איפה השאלה?

אווה! אני שמח שיש לכם כזאת סבלנות. במיוחד כדי לקרוא דברים ארוכים כמו שלי, צריך הרבה סבלנות. אז זה כבר סימן טוב שיש לכם סבלנות לקרוא את כל מה שאני כותב. תכף, תכף תיגמר לכם הסבלנות... אבל אתם הרשיתם לי, אז אין לכם למי להתלונן!!!

כן, ו-אני מניח שאני צריך להציג את עצמי באיזושהיא צורה בשביל שתבינו. אני בחור (מעל 20...) *מגדיר את עצמי* "דתי", מאמין ללא ספק. מאמין בה' ומקווה עבור בני האדם (פירוש בהמשך, אם תרצו). לומד תנ"ך. לעצמי. משתדל להיות אדם טוב. אהנה מאוד לענות על שאלון ההיכרות בשרשור ההיכרות.... סתם בשביל הכיף (כן כן, אני אוהב כיף. מה חשבתם??). תמיד אהבתי דיונים (יש גורסים: "חפירות") בכל נושא, בפרט בענייני השקפת עולם. אני חושב שכתבתי מספיק. אז אני מחכה לתשובה (/תשובות) כן, וגם לצערי אני מרגיש שלמרות שאני אוהב אנשים, ורוצה לעזור, כמעט ואני מכריז על עצמי שלא להתקרב אליי, בבחינת "בקושי התירו שאילת שלום בשבת". אנשים עלולים להתאכזב ממני. שלא תגידו שלא אמרתי מראש. פסוק "חביב" עליי הוא: "ברצח בעצמותיי חרפוני צוררי באמרם אליי כל היום איה אלוקיך". ומציטוט הפסוק תבינו שלמרות שאני מבין את אלו שמתאכזבים ממני, אני סבור שהם טועים. אז תעשו את החשבון שלכם. וכל מי שייענה לי - הקדוש ברוך הוא ישלם שכרו. 

וכבר תבוא השאלה! אל תדאגו...

בפיסקה השנייה יהיה סיכום, ככה שאפשר לקרוא אותו קודם.

אז אני רוקד כל יום בחתונה אחרת (הלואי... אבל מבחינת הביטוי זה בערך ככה -) כלומר אני פשוט לא נמצא בשום חברה באמת. נקלעתי למשבר תרבותי קשה, מכיוון שגדלתי בציבור אחד, כאשר אבא שלי מזהה את עצמו (בלשוני) כתת-מגזר מסויים, ואמא שלי מתת-מגזר אחר, למדתי במוסדות שנוטים לכיוון נוסף (כלומר: לכיוונים נוספים. עברתי ממקום למקום) בגיל 16 "ננעלתי" על איזה שיטה מסויימת, ויש לציין שעד כאן הכל היה בתוך האיזור הדתי... אבל כאן כבר הגעתי למקום הרבה פחות ברור (ועם זאת ברור מאוד). וכך מצאתי את עצמי כיהודי נודד, לא כאן לא שם, אם תרצו גם כאן גם שם (שמתם לב - גם לא ולא, גם גם וגם. אפשר להוסיף משחקי תסבוכות כאלה). גם טוב גם רע. הכל משמש בערבוביא. ו...שלא תדעו. כן, פגשתי גם פסיכולוגים... סתם מבלבלים במוח ואין להם מה להגיד. הדבר היחיד היה רופא (לא פסיכיאטר) שהסביר לי שבעיות גופניות עליהם אני מתלונן הם תוצאה של התכווצות בעקבות לחץ, ומלמד אותי איך לצאת מזה. דיברתי עם רבנים דיברתי עם בני משפחה. כל אחד מנסה למשוך לכיוון שלו. ההרגשה הכללית היא ש(לפחות כמעט) לאף אחד לא איכפת באמת. כל אחד עסוק בענייניו האישיים, ואין מי שייתן דעתו אולי לעשות משהו אמיתי. יש לציין, שיש כאלו ש"ענייניהם האישיים" הם כל מיני דברים כמו "תיקון עולם", אבל ברגע שזה מגיע למשהו כמו שאני מציע להם... נו מה אתה רציני? פשוט תעבוד קשה וזהו... (ואני לא עובד קשה? אני עובד קשה יותר מכולם, רק בלי להראות את זה ולנפנף...) אז זהו.

לסיכום: נקלעתי למשבר תרבותי קשה. אני חי בתרבות אישית משלי, וערבוב של דברים מקשה עליי גם חיי חברה תקינים, מה שבתורו גם מקשה על ההשתלבות התרבותית. (אני יכול לפרט, אבל זה יהיה בלי סוף.) עכשיו: מה אני עושה? לאף אחד אין זמן. גם אילו היה זמן, נראה שלאף אחד גם אין מקום בתוכו להכיל את הדברים שאני אומר שואל וחושב. מי שזה מעניין אותו, אני משתתף בפורום באינטרנט העוסק בדיונים פילוסופיים - אבל א. תחום העיסוק בדיונים הוא כללי מדי ב. גם בתחום הכללי לא יורדים לפרטים של התחום הכללי. ג. זה לא אישי מבחינת היחס לבן אדם ולמה שהוא עובר.. ג. זה רק באינטרנט. אז לאיפה אני אלך? לאיפה? לאיפה? יש מישהו שעוד לא הבין מה הבעיה? (אם לשפוט לפי נסיון העבר שלי, אז אף אחד לא הבין מה הבעיה, חוץ ממי שאין לו פיתרון אמיתי. אז בבקשה תחשבו גם על זה ותנסו תתפללו, לא יודע מה תעשו, כדי לא לשחזר את נסיון העבר שלי. תודה)

יכול להזדהות בחלק.

אבל זה עדיין כללי מדי...

תוכל לתת דוגמה?

בכל מקרה, נראה לי שהגעת למקום טוב, הפורום הזה. 

ננסה...

זה בכל שטחי החיים. ובכלל קשור להגדרה של "חיים". אתה לא מרגיש שהדת "זורמת" עם החיים. ומצד שני אתה לא מרגיש שהחיים "זורמים" עם הדתיים. יש איזה קצר. נגיד - תפילה. זה לא שבאמת כשאני מתפלל אני עסוק במשהו חשוב. אני, כמו כולם - פשוט ממלמל. ומדי פעם נזכר שאני מתפלל, ואז אני מתלהב מאיזה פסוק בתפילה, וחוזר במחשבתי לענייני, בעוד פי מוסיף למלמל בקצב... כן אפילו המוזיקה של התפילה כבר לא מעוררת. מאידך, תגיד לי לא להתפלל? התפילה היא הזדמנות להיות עם עצמי. ואגב, אם לומדים את המקורות כמו שצריך - אז באמת התפילה לא אמורה להיראות כך... גם לא מבחינת האורך של התפילה. זה צריך להיות קצר וקולע, לא רק ברעיון, אלא גם מבחינה הלכתית. וכל זה רק דוגמא, כן? שלא תגיד שזאת כל הבעיה...

רחב מכדי לכסות את כולו,

אבל לפטור בלא כלום אי אפשר.

באופן כללי, אני לא מאוד מחזיק מהקומון-סנס בתחום הדת, לרבות

הלכה ואמונה. התורה מלמדת אותנו מה שלא היינו מגיעים אליו

בכוחות עצמנו. היא מגשרת בשבילנו על הפער בין המופשט למוחש. זה

אחד המובנים של "תורה מן השמים" - היא שייכת לעולם מושגים אחר.

ממילא אין להתפלא שהיא לא מרגישה "טבעית".

במצב הרצוי, כפי שאנחנו מתאימים את עצמנו אל התורה (או אם תרצה,

כפי שהחלק התורני שבנו נעשה יותר דומיננטי) הסתירה פחות מורגשת.

לכן אין תחליף לקביעת עתים לתורה, כדי לעמוד על הכוונות המקוריות

של התורה ולהתחבר אליהן, כפי האפשר.

וביותר קטן, לגבי תפילה: אם הבעיה היא הרהורים בזמן התפילה, אתה בחברה

טובה... אבל אני חולק עליך בגישה שהתפילה היא הזדמנות להיות עם עצמך,

היא הראש ובראשונה - כמו כל המצוות - עבודת ה'. ו... המקורות שאני מכיר דווקא

מציגים תפילה פחות או יותר באותו אורך (אם לא יותר).

אני מבין... אז יש פה כמה נקודות, ואל תחליט החלטה עד שאתה קורא הכל:

א. אני מאמין גם ב"קומוןסנס" בתחום הדת.

ב. עם כל זה, וגם עם כל זה שאני מאמין בחיים פשוטים וטבעיים ו"זורמים", בסך הכל עבדתי בחיי הרבה על עניין האמונה והדבקות - בדרך שלי, ולא זה לא אומר שהמצאתי לעצמי דרכים - למדתי מהמקורות המקובלים... למדתי בישיבות טובות, מהטובות שבישיבות, למען האמת. 

ג. בסופו של דבר דרך חיי נוצרה כבלילה של כל מיני דרכים ומחשבות... אבל שלא תטעה, זה בלילה מעולה! לדעתי (כן,כן , אם תשאל אני יודע שזה רק דעתי, ואני יודע שזה גם אובייקטיבי.)

ד. לגבי הגישה לתפילה - אין לנו מחלוקת... פשוט הייתי צריך לכתוב משהו, זה מה שיצא... עכשיו תתקומם: אבל מה פתאום זה לא מה שאמרת. נכון, אבל הדרך שלי יודעת ליישב בין מה שאמרתי לבין מה שאתה אמרת... אתה אולי לא תקבל, אבל אני מחזיק מזה מאוד... ואני יכול להיתלות ב(לא כולם רבנים דווקא, אבל) אילנות גדולים.

ה. עכשיו, אחרי שהדגמתי קצת - אז שוב: אני יודע יותר טוה מהרבה אחרים איך לעבור לעולם האמוני שמעבר לטבע... ברזומה שלי כתובים כל מיני דברים... אני לא יכול להגיד מה... אבל אני לא סתם אומר. אני מסכים שיש לי עוד מה ללמוד - אבל זה בדיוק השאלה: איפה ואצל מי אני אלמד את זה? ובלי שאצטרך לוותר על עצמי בשביל זה?

אני מבין שאני בטח נשמע מה זה גאוותן. זו לגמרי לא הכוונה, ולמען האמת:

גילוי נאות: אני "בעל-חיסרון" גדול. גדול יותר מכל מה שאתם משערים. פשוט אני לא חושב שיש טעם לפרט... וחסרונות לא מפרטים...

אז זהו. אפשר לחזור לעניין

יש מקום לעבודה של בחירה.

קודם כל, להחליט שחושבים על המילים. בפשטות. מילה מילה, כמה שמצליחים.

לתפוס שתפילה תיקנו אנשי כנה"ג, לפי מה שמתאים לכללות עם ישראל, אחר שלא כל אחד באמת יכול להתאים לנשמתו.

לתוס שהנשמה באמת כל הזמן "מתפללת", מתגעגעת לה'. ואז זה כבר פתיחת פתח להבעה של הרצון הפנימי הנסתר, ולא רק מלמול. יכול לעזור לתחושת ההזדהות. וכן על זה הדרך..

אני מכיר הכל... לא עוזר, מצטער. אני אולי מחפש משהו אחר, (אבל אני רוצה גם למצוא אותו אי פעם...)

יש לי תיאוריות... יש לי פילוסופיות... זה לא שאני לא מקבל כלום... אלא שכל אחד ששומע כמה יש לי להגיד - או שהוא משתתק מתוך מחשבה שזה "גדול עליו" (וכמובן שהוא לא יודה בזה), או מתוך מחשבה ש-אי אפשר לעזור לך אתה צריך לעזור ךעצמך, או ש-אני צריך לשמוע איזה דבר חכם יש -לו- להגיד... או לא יודע מה

זה אולי חלק מהבעיה.

לא את הכל ראית תחת השמש. אתה עוד צעיר, ואינך שלמה המלך.

אני קראתי מה שכתבת, אמנם "התפלספויות", אבל לא דברים לא מוכרים. רק קצת "הסתבכות" באופן איך לטפל בהם.

ולא חייב שמי ששומע אותך משתתק ממחשבה שעצם הדברים "גדולים עליו", אלא יתכן גם כי רואה שאתה "מסתבך" איתם יותר מידי ושדיון רק יסבך יותר.

לגבי שאתה צריך לעזור לעצמך - גם זה נכון. אבל אפשר לתת כיוונים (מעין מה שכתבתי להלן), בצורה שתעזור לעשות קצת סדר בזמן ובדרך הדיון העצמי.

ולפעמים אכן גם אפשר לשמוע דברים חכמים מאחרים..

העיקר זה הסדר והרגיעה הפנימית, לדעתי. דבר אחרי דבר.

אבל אני לא יודע איפה למצוא את "הפרטי"

אתה אמור לקבל התראה על זה.

פילספתי את כולכם עכשיו, אז אני צריך לישון

אני ימשיך מחר

לעזוב לזמן מה את ה"הגדרות"..

תקדיש זמן מוגדר, פעם ביום, ביומיים, בשבוע - לפי מה שמתאים, לנסות ללבן לעצמך סוגיה-סוגיה מהנושאים שמעסיקים אותך.

אבל שאר הזמן, תעסוק בדברים אחרים, רגילים, שגרת חיים.

ואיך תעשה את זה?.. הרי "בוער" לך לברר לעצמך, ומטריד אותך וכו'. אם תאמר לעצמך, ההרפיה, העיסוק הנורמלי בסדר החיים, יתן לי גם כח ורעננות כשאני רוצה לדון בדברים בראש שלי - אז יהיה לך יותר קל לעצור כשעובר הזמן שהקצבת לעצמך, ולחיות את החיים גם מעבר לכך. ושגרת החיים גם עוזרת לפעמים לפתרון שאלות.

ולגבי החברה, תנסה לקשור עם אנשים קשר לאו דווקא בגלל "השתייכות". תנסה לראות סתם את נקודת הטוב בכל אחד. מדבריך נראה שיש לך הכישרון לזה. ואז גם - כמים הפנים לפנים - יתייחסו אליך כך. ותיווכח שאפשר להבחין בין יחס חביב בין הבריות, לבין "נושאים".

לא זו בלבד, אלא שעם הזמן, יחס כזה שאינו "מותנה-חפירות".. יכול לגרום שתוכל מפעם לפעם להעלות נושא לדיון עם מי שיהיה לך איתו יחס טוב, בלי שזה יעיק.

וגם טוב ששומרים על "קביעויות", תנ"ך כמו שאתה עושה, ועוד - זה עוזר ליציבות.

הצלחה רבה. לא לפחד מידי. זה עובר ומתיישר, בסוף גם אפשר להפיק מכך תועלת, וגם לעזור לאחרים.

כתבת הרבה דברים (כלומר אני מתכוון שזה כמו שצריך", )

אבל אני רק חושב - אתה אומר שיש לי כישרון לראות את הטוב בכל אחד - בכל דבר - יכול להיות, אבל יש לי גם כישרון להיות מתוסבך על כל דבר טוב שאני מוצא... אני לא יכול להניח את הרגל... אז אני פשוט לא מרים אותה מהריצפה (חחח) ואותו דבר גם עם כל דבר בשיגרה... 

מחכה לראות איך יתפתח האשכול-החריג-בנוף הזה.

סיכום ביניים

(כולל מה שדיברו איתי בפרטי)

:

אני מחפש א. מסגרת. ב. אנשים. 

ש א. רוצים ויכולים להסתדר עם הדרך-הבלולה-בשמן שלי. ו:1. מסוגלים לעזור לי להסתדר גם עם מי שלא "רוצה ויכול להסתדר עם ה-דרך-הבלולה-בשמן שלי" 2. מסוגלים לחיות איתי, כולל לתת לי מרחב.

אני כבר ניסיתי ומנסה בעצמי דרכים לפתור את הבעיה... תודה (באמת, ברצינות) לכולם על העצות, שאני אשתדל ליישם גם אותם. ואם יש למישהו הצעות ועצות נוספות אשמח לשמוע... בלי להכביד עליכם, כמובן

כן אני מנסה... רק שזה מורכב...

מחכה

מכל צד פוליטי (בין אם מדובר באחים לנשק או רבנים חרדים),

רק אנשים שמעריכים את חיינו פה יותר מכך שערכיהם ישלטו הם שותפים אפשריים לדעתי.

שיש כאן דו שיח בין חרשים. מכיוון שהתשתית, היסוד, כל כך שונה מהותית,

שאי אפשר לבנות עליו דיון, מבלי לדבר על הדבר החשוב ביותר:

מה פירוש להיות יהודי

מה זו אמונה (במקום התשובה: יש דבר חשוב יותר, אמונה,

הייתי אולי משנה ל: יש דבר יותר חשוב מהחיים;  א י ך  לחיות אותם

נכון כפי שעם ישראל צריך להחיות ו ה ת ח י י ב  לחיות.)

