בכלל קוראים לזה "הטרסה המערבית", אפילו תשאל את חסון...

ומעדיפים להשאר מחוץ לבית, ולשכוח את מה שיש מאחורי הקיר! את המקום האמיתי!

את הר הבית מזניחים לחילול ה' נוראי!

הרבה מהרבנים שאוסרים עושים את זה מחשש שאנשים לא ייטהרו כמו שצריך לפני העלייה,

הרבה מהרבנים אוסרים כי לא נוח להם לחשב את המיקומים של המקומות האסורים,

והרבה רבנים אוסרים בגלל פוליטיקה.

אם היו רבנים שהיו נוהגים אחרת, הייתי מברר את העניין.

ללכת עיוור אחרי הרב בלי ללמוד זה ההפך הגמור ממה שהתורה רוצה!

התורה רוצה שתלמד סוגיות, ותלבן אותן, תחקור אותן!

התפקיד של הרב הוא לעזור לך ע"י הידע שלו. 

אבל זה לא אמור להיות במקום ללמוד בעצמך!!!!!

יש דבר כזה גם סנהדרין שטועה וכו'...

1. הוא לא קיר תמך של ביהמ"ק אלא של הר הבית.

2. הוא לא שריד. כל שלושת הכתלים האחרים נשארו גם! ודווקא המזרחי הוא העתיק מבניהם!

כל השאר נכון...

הצפוני והמזרחי- בתוך הערבים...

והדרומי סתם רחוק...

העניין שאני בא לומר שזה לא הכותל המערבי שעשו ממנו משהו וסמל, אלא כולה קיר תמך!

שם מדובר בכלל על כותל העזרה...

קדושת הכותל המערבי שממנו לא זזה שכינה מעולם זה "כותל מערבי של היכל". 

על זה אין מחלוקת.

מעניין...

חוץ מרבנים כיום... שהם גלותיים כידוע...

הרב אריאל,הרב ליאור...

ואלה שלא הלכו בעקבותיו החליטו להיות גלותיים...

צבי יהודה בגלותיות?? אולי אפילו קצת חוצפה..

וזה עובדה. 

לא הגיוני ששכינה מעולם לא זזה שכינה קיר תמך שנמצא מחוץ לת"ק על ת"ק אמות של הר הבית... 

בהרבה יותר הגיוני שהיא לא זזה מכותל מערבי של ההיכל שהיה צמוד לקודש הקודשים... 

על כל שכן שלב שחי כיום אסור לחלוק על כל הראשונים... 

לא מדובר על החומות עם השערים של סולימאן...

כי העניים של ירושלים בנו אותו?

(שמועה ששמעתי מתישהו,אשמח לאימות)

זה לא שטיטוס החריב את השלושה?

ושהוא שרד בגלל זה או משו?

כי שמעתי באיזה גיל 5 סיפור כזה...

כי אסור להכנס למחנה שכינה!

וזה מראה על  גלות ולא עולים להר חושבים שהכותל קדוש יותר או משהו

א. הכותל הוא בית הכנסת העתיק ביותר לעם היהודי. נקודה. בלי בכלל קשר למה שיש מאחוריו.

ב. מי שתופס את הכותל כ"טרסה", "קיר חיצוני", "חומה", הוא המעכב את בניין בית המקדש בידיים, שכן הוא מוזיל את הערך שבמקום מקודש.

ג. מדרגת בית המקדש היא מדרגה שלא שייכת לנו בכלל. בכלל. אנחנו לא יכולים לשאוף למה שאנחנו לא מכירים. אי אפשר לבכות על החורבן של דבר שאנחנו לא מכירים, לא שייכים אליו כלל, ולא יכולים לשער את מדרגתו. אפשר דווקא מתוך ההרחקה ממקום המקדש, מתוך הכרה במעלת הכותל שלו, מתוך סיורים סביבו, נשיאת מבטים עורגים ממרחק אל רחבת השועלים שהוא, להתמלא בשאיפה לאותו דבר שגדול מהשגתנו. המרחק מעצים את יכולתנו להרגיש את רוממותו של נשוא שאיפתנו הזאת. בלי כיסופים אמיתיים לא יבנה המקדש. רק כשעם ישראל יהיה ראוי למקדש - נזכה לבניינו. פעמים, שעשיה יכולה להרחיק אנשים מהמקדש. קרבה גופנית ופיזית לא מביאה תמיד לקרבה אמיתית ומלאה. לפעמים מתקיים: "מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי". יחס של ריחוק, של יראה וכבוד, גורם לפעמים להתעוררות חזקה של רצון ולבקשת הקרבה בצורה חזקה.

ד. פרקטית, אי אפשר לעלות, כמו שנפסק שקביעת מקום המזבח יכולה להיעשות רק על ידי רוח הקודש. מעניין לציין שהרב זלמן קורן, שכל העולים להר מסתמכים על המפות שלו, לא עולה בעצמו. לכן, מתוך הבנה ובירור נכון של המהלך שבו אנחנו נמצאים, אפשר לתת אמון ביושב הכרובים שאם כרגע הוא לא יושב על כרובים ובמקום זה משאיר לנו כותל, זאת הדרך המהירה והטובה ביותר לחזרה למקדש. 

"כי ירושלים אמנם תבנה

כשיכספו לה תכלית הכוסף"

וחיסרון לא ימנה

עד שנהג כצאן יוסף

אורו עלינו יחנה

ולא נהיה עוד לאוסף

אך מעוות לא ישתנה

עד שטוב רע ישסף.

א'- לא ידוע לי שיש קדושה במשהו כי הוא עתיק...

ב'- מיי שמכנה ככה את הכותל מודע מה היעוד של הקיר ולשם מה הוא נבנה...

ג'- טוב שאתה חולק על כל גדולי עולם! גם חכמי הגמרא והראשונים שלא ראו את המקדש מימיהם בכו על החורבן.

כתוב שדור שבימיו לא נבנה הבית-כאילו המקדש חרב בדורו.

כתוב שכל המתאבל על חורבנה של ירושלים והמקדש יזכה לראות בבניינה... ככה שלטענה זו אין שום זכר קטנטן של בסיס...

ד'- גם זה טעות! אני עליתי והייתי שם. מה שאומר שפרקטית זה אפשרי...

א. אז תלמד. ברצינות

ב. מי שמכנה כך את הכותל מוכיח כמה הוא רחוק מלהכיר את מעלת המקדש ואת האבק שנצבר על גבי הרחבה שלפני קיר התמך שלו, וזה עיכוב משמעותי מאוד של הבניין, וחבל.

ג. אתה משווה? חכמי הגמרא והראשונים, ברוח הקודש שודאי שהיתה להם, הצליחו לאחוז בקצה קצה של מדרגת המקדש, לקבל שמץ ניחוחות מהקודש הבלתי נתפס הזה, ולהתאבל עליו. מה אנו? מה חיינו?

ד. הרב קורן שהזכרתי לא עולה כי חושש לכרת, חבל שאתה לא..

דבר עתיק הוא דבר עתיק. אם הוא קדוש אז הוא גם קדוש. 

נכון. אני לא מכיר את מעלת המקדש. זה באמת חבל! אבל ממה שלמדתי עליו אני יודע טוב מאד למה הקיר משמש... ולא אמרתי שהוא לא קדוש! הוא קדוש בקדושת ירושלים שהיא קדושה גדולה מאד!

ולגבי ההתאבלות על המקדש. היה רק דוגמא. כשכתוב "מי שמתאבל על ירושלים יזכה לראות בבניינה" נאמר על כל הדורות! כשכתוב "כל דור שלא נבנה המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו" מדבר על כל הדורות! ודווקא זה שאנחנו לא כ"כ יודעים את ההרגשה שהייתה בזמן שהיה מקדש זה עוד סיבה לבכות!

מי שעולה לא מסתמך על הרב קורן... 

מי שחושב שלעלות להר הבית זה כרת לא למד את הסוגיא. וזה חבל מאד. שילמד!

וגם בכ"מ הוא לא של בית המקדש אלא של הר הבית... אחרת אם הוא של בית המקדש אסור להגיע לשם!

ואם הוא הקיר של בית המקדש זה אומר ששם זה מחנה שכינה ואסור להתקרב לשם!

ולכן יש שהחמירו והתרחקו 100 אמה מהכותל.

דווקא המקום שהיה מושא תפילות כל כך גדול, שמאחד רבים מעם ישראל, שבו נאמרו תפילות זועקות, עליו ראוי לומר את זה???

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים