מותר שהמבט הזה ישרוף לי את הלב?
מותר שזה שהם סומכים עלי יצבוט את הגוף שלי בכל קנה מידה?
מותר שכל המריבות עם אמא, שלא נגמרות בערך לאחרונה, יכווצו לי את הבטן, יותירו בי רסיסים?
מותר לפול, עמוק, ולא לקום?

מותר שיכאב לי על מי שאני?
למה, אני כזו רעשנית,
כזו אני בקטע שורט עד זוב דם?

למה. למה. למה.

אני רוצה הפסקה מעצמי.
אני רוצה להיות עלה נידף, תלוש
אני רוצה לא להיות שייכת לכלום.
לכלום.

תנו לי לדהור אל התהום, תנו לי