תשעה באב.
אני צריכה להיות כואבת את הכאב שכולם כואבים.
ובמקום זה.
כמעט ורק הכאב הפרטי.
מתעקש להשתלט.
לא אוהב שמדחיקים אותו.
רוצה להכאיב לבד.
שלא יהיה עוד כאב שהוא לא הוא.
למה?
נמאס ממנו כבר.
הוא לא מוכן להרפות.
לשחרר.
ניצחת אותי, בסדר?
אתה מוכן לעזוב אותי כבר?
לא, לא הפכתי לשמחה.
אבל יש עוד כאבים שאני צריכה לכאוב.
למה אתה כל הזמן מפריע?
אתה מוכן לעזוב אותי?
די להכאיב כבר לבד.
לא רוצה לכאוב אותך עכשיו.
רוצה לכאוב את הכאב של עם ישראל.
להיות חלק.
למה הכאב שלי משתלט ולא נותן מקום?
אל תדאג.
אני לא יברח לך בזמן הקרוב.
אתה לא נותן לי.
לפחות תן לכאב אחר להיכנס..
רק ליום אחד..