סניורהכל כך לאאאאאאא
אני כבר מסבירה באירוך יותר...
חב"ד זה ככה בקטע של ציונות:
מראש, לפני שקמה המדינה, היו נגד הציונות. אבל.. (ואני יכולה להביא ציטוט מהרבי!) אחרי שקמה המדינה, וזו מדינת ישראל בארץ ישראל! ואין לנו שום מקום אחר! אז אנחנו לא נגד, וההפך.. בעד, במקום שבו אנחנו נמצאים המטרה שלנו היא להשפיע ולהפוך את המדינה למדינה שמקיימת תומ"צ!
סאטמר זה ככה:
קמה מדינה?? מה??? הציויינים עשו מדינה??? אנחנו לא מסכימים לזה! אנחנו נשים עליהם פס! לא נלך לצבא, לא נשלח את הילדים לחינוך ממשרד החינוך, ואפילו (מהמגזימים) לא נעשה תעודת זהות!
איפה משהו מכל מה שכתבתי כאן על סאטמר נמצא בחב"ד???
אפילו אצל סאטמר לפני כמה עשרות שנים, היה משהו שהם התעצבנו על חב"ד, שחב"ד כביכול 'ציונים' לא נרחיב על מה שהיה, אבל סאטמר מאודד לא אהבו את זה!
שאני חושבת על זה עכשיו, לפני קום המדינה חב"ד היו כמו סאטמר בקטע הציוני. אבל עכשיו???
לא צריך להיות גאון כדי להבין את זה שחב"ד הם יותר ציונים מסאטמר.
(יצא לי ממש מבולבל ולא מסודר.. אני עייפה וזה.. מקווה שהבינו למה התכוונתי)
Solomonבתור הכשר כמובן......
בכללי הגישה של חב"ד לגאולה זה שהיא תבוא אלינו אם נהיה ילדים טובים.
יצא מזלזל סתם כי אני עייף....
מעריך את חבד
גם קצת את סאטמר. אבל אין להשוות בכלל!!!!!!
הפעילות שלהם בארץ זה לא לבניית הארץ אלא להחשת הגולה רוחנית בלבד
ועל גינזבורגרים אני לא מדבר אפי' כי כבר כתבתי מה אני חושב ואם כבר ארחיב- אז זה בשרשור על המשיחיסטים....
וואו. הכי נוסטלגיה שישיומנים נשרפיםטוב זה 17 עמודים... קשה לתמצת לנקודה אחת.
אבל אחת הנקודות העיקריות לדעתי.
ר' יואל מדבר על זה שהטעות הציונית והטעות הקנאית (סאטמר וכדומה) נובעת מנקודה זהה.
והיא החלפת תוכן המושג יהודי.
יהדות היא חלק אלוקה ממעל ממש. היא הוויה פנימית עמוקה. מציאות אחרת. מציאות שמעצם קיומה קשורה עם הקדושה והאלוקות, דורשת קיום מצוות ושייכת למצוות.
מצד אחד הציונות נתנה לאנשים אפשרות לומר אני יהודי (כי הם לא יכולים להתנתק מזה). אבל להתייחס לזה כלאום, שפה, היסטוריה, תרבות וכדומה. סממנים חיצוניים. לא פנימיים.
אמא שלי העבירה שיעור לחיילות. אף אחת מהן לא הצליחה להסביר ולהבין למה יהודיה בחו"ל היא יותר יהודיה מהגויה שמשרתת איתן בבסיס ונותנת הכל למדינה.
מהצד השני, הקנאים אימצו סיסמא- יהודי, לא ציוני. ולהיפך.. הביטוי- הוא גוי גמור...
כל מי שהיה לו חלק בהנהגת המדינה, כל מי שאימץ את אורח החיים הציוני ועוד אחרים הם לא שייכים אלינו. צריך להיבדל מהם
גם הם רוקנו את המשג יהודי מתוכנו והשאירו רק את הסממנים החיצוניים. נכון, במקרה שלהם הסממן החיצוני הוא קיום מצוות שזה לא דבר כל כך חיצוני. אולם הקשר של היהודי למצוות הוא פנימי. וכמובן שכל אלו שהם קראו להם גויים, יהודים בדיוק כמוהם.
ר' יואל כאהן טוען שבאופן פרדוקסלי, שני הצדדים עשו את אותה טעות. הפכו את היהדות למשהו חיצוני.
יהדות=דרך חייםכן הרבי הריי"צ היה ממש אנטי ציוני (כלפי המדינה לא כלפי הארץ) והרבי גם, אבל דיבר על זה לעיתים יותר רחוקות, יש אפילו שיחה שהוא מסביר למה השמוש במושג מדינה זה מעין כפירה בה' וויצמן או שזר לא זוכר שלח לו מכתב זועם על זה, והרבי זעם עליו חזרה 
מכיוון שהגישה החבדית לא מסכימה עם הציונות עצמה, ומאידך, ציוני הוא עדיין יהודי ויהודי הוא קודש קודשים, לא יכולה להיות אותה התייחסות לפני ואחרי הקמת המדינה.
