עת דמדומים. השמיים עטופים בשמיכת צמר אדומה.
הכל מתחיל להרגע. לנשום את נשימות הערב.
רעש מכונות האדמה פוסק אט אט. אנשים שבים הביתה מיום עבודה מפרך שבידם שקית מהסופר הקרוב.
הכל מתחיל לנדום. לנשום את נשימות הערב.
השמש מתחילה במסע השקיעה, שולחת מבט אחרון לייקום. והנה, גם היא נודמת לה בתוך מיטתה.
תמיד חשבתי שהמיטה של השמש זו הים.
גם המכוניות כמו מתאימות עצמן לרגעים הקסומים; עת נדימת היקום ונשימות הערב ורעש הגז הולך ודועך.
גם אני, מתחילה לנדום. לנשום את נשימות הערב.
אני יוצאת החוצה ומתיישבת בכורסא הנוחה והחדשה. מביטה אל מול רקיע מלא הוד. נושמת את רוח הערב ושומעת אותה לוחשת לי שירים של ערב.
אני נושמת את ריח הפרחים; מסניפה אליי את ריח הייקום, את מראה העולם.
הכל טהור. הכל נודם. הכל נושם נשימות של ערב.