דבר ראשון. אני כבר שנים בלי, השיער מריח מעולה ואין שום בעיה להסתרק..

להשתדל לאוורר את השיער כמה שיותר בלילה, ואם את יכולה גם ביום. להקפיד להסתרק אחרי המקלחת ולא לקשור מטפחת על שיער לא מסורק..

וזה פשוט עשה לי שיער מדהיםםם  

שהתבאסתי שלא עשיתי את זה כשהייתי רווקה עם שיער ארוך ויפה.

באמת מיותר לגמרי, מגביר נשירה ושמנוניות בקרקפת. 

הבעיה עם המים הקשים שיש בישראל, אחרי כמה זמן השיער מתקשה 

מרכך בכלל זה מוצר די מיותר לטיפוח השערה עצמה. הוא נועד רק להקל בסירוק בעיקר. וסוג של שטיפת מוח שיווקית הפכה אותו למוצר חובה אצל כולנו.

משקיעים בשמפו טוב חופפים היטב והכל בסדר. 

אישית ממליצה על "פנטן פרו-וי" או "כיף". 

הקטע של לסרק מלמטה למעלה הוא קריטי.

תתחילי לסרק את הסנטימטר התחתון של השערות. זה קל, נכון? אם יש קשר הוא ממש בקצה וקל לפתוח אותו.

אחכ את שלושת הסנטימטרים התחתונים של השיער. זה עדיין קל כי את הסנטימטר התחתון כבר סירקנו אז אין הרבה קשרים פה..

וכו' וכו'.

אם עושיםם להפך ומתחילים לסרק מהקרקפת זה זוועה - פשוט דוחסים את הקשרים ועושים אותם מהודקים יותר.

וחוץ מזה עדיף לא לחפוף כל יום. זה מייבש ומאד עושה קשרים, לפחות אצלי כך. לא הייתי ממליצה להוריד מרכך במצב כזה, אבל כן להוריד תדירות של החפיפות.

בהמשך, כשמצב הקשרים ישתפר בעז"ה, כן כדאי להוריד מרכך כי הוא ממש ממש עושה נשירה. וגם אם שמייםם מרכך אז לשים רק על החלק התחתון של השיער, לא על החלק שקרוב לראש. שלא ייגע בראש.

באיזה מרכך את משתמשת? אני משתמשת בשמפו דאב בתור מרכך..

נשמע כמו תסמין שיש לו מענה בהומאופתיה.

גם הנשירה וגם איך שהיא באה לידי ביטוי בקשרים בשיער יכולים להעיד על צורך רגשי מסוים או התלבטות פנימית שצריך ליישב (הרבה פעמים בתחום הכלכלי).

טיפול הומאופתי מדויק ייתן תמיכה וכלים לצורך הרגשי או ההתלבטות הנפשית ויפסיק את הנשירה.

התכוונתי שהתסמין מוכר בספרות ההומאופתית - לאו דווקא בהקשר של נשירה.

והתכונתי שכשיש נשירה ממושכת ששום פעולה שעושים לא מפסיקה אותה, אז יש אפשרות להיעזר בטיפול הומאופתי.

כל כך הרבה ביטויים פיזיים חופפים לביטויים רגשיים - ככה אנחנו בנויים, גוף ונפש.

ממש לא כדי להלחיץ .

להיפך, אם מישהי מהרהרת בדבר וזה כיוון שמדבר אליה, שמעלה למודעות התלבטות פנימית שיש לה, עצם המודעות יכולה להביא לריפוי של התסמין הפיזי, אפילו ללא צורך בסיוע של תרופה הומאופתית.

ואם לא מצליחים לבד, בשביל זה יש הומאופתיה שמתווכת בין הנפש לגוף .

כואב לי הגב והכתפים

מה זה אומר?

עומס ב"ה.

אבל באמת, יש הרבה חומרים הומאופתיים שהם ניואנסים זה לזה בטיפול בתסמין פיזי מסויים,

וכל מטופל תתאים לו תרופה הומאופתית מדוייקת לו באופן אישי.

זה היה קורה לי כשהייתי מתכופפת.

שימי לב גם שבהריון הגב מתעוות, נעשה יותר שקע איפה שיש תמיד, הכל מתעגל - כמו סימן שאלה..

אז כדאי לעשות תרגילים לחזק את הגב ולהחזיר אותו לקדמותו. אצלי הרגשתי את זה ותרגילים עזרו אבל זה היה אחרי הרבה חודשים מהלידה. אבל אולי אצלי הכל היה איטי..

ולפעמים יחד עם מחסור בסידן וויטמין D כתוצאה מההנקה.

א. אולי להפחית את כמות המרכך, אפשר לנסות להחליף סוג ולא למרוח על הקרקפת. תנסי אולי מסיכה במקום מרכך. ב. לא לסרק שיער רטוב, לייבש עם המגבת בטפיחות קלות ולא שפשוף, יכול לשבור את השיער. ג. אם יש מחסור ויטמיני כלשהו זה יכול להיות סימן די חזק. עושים בדיקות, בודקים עם רופא עם רוקח איזה תוסף יעיל, משהו כמו מולטיהייר יכול להיות תוסף מתאים... אם אחשוב על עוד רעיונות אכתוב לך

צריך להשלים את החסר.

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

רלוונטי, וחשוב מאוד, למי שלא - כנראה שהתלוש מספיק

אם זה סעיף חובה זה מה שהייתי עושה 

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