אוףף. נמאס לי להיות חזקה.


את חזקה. זה טוב. תנצלי את זה.
זאת מקפצה.
אם תקפצי עליה נכון, את תמשיכי להיות חזקה.
לא במובן של לעזוב הכל, אלא במובן של להתנתק קצת מהמציאות. לראות מה צריך לשפר. ולהמשיך לרוץ.
תבכי. לקב''ה. הוא שומע כל הזמן. הוא מחכה.
השברים זה העבר שלנו.
אם הזיכרון של זה עוזר לך להתקדם, מעולה.
אם זה רק מכאיב לך, אז תזרקי את זה לאיזו פינה נידחת בראש.
תמשיכי להתקדם. בלי לפחד ליפול.
את לא שמה לב.
בהזדמנות אני אסביר לך את עיקרון הספירלה והגרף...
אם השברים מפריעים לך, את חייבת לשכוח מהם לעת עתה. לעזוב אותם.
אסביר לך בעז''ה.
אל תשכחי מהם לתמיד. ח''ו.
תשכחי מהם לעת עתה. הם לא נותנים לך לזוז.
נכון, השברים שלנו בונים אותנו אם אנחנו משתמשים בהם כדי להמשיך לצעוד. אבל אם הם תוקעים אותנו, אז צריך לעזוב אותם קצת.
מקווה שעזרתי.
אם צריך עוד משהו מוזמנת באישי.
שמח שעזרתי קצת.
למה לחיילות דתיות אין מדי ב'?
הם לא רוצים שתדעו: שאת תאיר- בני נער רצחו.