אם אני מאמין שעם ישראל הוא "נשמה אחת בגופים מחולקים" (תניא),

אני מבין שהאדם הזה הוא חלק ממני.

באיזה שהוא מקום, האדם תמיד אוהב את עצמו,

וככל שהוא מתעלה - ה'עצמו' שלו מתרחב ליותר אנשים

(הקדמה לשערי יושר לרבי שמעון שקופ).

הרב קוק לוקח את זה למקום של אהבת הטוב,

וככל שמעמיקים בנשמת הכלל המופיעה בכל פרט,

מזהים יותר ויותר טוב, ומתמלאים באהבה רבה אליו.

(אורות ישראל)

הטענה שאין בזה שום דבר הגיוני, כי אם הוא כפוי להיות ''ידך'' לצורך העניין, אבל הוא מתנהג כמו אדם רע (שלא נחשב רשע מבחינה הלכתית) אז אין סיבה שאני יאהב אותו בגלל שדבר כפוי עליו... 

אפשר לומר, בסדר זה לא דבר הגיוני, אבל איזה משמעות יש לאהבה שהיא סוג של בעל כורחו של האדם?

בגלל מה שאתה אומר אני אאמין בזה שיש לו פונטציאל להיות טוב, אבל כל עוד הוא לא מממש אותו אז כמו שאמרתי זאת אהבה שהיא חסרת משמעות אמיתית...

יש צד שזה עוד יותר... אתה אומר: איזה דבר עצום זה, הטוב הפנימי הזה, שאילו אם מבחוץ הוא כאילו "לא רוצה", זה נמצא בו.. שונא את המעשה הרע, ואוהב את האדם בגלל מה שבתוכו (בדרך כלל, למתבונן היטב, אפשר לראות גם גילויים מזה בכל מיני תכונות. והיחס החיובי אל הטוב, גם גורם להן יותר לצאת לפעל).

כמו שמרגישים ריח נעים ממשהו נעים.

ועוד יותר. יש אהבה בגלל בחירה טובה - ויש כי יש פה פשוט מציאות של טוב פנימי, נשמה מיוחדת. אדם מישראל. 

למה אוהבים תינוק? הוא "בחר" להיות תינוק?.. אבל יש בו מתיקות ותום. בנשמה של כל יהודי יש מתיקות ותום, והרבה מעבר לזה..

לא רק את כנסת ישראל המטפיזית, אלא גם היהודי הבשר ודם שלידך, גם אם הוא ממש נראה / מדבר / חושב כמוך, גם אם הוא לא למד במסגרות שאתה למדת בהם, גם אם הוא לא חבר בגרעין שלך, לא לאהוב אותו לשם קיום מצוות אהבת ישראל, אלא לאהוב באמת.    

"על - כן באה התורה וכללה כלל שהכל נכלל בו,

 'ואהבת לרעך כמוך',

כמוך - בלי שום הפרש,

כמוך - בלי חילוקים,

בלי תחבולות ומזימות,

כמוך -

ממש".

מסילת ישרים פרק יא

ההנהגה ההלכתית כיום היא שגם אנשים שמתאבדים קוברים אותם בקבורה רגילה ולא כמו שאמורים להתייחס למתאבד (שו''ע יו''ד סי' שמה), אחת הסיבות לכך היא שאומרים שהמתאבד ברגעיו האחרונים מתחרט על מעשיו. בעיני הטיעון הזה לא מצדיק להוציא אותו מכלל מתאבד, משום שאדם מתחרט ברגעיו האחרונים זה לא בגלל מחשבה של צריך לחיות/הקב''ה רוצה שנתמודד/יש בשביל מה לחיות וכדומה, אלא בגלל שהקב''ה הטביע בנו יצר חיים שרוצה לחיות באופן טבעי, לכן כאשר היצר הזה מתעורר ברגעיו האחרונים של האדם זה לא אומר שהוא מתחרט על מעשיו וכדומה אלא יצר החיים אונס אותו לכך.

באותו מידה אפשר להתייחס לאהבה של כל יהודי, כאשר הסיבה שאני צריך לאהוב אותו לא תלויה בו אז אין שום סיבה שאני אוהב אותו, נכון שהאהבה או יותר נכון החיבור קיים באופן טבעי, אבל כמו שאמרתי זה חסר משמעות בדיוק כמו אותו יצר חיים של האדם שמתחרט שנייה לפני שהוא מתאבד...

לומר שבגלל שיש בו ייחודיות פנימית וכו' זה נכון וזה אמיתי, אבל עדיין זאת לא סיבה לאהוב, מכיוון שהוא לא בחר את זה...

כאשר אני אגיע לשמיים ויתברר לי שהורידו אותי לעולם לצורך העניין עם נשמה שאוהבת לחלק צדקה האם אני ימחאו לי כפיים על כך שחזרתי עם נשמה שאוהבת לחלק צדקה? ברור שלא, אם מימשתי את הפונטציאל שלי זה ראוי להערכה, אבל זה שקיבלתי נתונים מסויימים לא הופך אותי לתותח (הרי זה בעצם ייסוד הענווה להבין שאם הכח לא ממך אז לא שייך להתגאות).  אותו דבר בעניינו זה שהוא יהודי בנשמתו לא מצדיק ונותן לי סיבה רציונלית לאהוב אותו... זה בדיוק כמו הנשמה שאוהבת לחלק צדקה..

לא שאלתי האם אני יכול לבחור לאהוב אותו או לא, פשוט שאני גם יכול לשנוא כל יהודי אם אני ירצה. השאלה היא למה שאני יאהב אותו, אז מה עם הוא טוב אמיתי? יותר נכון לנסח את זה ככה ''הוא זבל של בן אדם, אלא מה כפו עליו נשמה אלוקית ולכן אני צריך לאהוב אותו''. זה נשמע לך הגיוני???!!!

וחושבת שהוא טועה, ולא בסדר, ומטעה, ומביא עלינו רע-

אני עדיין אוהבת אותו.

אני עדיין אתן לו עזרה כמה שאוכל.

אני עדיין אנסה להתחבר אליו

אני לא אתרחק ממנו

אני אקבל אותו ואבין שהוא מכלול של דברים ויש בו גם דברים טובים.

אני עדיין אתווכח לגופו של עניין ולא לגופו של אדם.

בס"ד

המצווה לאהוב כל יהודי נובעת מאהבת ה'.  הניצוץ האלוקי טמון בנשמתו של כל יהודי ויהודי , ועליך לאהוב חלק זה שבו. כי בכל יהודי יש נפש אלוקית (אפילו הוא רשע גמור), שהיא חלק מאלוק ממעל ממש , וכשם שאנו מצווים לאהוב את הקב"ה בכל לבבנו כך אנו מחויבים לאהוב גם את כל הניצוצות שהאציל בנשמות עם ישראל בעולם הגשמי. "עצם כשאתה תופס מקצתו אתה תופס את כולו".

אם טעיתי בפירוט אשמח לתיקון  

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