גם אם לבד לפעמים, זה היה חנוק, ובלי הרבה רצון מצידי, רק לגמור כבר. ולברוח
זה קשה שמכריחים אותך, בכלל כל העניין של ההכרח מעצבן
כשההחלטה באה מהרצון שלך ככה יותר קל
(השאלה היא אם בכלל את מחליטה ורוצה לפעמים)
כן עכשיו יותר טוב אחרי כל התסבוכת שהייתה
נרגעתי קצת
לקבל את עצמינו כמו שאנחנו
להשלים עם עצמינו
לא לנסות להיות פסטלינה בזמן שאני חימר
לא לבעוט בחימר, כי ככה לא יצא ממנו שום דבר הוא רק יבעט ויהיה שבור וחבוט
הוא רוצה להיות רך ונעים כמו הפסטלינה אבל הוא לא
אבל אם תשלים איתו תגלה שבעזרת מים ולישה תוכל לעשות איתו משהו יפה
הוא גם יהיה רך וגם תגלה תכונות אחרות שבו, אבל אם תרצה להיות פסטלינה,
שזה אתה לא כי את זה לא קיבלת, לא יצא ממך כלום. חבל
השאלה שלי היא מה בגדר תכונות
מה בגדר מעשים
מה בגדר תכונות שקיבלנו אותם וצריכים להשלים איתם
וזהו אנחנו ככה ה' ברא אותנו, וזה לא רע
ומה מהתכונות האלה הופך למעשים שכדאי לשנות
בעצם
זה גם לא מוביל לכלום האשמה עצמית הזאת
אבל הברירה זה מול זה הייתה נראית לי מפחידה
קודם השלמה
ואחר כך בחירה מה משתלם לי
לאן אני יגיע אם לא
וזה היה הרגשה כזאת שאני חייבת עכשיו
שמחייבים אותי לעשות את כל המאצמים, כי אם לא אני יגיע לשם
זה מה לא שהיא התכוונה
היא התכוונה הפוך שזה יהיה, רך לא קשה
אז למה הסתבך לי כ"כ?
--
- לקראת נישואין וזוגיות