רק צריך להאמין ולהתאמץ להיות כלי לזה

רק כלכלית... זה מה שאני הבנתי מהשאלה.

שהיא הציגה..

כלומר יש להם את הרצון והיכולת הנפשית והפיזית ורק זה מה שחסר (הכלכלית)

יכול להיות שיש מאחורי זה גם קצת חשש או הססנות ...

טוב אפשר להתפלסף על זה שנים.

"ילדים מסכנים בלי כסף ברחובות ללא חינוך"....

הגזמה טוטאלית.

משפחה דלת אמצעים כספיים, ועשירה בחוסן פנימי, הילדים שלה לא יהיו "ברחובות", לא יהיו מסכנים, ובוודאי לא בלי חינוך. בוודאי לא במדינת ישראל, שיש בה חינוך חובה חינם.

ראינו משפחות "עשירות" עם ילדים ללאחינוך - ומשפחות "עניות" עם ילדים עשירים בכל טוב.

[אגב, ראיתי פעם שהרב אבינר שליט"א פוסק שזה לא שיקול למניעה]

ואם המצב הכלכלי לא משהו, אז הגיוני לנסות לחפש עוד שעות לעבוד, לא?? גם בלי קשר לעלות של המעון..

ואם לא עושים את זה, אז חבל..

זה חלק מההשתדלות שלנו

לחפש עוד מקורות הכנסה

אין סיבה להכניס למעון עד 16:00!

אפשר לקחת מטפלת פרטית לשעות העבודה,

יש מקומות שיש משפחתונים עד שעה מוקדמת יותר והם עולים פחות ממעון

יש מקומות שיש בהם הסדר עם המעון שאפשר להוציא ב13:30 ולשלם פחות

הכי הכי עדיף- לעבוד מספיק שעות ולקבל הנחה ולחיות קצת יותר בנחת... 

לא זכיתי עדיין...

אבל הבן שלי בבוגרים ויש לנו הסדר עד שעה מוקדמת..אז סבבה יחסית... (רק יחסית... גומר נתח נכבד מהמשכורת כי כאמור אני לא עובדת מספיק שעות).

אם עובדים עד 2-3 כל יום...זה אומר שכן אמורים לקבל הנחה במעון... לפי החישוב שלי שהוא חישוב כוללני מדי (6 שעות ביום כפול 5 ימים בשבוע...). 

אלא אם כן מתחילים לעבוד מאוחר ...ואז לא בהכרח...

הרי עניתי על מה שהוא כתב, "גדלים ללא חינוך"...

ומה שאת כותבת כעת, זה על משהו אחר - מעונות בגיל הצעיר, כשזה נצרך.

[לגבי הסכומים שהזכרת, צריך לבדוק האם אין הנחות במעונות שאינם פרטיים, לפי רמת הכנסה, מיקום בארץ]

מאוד מרגש לקרוא.

לעשות דברים בדרך שלך- זה בעצם להגיד: ה', אני רוצה שתעשה דברים בדרך שלי. ההנהגה שלך לא מוצאת חן בעיני.. (לא מתייחסת כרגע לעניין החובות. רק לעצם מה שאמרת..)

יש כ"כ הרבה משתנים

עד כמה כסף משפיע ביחס למשתנים אחרים?

תלוי כמה זה קיצוני, כמו כל דבר אחר.

מבחינת הילד, זה תלוי אם אני מדבר על צרכים בסיסים, או דברים מעבר לכך.
כמובן שיש עוד מלא משתנים, אבל לדעתי מעבר לצרכים בסיסים כסף הוא לא המשתנה כ"כ חשוב.

שאת\ה אומר\ת שאין אפשרות לפעוטון, זה אומר שזה פוגע בפרנסה שלך?

בס"ד

יקרה.

חשוב לומר לרב את כל השיקולים הרגשיים והשכליים לדעתי והוא יפסוק מה ראוי ותמיד תוכלי לבוא אליו שוב.

הנשמה טהורה אין ממה לחשוש כשיש רצון טהור אז יש סייעתא דשמייא.

באופן כללי צריך להבין שהסטרס הוא על הבעל בעניין הפרנסה אז יכול להיות שעוד כמה חודשים או עבודה חדשה וזה יאזן את מצב הרוח ,נדבך חשוב הוא שלומבית (לפעמים יותר מכסף)בשביל ילדים חבל שא אחד לא הזכיר את הנושא..

בהצלחה

צריך לדעת שהגבול הוא הגבלת ילדים.

ילדים זה לא עסק "כלכלי".

בעיני מזעזע שמישהו אחר יכנס לי לשיקולים של ילדים או לא...

זה רק ביני לבין בעלי וזהו!

אם לבעל התמיכה לא נאה- לא צריך, יש אלוקים שדואג וזן ומפרנס לכל.

איך כתוב, "פעמים שאתה מתעלם"....

שלפעמים צריך להתעלם...

שכתוב בספר דברים, פרשת כי תצא (כ"ב, א) "לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם..", אז הפירוש הפשוט, כמו שמביא רש"י, לא תראה אותו שתתעלם ממנו. ורבותינו דרשו במסכת בבא מציעא (דף ל), "והתעלמת", פעמים שאתה מתעלם. כגון, זקן ואינה לפי כבודו, או כהן והאבידה בבית הקברות, או שהיתה מלאכתו מרובה משל חבירו (יגרם לו הפסיד).

והשתמשתי בביטוי באופן מושאל, "פעמים שאתה מתעלם"... לפעמים צריך להתעלם; הערות לא נעימות, לא במקום, לא שייכות כלל אל מי שאומרם...

כמו שהוא אמר... ^^

שזה החשבון. אם המצב הנפשי של בני הזוג יציב ואיתן.

ילד, זה נצח..

פעוטון זה לא ברירת מחדל.

בכללי, אולי כדאי להתייעץ עם רב מבין ענין על כללות המצב.

עדיין זו לא ברירת מחדל. 

ואי אפשר לדעת כעת לעד שיקרה.

ומכל מקום, הרי מה שכותבים זו נתינת כיוון.

הרי הכותבת עצמה יודעת את המצב והדקויות של האפשרויות.

אם היתה במצב שפשוט לא יהיה לה איפה לשים ילד בשום אופן - יש להניח שלא בדיוק היתה שואלת.

בד"כ דברים כאלו זה לא ממש שחור לבן.

בשנים הראשונות, הרגשתי תקועה, בלי עבודה, וכל פעם שהעובר ושב היה מגיע כמעט לסוף, הייתה צצה לה עבודה.

עם כל ילד שנולד, הרגשתי איך אני מצליחה להתקדם- כששמרתי על ילדים, אז היו יותר ילדים.

אחכ מילאתי מקום- כמעט כל השנה, במשרה מלאה פלוס.

ואח"כ עברתי לעבודה קבועה, עם דירה בזול והכנסה נחמדת. וב"ה, גם בתחום אחר שאני מתעסקת איתו, עם הלידה של הרביעי, התחיל להפתח שם פתח וההכנסה שוב התחילה לגדול.

חייבת לציין- לקב"ה יש מגוון דרכים לעזור לנו להתפרנס, הוא דואג לנמלות ולכל החיות, צריך לסמוך עליו, ולהתנהל בצורה חכמה, שזו בעיניי ההשתדלות שלנו.

בהצלחה רבה,

שפע ילדים ושפע פרנסה

אם יש לך כמה ילדים במעון אז יש הנחה

יש הנחה אם עובדים מספיק שעות ... אולי תנסי להגדיל משרה איכשהו.

ותפילה לה' לפני הכל ואחרי הכל.

לא צריך להגזים כן? יש חובות ויש חובות... אני מניחה ומקווה שהם לא הסתבכו עם מיליונים...

מכירה אנשים שהגיעו לכלא, אנשים שהכריזו על פשיטת רגל, ואנשים שעשו טעות ורשמו את נכסיהם יחד עם נכסי העסק ונאלצו לברוח לחו"ל כשהעסק התמוטט, כדי לא להגיע לכלא. כמובן שעיקלו להם את כל רכושם.

לא אנשים רעים, דווקא אנשים טובים במיוחד שעשו טעויות כלכליות.

הכל ייתכן.

חובות גדולים (אני באמת לא נכנסת למספרים כי אני לא מבינה בזה וזה גם לא ענייננו) הם לא צורת חיים.

[וגם, אני חושב שלא הגון להיכנס לכך.

היא לא ביקשה עצה לגבי חובות, ונראים אנשים אחראיים.

גם אם מישהו "מזועזע" מחובות, לא חושב שזה השרשור המתאים להביע את זה]

הפותחת כבר שקלה והתלבטה והחליטה שזה ראוי לדיון.

אבל המגיבים -

חלק מהתשובות נראו כאילו הן לא מתייחסות לשאלה. יש סתם מצב כלכלי קשה ויש חובות ואלה שני דברים שונים. ולכן הערתי.

ברמה המעשית- צריך לבדוק:

האם יש אפשרות למצוא לתינוק שיוולד מסגרת זולה יותר?

האם יש אפשרות להורים להגדיל הכנסה?

האם ההוצאה הנוספת על פעוטון היא זו שתהיה משמעותית לגבי החובות?

האם יש מישהו שיכול לעזור ולהכווין בענין החובות?

כדאי לזכור שחובות גדולים לאורך זמן עלולים ליצור מצב לא פשוט. מתח, ויכוחים, חוסר נחת עם הילדים ועוד.

האם עוד ילד ישנה את המצב? או שכן או שלא.אתם תענו על זה. 

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....