טובה?
חייבת חייבת כ"כ הרבה הכרת הטוב
ואממ במקום זה מתרחקת. לא יפה.
לא מספיק להגיד לא יפה, צריך לעשות. אבל לא יודעת מה, באלי להעלם כשהם פה
וגם ההכרת הטוב הזאת מחייבת מאוד. אולי זה קטע כזה כשאתה חייב אתה מתרחק
כי קשה לך למלאות אותו
לא, שטויות לא קשור בעצם
זה רק שהרבה לא אוהבים אותם. אוהבים אבל מרחוק. לא רוצים להיות יותר מידי בחברתם. מעדיפים שלא
וואי כ"כ כואב לכתוב את זה. מפחיד להוציא את זה לכתב. להתעסק בזה
כי אנחנו משפחה. מה נהיה?
ומפחיד אותי שאולי בעוד כמה שנים אני אהיה באותו מצב. כי אני כמוהם באיזה אופן
וגם אותי פחות יאהבו, כי אני אבוא אליהם אם כל מיני איסורים וחומרות מוזרים להם. וזה יציק להם. והתעצבנו שככה
קשה לי לעמוד מול הרגשה כזאת של חוסר אהבה והערכה, הקרקע נשמטת, אין משהו להיאחז בו. סחרור בדידות.
וזה המשפחה שלך.. אז מה נשאר? ממי תקבל את זה?