יש ישיבה נפרדת באירועים - ובהחלט אין ריקודים מעורבים, ויש אנשים שיוצאים כששומעים קול אישה.... מה היה לדעתך קורה עם היה מופיע פרסום על כמה  מאות נשים, שהולכןת לרקוד בכרמים, ומזמינות גברים לבוא ולבחור אחת לעצמם?

מחוץ לכרם היו מתאספים כל הפלגים והזרמים, מאוחדים, ומוחים על הפרצה הנוראה בצניעות וחילול ה' ההמוני שמתרחש.... רבנים היו מתראיינים, מוחים, מוציאים פסקים - וכל העיניין היה נגנז. 

אולי אני מפרש אותך לא נכון, אבל זה נראה שיש יותר מנימה של זלזול ברבני דורינו לצערי... ובכלל, מאיך שתיארת את האירוע הזה- זה נראה שבכלל לא הבנת מה הלך שם. אז לפני שאתה ככה מותח ביקורת כבדה- כדאי לך ללמוד את הנושא הזה, וכן- לשמוע איזה שיעור או שניים מאיזה רב שיסביר לך גם את עומק הדברים...

ובכלל- א"א להשוות זמנים ומקומות ודורות שונים כ"כ בכזאת קלות... 

ביקורת בונה. כך את זה בטוב .

סיקרנת...

ואני גם ב'בין הזמנים' עכשיו ...

הנה מאמר של הג"ר שלמה אבינר באופן כללי על טו' באב, והוא מסביר קצת שם מה היה בפועל: ספרית חוה • שאילת שלמה • הרב שלמה אבינר • מאמרים >> טו באב, יום טהור

וכאן- שיחה קצרה של הרב יוסף קלנר בשאלה איך זה הסתדר עם גדרי הצניעות: 

שיעורים

ואם את ממש בעניין של להשקיע בלימוד של זה- הנה לך שלל מקורות בנושא הזה:

יום השידוכים הלאומי | אתר ישיבה

חחח... חשבת שאני ייעשה את כל העבודה?

טוב, ברור שזה ארוך להסביר את הכל... - לקראת נישואין וזוגיות

בבקשה.. 

אלא אם כן יש לך הוכחה שכן...

הכלל המנחה הוא שההלכה לא השתנתה מעולם.

קח דוגמא, זה כמו שכתוב על דוד המלך במנחות (מג: ) שהסתכל במילה, ומכיון שידוע שזה אסור (או לא ראוי.. לא זכור לי במדויק) מפרשים שהוא נזכר במילה  - הסתכל בעיני השכל

עוד דוגמא לכך, שכתוב (בברכות סא) על אלקנה ועל אלישע שלכאורה שהם הלכו אחרי אשה "וילך אלקנה אחרי אשתו"  ואלישע "ויקם וילך אחריה"  והגמרא מפרשת שהכוונה שהלכו אחרי עצתה של האשה כי הרי אסור ללכת אחרי אשה

אז לא אני ולא אתה היינו שם.   לכן ההיגיון הפשוט אומר שהם שמרו על קדושה ועל ההלכה.

טוב שכך היה אז,

וטוב שכך זה לא היום.

@מבקש אמונה - עיין למשל בדברי החיד"א

(ראש יוסף על פרשת בשלח),

ותראה שחלק מההנחות שלך לא פשוטות.

רק ציטוט קטן מרש"י (כתובות נז, ב):

"כי פליגי תרי אמוראי בדין או באיסור והיתר, כל חד אמר הכי מיסתבר טעמא - אין כאן שקר, כל חד וחד סברא דידיה קאמר: מר - יהיב טעמא להיתירא, ומר - יהיב טעמא לאיסורא; מר - מדמי מילתא למילתא הכי, ומר - מדמי ליה בעניינא אחרינא; ואיכא למימר 'אלו ואלו דברי אלהים חיים הם' - זימנין דשייך האי טעמא וזימנין דשייך האי טעמא, שהטעם מתהפך לפי שינוי הדברים בשינוי מועט".

דוגמא לשינוי כזה הם דברי החיד"א,

ששמעתי כמה פעמים מפי הרב שרקי שליט"א.

לפי הפירוש שלך, אז מה רצית להגיד..?  

שחבל שאנחנו דור שונה ואי אפשר להתיר את זה?

או שאפשר להתיר וזו טעות שכיום אוסרים את זה?   

תראה מה הרב ענה פה-

כל השאלות

הקריטריונים קיימים לפני שפוגשים את הבנאדם.

ובאופן כללי, וכבר דנו בזה פעם,

אין צורך להאשים את עצמינו במצב.

תעשה את ההשתדלות שלך,

ותמשיך לחייך לעצמך כל בוקר במראה!!

בסדר?

מי שמפטש אותי-

אני אפטש אותו בכפל כפליים!!

עד שתקפיד עלי אתה מוזמן להצטרף לאלה שאוהבים את עצמם למרות הסטטוס הזמני, ומאמינים בעצמם שהם בסדר

טוב נו, אני מצטרף..

אבל עם יד על הדופק  

ברוך הבא!

יש היום מפגשים של פנויים פנויות לצורך חתונה..  צריך לראות אם יוצא מזה משהו.

זה בערך אותו דבר אני חושב

סוג של אנשים מדובר... אני חושב שדווקא יש הרבה שהיו מצליחים להוציא משהו, פשוט זה לא בהכרח היה מגיע עם הרבה עומק, אבל אין ספק שגם היום זה היה הולך קצת פשוט לחלק מהחבר'ה הדוסים/יות היה קשה עם זה כי תופסים את זה רדוד...

מה שהיה שם באמת, זה הרבה יותר מהותי מאשר להתאהב ממבט ראשון כמו שנתפס היום... היה שם הבחנה עמוקה והיכרות בלי שום מחיצות של זמן וכו'...  מה שהיום לוקח הרבה זמן- אבל זה בטוח לא כזה פשוט כמו שזה נשמע

מה גורם לך לחשוב ככה? (או שזה מלווה במקורות). 

מאמין שהם היו דור אחר, אבל נשמע שגם לפי דרגתם זה היה התחלתי..

מקור מעניין שראיתי השבת...

שאול המלך כעס על הבן שלו- יהונתן, כשהוא ניסה להגן על דוד. באותה פעם שאול מכנה את יהונתן "בן נעוות המרדות" (שמ"א, כ', ל'). רש"י שם מסביר- למה שאול קרא לאמא של יהונתן כך?:

"...דבר אחר; כשחטפו בני בנימן מבנות שילה שיצאו לחול בכרמים- היה שאול ביישן ולא רצה לחטוף, עד שבאתה היא עצמה, והעיזה פניה- ורדפה אחריו"!

טוב, אז ברור שזה לא היה מה שמתוכנן, ובטח לא מה שעשו רוב המשתתפים... אבל זו גם אופציה ... מעניין.

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.