יש כאן ניגודים חריפים מאוד בין המראיינים

החילונים מאוד (אולי זה דבר טכני, אבל לפחות להניח כיפה

כדי לכבד את הרב והמקום; האם, להבדיל אלפי הבדלות,

בכנסיה, אם היו מבקשים לעשות משהו שמנוגד לאיך

שנכנסים לכנסיה - לא היו עושים זאת?) 

לבין רב שמטיח את הדברים חד וחלק.

מבינה למה הם הלכו לרב, אבל למשל אם

היו משוחחים עם הרב נויגרשל או כל אדם

עם סבלנות רבה ויכולת להביא את הדברים

כך שיסברו את האוזן לאדם הרחוק כל כך

מהיהדות - זה היה עדיף.

זה לא בדיוק נכון, כך הבנתי ושמעתי,

שהיחידות ה"נפרדות" - באמת נפרדות כל כך.

כדי לתת ליהודי שלא היה חשוף כלל לעולם

החילוני, את צרכיו בצבא, צריך להיות כך

שהממונה יבין ויסכים  ל ע ו מ ק, עם דרך

החיים שלו. עם הזהירות שלו. על הנשמה שלו.

הם, לענ"ד, לא הלכו לרב הנכון. אי אפשר לבוא

עם אפס ידיעה והבנה להשקפה היהודית הצרופה

לרב שחכם ככל שיהיה, ל א  אמון להסביר 

עם יהודים רחוקים כל כך.

אין ספק, שהם יצאו מתוסכלים, מאוכזבים

ואנטי, יותר מאשר היו קודם לכן.

הם מביאים את השביעי באוקטובר, כמו שיהודים חילונים רואים זאת;

היתה "פשלה" של הצבא, המחבלים המפלצתיים ניצלו זאת ועשו

ככל העולה על ליבם, כישמעאלים ועמלקים "גלות ישמעאל"

הרב נויגרשל. מומלץ.)

וזו כבר מקור לדו שיח של חרשים. כי אנחנו, כדתיים,

יודעים ומבינים שיד השם היתה כאן.

אז אם מלכתחילה מביאים את הנקודה החשובה כל כך

הזו, אולי קל יותר להבין את לעומק את ההתנגדות.

יש למשל דיעה שאומרת שעצם קיום המדינה הוא נס.

מדינה קטנטונת המקופת ברבבות שונאים שכל שאיפתם

היא להשמיד אותם  - ועדיין עומדת על תילה?!!

(ברור שזה לא רק הצבא שהצליח ומצליח לשמור על קויומה).

ובשביל נס צריך...זכויות.  המון זכויות.

אם כך, הוקמה כאן מדינה המושתתת על... נס,

אבל לא מכירה בנס הזה, עובדה, כמה הרבה

יהודים שאינם שומרי מצוות, חיים בה ואפילו

מתנגדים לכל המושג נס ולכל מה שכרוך בכך?

אז מבקשים מיהודים שכן שומרי מצוות ושאינם חשופים

ולא רוצים להיות חשופים לעולם החילוני וכל מה שכרוך

בו,  להתגייס לצבא שכולו מושתת על טבע? על כוחי ועוצם

ידי עשו לי את החיל הזה?

גם כך נלחמים בציפורניים לשמור איכשהו

על טוהר יהודי בתוך כל הכאוס הזה והטומאה

הזו..... אז עוד להיזרק למקום של כל היצרים

הרעים?   זה מאוד מורכב ולא פשוט.

הם לא יכולים ל הבין מה פירוש שיש

דבר שיותר חשוב מהמוות. בקושי אני

מבינה את זה. למרות שרואים זאת

בכל ההיסטוריה היהודית; שיהודים

העדיפו להקריב את נפשם ולא להיטמא.

אני די מרחמת על שני היהודים

האלה עם הרב, הם לא אשמים;הם לחלוטין

לא הבינו אותו ואת השקפת עולמו.

זה כמו להפגיש X עם Y. לא הולך. פשוט, לא שייך.

את צודקת לגבי העבר, אבל היום יש את חטיבת חשמונאים שהיא חרדית למהדרין.

את לא צריכה להאמין לי, פשוט תראי עדויות של חיילים משם.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.