

וגם אם זה היה נכון, וזה לא, אני בטוח שזה פחות גרוע מלהתעסק בנשים

אני מציע לך לעקור את הנשים מהראש שלך הרבה לפני שאתה אומר לאחרים לא ללמוד דברים על העולם.

וצא ולמד הבנת הנקרא, הבאת פה ראיה מהחכמים, לא מהצד השני.

אתה מוכיח אותי על מה שהוכיחו אותך עליו?

ועוד כשלי אין שום נגיעה לעניין 

#רק_שם_את_זה_פה

בתור משמרת הצניעות של הפורום - בית המדרש

בכל אופן, אל תדאג לי, אני יודע מספיק דברים שהם לא תורה ואין להם שום סתירה לתורה.

ישר כח על התוכחה, עלה והצלח והוצא את הנשים הגויות ממחשבתך!

אתה מחבר בין קים לי לקים לי בגוויה בכוונה?

הם שני דברים שונים עד כמה שאני כרגע יכול לחשוב.

אחד שייך לטענת המתדיינים והשני לדיין עצמו.

כמובן שלא מדובר על עניין עדות, לא מכריעים ע"פ עד אחד בדין אלא אם יש עניין מסויים שיש לדיין בו יכולת להכריע ע"פ אומדנא (לא זוכר כרגע דוגמא, אבל יש מקרים בודדים כאלה כמו הרוצח (הסדרתי) ללא עדים בסנהדרין והחדר מוות שלו חח)

לגבי רב פפא זה לא שייך לעניין עדות כי בכל מקרה הוא היה יחיד.

הכוונה שאפילו לומר שהוא "יחיד נאמן", רבא לא יכל מכמה סיבות (הדעה שהוא היה קרוב הובאה מהתוספות)

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום