אבל אני כבר.
למרות שלעתים קרובות יחסית לפעם אני בוכה.
כל פעם שהם רבים.
שהיא רבה.
איתם.
והם
כמו סטומים
נמשכים לריב.
אני שותקת.
משתדלת לשתוק.
להעביר את הצעקות,
את הרחמים
עליה
עליהם
על ברכה
ממני.
אולי בגלל זה אני אדישה.
התקגשתי מהלידה,מההריון,מהתינוקת.
אבל
לא ממש.
כאילו
מנותקת,
לא מחובר אלי כל כך.
וגם בתשעה באב.
ואמא שלי תמיד אומרת לי
מה איתך?
למה את מרחפת?
מה עובר עליך?
ואיך אני אמורה להסביר לה
שאני לא יכולה כבר עם הצעקות האלה.
עם הוויכוחים.
עם העקשות הלא נורמאלית.
עם החוסר קבלה והבנה.
עם זה שכל שיחה פשוטה
הופכת לשיחת מוסר
ועם הביקורת.
הוי
הביקורת.
פעם היה שיפור
היית מעירה פחות
פחות בביקורתיות וצעקות.
ועכשיו
אני מרגישה שאת מחפשת משו להעיר לי עליו
כל הזמן
כל רגע
בכל נשימה.
אפילו לנשום אסור בבית הזה.
כי זה גורם לי טיקים.
אעלק.
כבר אמרו לה
אלף פעמים
זה ביקורת
מתח
והיא?
משפיע עליה לשעה
וזהו
וגם זה בנס.
...
למרות שלעתים קרובות יחסית לפעם אני בוכה.
כל פעם שהם רבים.
שהיא רבה.
איתם.
והם
כמו סטומים
נמשכים לריב.
אני שותקת.
משתדלת לשתוק.
להעביר את הצעקות,
את הרחמים
עליה
עליהם
על ברכה
ממני.
אולי בגלל זה אני אדישה.
התקגשתי מהלידה,מההריון,מהתינוקת.
אבל
לא ממש.
כאילו
מנותקת,
לא מחובר אלי כל כך.
וגם בתשעה באב.
ואמא שלי תמיד אומרת לי
מה איתך?
למה את מרחפת?
מה עובר עליך?
ואיך אני אמורה להסביר לה
שאני לא יכולה כבר עם הצעקות האלה.
עם הוויכוחים.
עם העקשות הלא נורמאלית.
עם החוסר קבלה והבנה.
עם זה שכל שיחה פשוטה
הופכת לשיחת מוסר
ועם הביקורת.
הוי
הביקורת.
פעם היה שיפור
היית מעירה פחות
פחות בביקורתיות וצעקות.
ועכשיו
אני מרגישה שאת מחפשת משו להעיר לי עליו
כל הזמן
כל רגע
בכל נשימה.
אפילו לנשום אסור בבית הזה.
כי זה גורם לי טיקים.
אעלק.
כבר אמרו לה
אלף פעמים
זה ביקורת
מתח
והיא?
משפיע עליה לשעה
וזהו
וגם זה בנס.
...
- לקראת נישואין וזוגיות