את בין הקירות שלי.
את בין השתיקות
השירים והעצב.
את הגבול שלי לחיות או למות
שלי.
את המחוג שמכתיב לי ת'קצב.
היית בגשם איתי
בשמיכות.
ובימים שאהבנו פחות
אני לא עזבתי אותך לשניה.

ואני חושב קצת על הלב שלך
וכמה קרה לפעמים המתכת.
בוקר ולילה
עוברים בשעות שלי
ולא מאמין שנתת לי ללכת.
ולי נשאר להמשיך לקוות
שכואב לך אולי לפחות כמו שכואב לי
מאז שעזבת.

(ולי נשאר להמשיך לקוות שכואב לך אולי לפחות כמו שכואב לי. אבל אני יודעת שלא. ואני מאכילה את עצמי שקרים ומקבלת את זה בכאפה.)

ולא יהיה לי מה לשיר לך
באיזה רגע עצוב.
אני יודע מה תאמרי עכשיו.
זה כמו דה ז'ה וו.
בואי תתקרבי עכשיו צמוד צמוד.
אומרים שהשמיים עוד מעט יתקלפו.
והקדוש ברוך הוא יציל אותנו
מכל הטירוף.
אז ממה את כבר פוחדת?
ממה את כבר פוחדת?

בסוף הכל חולף
זוכר שפעם כאב לי.
שהלב שלי נשבר מאחת שכל כך אהבתי.
בסוף הכל חולף
כל הרגעים ששמחתי בשניה נגמרו.
בשניה נגמרו.

וחיילים חוזרים הביתה מהמפקד
לסוף שבוע מטורף
אולי לאי בודד
יש אנשים שמתעסקים רק בלפחד
כל החיים.
את מגלגלת לך סיגריה
ואומרת ש
דרך עיניים אדומות רואים יותר יפה.
תראי בסוף כל צבע מתקלף.
אני חושב.

(הלוואי שיציל אותנו מכל הטירוף. והלוואי שבסוף הכל חולף. הלוואי. והלוואי שהסוף הזה לא כל כך רחוק.)