לפני היתה יותר התנגדות בגלל הדרך שבה היא הוקמה. בגלל רוח הציונות וכו. בשל הנזק הרוחני הגדול.
אבל מהרגע שהיא הוקמה, זו מציאות. יש כאן יהודים שחיים כאן. יהודים קדושים בארץ קדושה. הם מאוגדים במדינה בעייתית מאוד מבחינת חב"ד, אבל הם אלו שמאוגדים בה.
מהרגע הזה, לזרוק אבנים על מכוניות לא יעשה כלום חוץ מלפלג.
ברגע שזו המציאות, חשוב לנו שליהודים יהיה טוב בגשמיות וברוחניות. לכן כן חשוב לנו שדברים כאן יצליחו. גם אם זה דברים ששייכים למדינה. לכן הצבא כגוף לא נחשב קדוש אבל כל חייל שמשרת בו היה מוערך מאוד בעיני הרבי וקיבל יחס מדהים. לכן חשוב לנו להצביע ולדחוף למקום טוב יותר.
יש גם מעלות רוחניות שיהודים מרוויחים פה כמו כשרות רבנות כמעט בכל מקום. גם לזה הרבי מתייחס.
זה לא מרגיע את הכאב על החורבן הרוחני שעשו כאן. וחב"ד ממשיכה לשמור על ההבחנה בין ציונות לציונים. כאידיאולוגיה.
אבל למעשה בפועל, משתדלים לדאוג שיהיה כאן כמה שיותר אור מול החושך.
הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!
היום יש תהיות.
למה אני קוראת הודעות מפעם
למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה
למה אני מרגישה שהכל עליי
למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)
למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות
איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה
למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו
למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו
למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי
למה החיים כאלה עליות וירידות
ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים
לא תמיד, אבל לפעמים כן
למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה
איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי
אני זוכרת שהיו הרבה יותר
ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם
מעניין
אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא
למה הפסיקו לייצר נוקיה208
למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208
למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן
ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר
אפילו בנות מפה שפעם היו לי
מה שלומך?
ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.
ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא
למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא
למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה
אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה
אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא
אני רוצה להיות עצמאית
אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב
מספיק לי די והותר מה שעובר עליי
והעומס הזה שמגיע
מכל מיני סיפורים שקורים מסביב
עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור
עד שהבנתי שהוא ברור
אסור לי להיות שם יותר מידי
ואני מוגבלת
אני יכולה להיות נחמדה
להתעניין בשלום
להביא משהו נחמד אם מסתדר לי
אני לא יכולה לתת את הבית שלי
או את האוכל שלי
או את הלב שלי
וזה גם לא יעזור
עכשיו צריך להתפלל
ואיפה אני ואיפה להתפלל
ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם
אבל יש לי תפקיד
כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי
הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים
הוי טאטע רחמים עלינו
אנחנו רוצים להתפלל
חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן
מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור
בקיצור גאולה עכשיו
זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו
ובלי הנחת של אביגייל
אנחנו רוצים בית דוד
מהר עכשיו אין זמן לחכות
חיכינו מספיק אביגייל
טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו
ותן לנו שמחה!
משהקוראים לזה מובחנות
אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית
אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית
צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.
מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.
אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.
אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.
לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.
כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?
אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.
ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה
אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה
להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר
כי לחשוב עליה בלי יכולת לעזור זה קשה
ולעזור זה לא אפשרי
אז מה נותר?
להתפלל
והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין
ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם
ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.
ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.
אולי, אני לא יודעת.
בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי 
חחח
איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.
זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.
(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")
לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.
בסדר
אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.
אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.
הדבר הכי חשוב.
אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.
צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.
לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.
והוא אמר לי תודה רבה.
יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.
כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה
ואשריכם לגמרי כמו שנאמר
אבל
לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי
ואם האדם הזה הוא אישה אז כן
צריך לומר תודה גם אם זו אישה
עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה
(למעט שבועות? אולי)
אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו
וואו
אשריך לגמרי
והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ
אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא
להבדיל בין החיים, כן.
(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)
הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?
אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.
זה חרא
דחוף!!!! ההגנה הזאת תוקעת לי את הטלפון...
אח"כ אם זוכרים אותך
אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים
הייתי איתה ביחד
