@חבדניקים אתם יכולים להסביר לי?
@יוני
@יעלוש מחבד
@נחל
@סניורה
הייתי מעדיף עוד כמה חבדניקים במקום 'ניקיות אבל אין מה לעשות.
סניורהכל כך לאאאאאאא
אני כבר מסבירה באירוך יותר...
חב"ד זה ככה בקטע של ציונות:
מראש, לפני שקמה המדינה, היו נגד הציונות. אבל.. (ואני יכולה להביא ציטוט מהרבי!) אחרי שקמה המדינה, וזו מדינת ישראל בארץ ישראל! ואין לנו שום מקום אחר! אז אנחנו לא נגד, וההפך.. בעד, במקום שבו אנחנו נמצאים המטרה שלנו היא להשפיע ולהפוך את המדינה למדינה שמקיימת תומ"צ!
סאטמר זה ככה:
קמה מדינה?? מה??? הציויינים עשו מדינה??? אנחנו לא מסכימים לזה! אנחנו נשים עליהם פס! לא נלך לצבא, לא נשלח את הילדים לחינוך ממשרד החינוך, ואפילו (מהמגזימים) לא נעשה תעודת זהות!
איפה משהו מכל מה שכתבתי כאן על סאטמר נמצא בחב"ד???
אפילו אצל סאטמר לפני כמה עשרות שנים, היה משהו שהם התעצבנו על חב"ד, שחב"ד כביכול 'ציונים' לא נרחיב על מה שהיה, אבל סאטמר מאודד לא אהבו את זה!
שאני חושבת על זה עכשיו, לפני קום המדינה חב"ד היו כמו סאטמר בקטע הציוני. אבל עכשיו???
לא צריך להיות גאון כדי להבין את זה שחב"ד הם יותר ציונים מסאטמר.
(יצא לי ממש מבולבל ולא מסודר.. אני עייפה וזה.. מקווה שהבינו למה התכוונתי)
Solomonבתור הכשר כמובן......
בכללי הגישה של חב"ד לגאולה זה שהיא תבוא אלינו אם נהיה ילדים טובים.
יצא מזלזל סתם כי אני עייף....
מעריך את חבד
גם קצת את סאטמר. אבל אין להשוות בכלל!!!!!!
הפעילות שלהם בארץ זה לא לבניית הארץ אלא להחשת הגולה רוחנית בלבד
ועל גינזבורגרים אני לא מדבר אפי' כי כבר כתבתי מה אני חושב ואם כבר ארחיב- אז זה בשרשור על המשיחיסטים....
וואו. הכי נוסטלגיה שישיומנים נשרפיםטוב זה 17 עמודים... קשה לתמצת לנקודה אחת.
אבל אחת הנקודות העיקריות לדעתי.
ר' יואל מדבר על זה שהטעות הציונית והטעות הקנאית (סאטמר וכדומה) נובעת מנקודה זהה.
והיא החלפת תוכן המושג יהודי.
יהדות היא חלק אלוקה ממעל ממש. היא הוויה פנימית עמוקה. מציאות אחרת. מציאות שמעצם קיומה קשורה עם הקדושה והאלוקות, דורשת קיום מצוות ושייכת למצוות.
מצד אחד הציונות נתנה לאנשים אפשרות לומר אני יהודי (כי הם לא יכולים להתנתק מזה). אבל להתייחס לזה כלאום, שפה, היסטוריה, תרבות וכדומה. סממנים חיצוניים. לא פנימיים.
אמא שלי העבירה שיעור לחיילות. אף אחת מהן לא הצליחה להסביר ולהבין למה יהודיה בחו"ל היא יותר יהודיה מהגויה שמשרתת איתן בבסיס ונותנת הכל למדינה.
מהצד השני, הקנאים אימצו סיסמא- יהודי, לא ציוני. ולהיפך.. הביטוי- הוא גוי גמור...
כל מי שהיה לו חלק בהנהגת המדינה, כל מי שאימץ את אורח החיים הציוני ועוד אחרים הם לא שייכים אלינו. צריך להיבדל מהם
גם הם רוקנו את המשג יהודי מתוכנו והשאירו רק את הסממנים החיצוניים. נכון, במקרה שלהם הסממן החיצוני הוא קיום מצוות שזה לא דבר כל כך חיצוני. אולם הקשר של היהודי למצוות הוא פנימי. וכמובן שכל אלו שהם קראו להם גויים, יהודים בדיוק כמוהם.
ר' יואל כאהן טוען שבאופן פרדוקסלי, שני הצדדים עשו את אותה טעות. הפכו את היהדות למשהו חיצוני.
יהדות=דרך חייםכן הרבי הריי"צ היה ממש אנטי ציוני (כלפי המדינה לא כלפי הארץ) והרבי גם, אבל דיבר על זה לעיתים יותר רחוקות, יש אפילו שיחה שהוא מסביר למה השמוש במושג מדינה זה מעין כפירה בה' וויצמן או שזר לא זוכר שלח לו מכתב זועם על זה, והרבי זעם עליו חזרה
מכיוון שהגישה החבדית לא מסכימה עם הציונות עצמה, ומאידך, ציוני הוא עדיין יהודי ויהודי הוא קודש קודשים, לא יכולה להיות אותה התייחסות לפני ואחרי הקמת המדינה.
לפני היתה יותר התנגדות בגלל הדרך שבה היא הוקמה. בגלל רוח הציונות וכו. בשל הנזק הרוחני הגדול.
אבל מהרגע שהיא הוקמה, זו מציאות. יש כאן יהודים שחיים כאן. יהודים קדושים בארץ קדושה. הם מאוגדים במדינה בעייתית מאוד מבחינת חב"ד, אבל הם אלו שמאוגדים בה.
מהרגע הזה, לזרוק אבנים על מכוניות לא יעשה כלום חוץ מלפלג.
ברגע שזו המציאות, חשוב לנו שליהודים יהיה טוב בגשמיות וברוחניות. לכן כן חשוב לנו שדברים כאן יצליחו. גם אם זה דברים ששייכים למדינה. לכן הצבא כגוף לא נחשב קדוש אבל כל חייל שמשרת בו היה מוערך מאוד בעיני הרבי וקיבל יחס מדהים. לכן חשוב לנו להצביע ולדחוף למקום טוב יותר.
יש גם מעלות רוחניות שיהודים מרוויחים פה כמו כשרות רבנות כמעט בכל מקום. גם לזה הרבי מתייחס.
זה לא מרגיע את הכאב על החורבן הרוחני שעשו כאן. וחב"ד ממשיכה לשמור על ההבחנה בין ציונות לציונים. כאידיאולוגיה.
אבל למעשה בפועל, משתדלים לדאוג שיהיה כאן כמה שיותר אור מול החושך.
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול