הקב"ה ברא לנו עולם מאיר.
על כל דבר האדם ראה רק טוב, הבחין רק ביופי הפנימי , האלוקי והאין סופי שבכל בריאה.
רק דבר אחד נמנע ממנו " עץ הדעת" -לא שהיה חסר דעת אלה שדעתו הייתה "דעת טוב".
אך משאכל מהפרי של עץ הדעת ניתנה הבחנה חדשה - לראות רע ולהבחין בחוסר .
" כי עיקר טעם מצות המלך על עץ הדעת היא לבלתי יושג בדעת אדם הכרת בחינת רע".
מבאר " אור החיים הקדוש" הקדוש ברוך הוא , רצה שהאדם יכיר ויחווה את הטוב לבדו,את העומק שלו
ואת האין סופיות קדושתו.
" ותהיה דעתו מוחלטת בבחינת הטוב מבלי הרגשת בחינת הרע והוויתו בעולם"
כך ניברא האדם במקורו, זוהי הוויתו העליונה המקורית והטהורה ביותר. -" בידיעה אחת טובה ואין
דמיון הרע מצויר בדעתו"
אך הנחש שסימל את הרע היה חיצוני - עד שאכלו מעץ הדעת , ואז הרע הפך מחיצוני לפנימי ,
ושלטונו התפשט מיד על הנפש.
ונשאלת שאלה : אז איך הייתה לאדם בחירה אם היה בו רק טוב , בלי נטייה לרע?
מבאר בעל הכתב והקבלה - אומנם הייתה לו בחירה אבל " בחירתו ברע היה אפשרי לו גם כן , רק אומנם ע"י
התאמצות והתגברות נגד טבעו.."
כאילו בנאדם היה יכול לבחור ברע אבל זה היה לא מטבעו . - כמו שאם יש אש אפשר להיכנס אליה
זה בחירתנו החופשית , אבל זה לא מטבענו ..
ולכן עניינו ותיקונו של העולם הוא - להפריד את הרע, להיפרד ממנו ,למאוס בו!
להחזיר לאדם את עיניו הטובות , את יכולתו להבחין ולבחור באלוקי , בפנימי , בקדוש,
אין בעצמו והן בזולתו.... (מי שרוצה לדעת איך עושים זאת - תורה רפ"ב בליקוטי מוהר"ן..)
