אבל מפריע לי קצת הזלזול במתיישבים בישע.

הם לא מתמודדים עם הערבים פעם ב,

זריקות אבנים יש כל יום וגם סכנה מפיגועים.

יש הרבה יותר מסירות נפש לגור בישע.

וגם הרבה יותר מועיל לדעתי,

כי בעצם זה שגרים שם מונעים אפשרות של הסכם שלום עם הערבים

ועוזרים לביטחון של כולנו.

אבל היום שכבר יש יותר ב600,000 יהודים שם, והרבה שמאלנים מודים שלא מציאותי לפנות אותם,

צריך ללכת ליישב גם את הנגב והגליל (במקביל למאמצים להגדיל את ההתיישבות בישע ואת הגרעינים התורניים..)

אבל הפריע לי מה שכתבת כאילו אין מסירות נפש בישע, וזה היה נשמע כמו זלזול.

אם אתה מעוניין לשמוע על זריקות אבנים תכנס ל 0404 או לקול היהודי,

בשאר המקומות כמעט לא מדווחים על אירועים כאלה.

כנ"ל הרכבת לב"ש.

נקווה שימשיכו עם המהלך הזה. זה לבד יכול להועיל בצורה משמעותית.

אם הייתי שר התחבורה\תשתיות או רה"מ הייתי מרשת את בקווי רכבת. ככל שהרכבות יהיו נגישות לכולם (ונוחות) אנשים ישתמשו ברכבות. והפריפריה תתפתח.

התיכנון אמור להיות ל-30 שנה הקרובות (בהנחה שרכבים לא יתחילו לטוס)

היא נוסעת ריקה רוב היום, ואין שום אפשרות להזיז אותה אם משהו משתבש.

הרבה יותר קל למצוא בעלי מקצוע מתאימים או לקוחות באזור צפוף.

קח למשל חנות שרוצה למכור מוצרים לטבעונים.

כשיש לך טבעוני אחד בשכונה של 1000 משפחות, זה לא משתלם.

כשיש לך 100 טבעונים בעיר של 100000 משפחות (אותו יחס), זה נהיה משתלם.

קשה מאוד לגייס בעלי מקצוע בפריפריה אז מראש לא מקימים שם עסקים שצריכים בעלי מקצוע טובים.

אבל זה לא פעילות כלכלית אמיתית, זה כפייה של הממשלה.

למעשה, מבחינה כלכלית צה"ל הולך להפסיד מליארדים על נסיעות של מי שגר בגוש דן ויצטרך ליסוע לשם. זה לא מקרי שרוצים להאריך לשם את כביש 6 ולבנות שם תחנת רכבת.

אני לא חושב שאני נגד המהלך הזה, פשוט צריך לכתוב את האמת.

מפסידים.

אתם זוכרים בכלל את הכבישים של לפני 10 שנים? כשעוד היה אפשר לנסוע במדינה בלי להתקע מליון שנה כל מטר?

בעיניי בסה"כ זה הפסד..

ואין הרבה אנשים שרוצים לגור בנגב.

חלק מהעניין של העברת צהל לשם היא לחזק את הנגב מבחינת תשתיות ותעסוקה ולמשוך ככה עוד אנשים.

אם המחירים ירדו וכו'.

צריך לשבת לחשב את זה כדי לדעת כמה זה בפועל, אבל לא חושב שזה מדוייק להגיד שמבניה בגוש דן ירוויחו יותר

שנובעת מהביקוש שיש באיזור

יותר קונים

גם היום אנשים מעדיפים לחפש דירה במרכז למרות שהרבה יותר יקר שם בגלל נוחות.

כי יש הבדל בין האוכלוסיות לגמרי.

אצל אלה שזה לא עניין אידאולוגי זה קשור למקומות עבודה שאין בהרבה ערים גדולות בפריפיריה.

זה עניין שהממשלה צריכה לטפל בו.

אם מישהו גר קרוב לעבודה שלו הוא נוסע פחות וגורם לפחות פקקים. לכן למשל הייתי שמח לראות שמבטלים את תופעת ה-ZONING הארורה (חלוקה לאזורים של תעשיה, מגורים, מסחר וכו') כדי לאפשר לאנשים לגור יותר קרוב למקום העבודה שלהם.

כאילו שלכולם נוח עם זה שאי אפשר לנסוע כבר במדינה לשום מקום

(לא מדבר על תעשייה מזהמת ומרעישה)

זה את כל הבהדים יעבירו לנגב? ואנשי הקבע והמשפחות יגורו שמה? אם כן זה יכול לגרום נזק. כי אנשי הקבע יעזבו את מצפה רמון, ירוחם וכ' ויעברו לעיר הבהדים

גם יגורו שם?

נראה לי שבגלל ההעברה המטורפת לדרום הם יתנו פתרונות מגורים כלשהם אבל אני סתם מנחש

אנשים שיש להם עבודה, שהיו עולים על מטוס בחמש בבוקר לתרגול בבסיס ליד נתב"ג ואחר כך נוסעים משם לעבודה שלהם הרגילה.

זה לא לגמרי פשוט.

אני שואל מה עם המשפחות

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

ת

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.