איפה השאלה?

אווה! אני שמח שיש לכם כזאת סבלנות. במיוחד כדי לקרוא דברים ארוכים כמו שלי, צריך הרבה סבלנות. אז זה כבר סימן טוב שיש לכם סבלנות לקרוא את כל מה שאני כותב. תכף, תכף תיגמר לכם הסבלנות... אבל אתם הרשיתם לי, אז אין לכם למי להתלונן!!!

כן, ו-אני מניח שאני צריך להציג את עצמי באיזושהיא צורה בשביל שתבינו. אני בחור (מעל 20...) *מגדיר את עצמי* "דתי", מאמין ללא ספק. מאמין בה' ומקווה עבור בני האדם (פירוש בהמשך, אם תרצו). לומד תנ"ך. לעצמי. משתדל להיות אדם טוב. אהנה מאוד לענות על שאלון ההיכרות בשרשור ההיכרות.... סתם בשביל הכיף (כן כן, אני אוהב כיף. מה חשבתם??). תמיד אהבתי דיונים (יש גורסים: "חפירות") בכל נושא, בפרט בענייני השקפת עולם. אני חושב שכתבתי מספיק. אז אני מחכה לתשובה (/תשובות) כן, וגם לצערי אני מרגיש שלמרות שאני אוהב אנשים, ורוצה לעזור, כמעט ואני מכריז על עצמי שלא להתקרב אליי, בבחינת "בקושי התירו שאילת שלום בשבת". אנשים עלולים להתאכזב ממני. שלא תגידו שלא אמרתי מראש. פסוק "חביב" עליי הוא: "ברצח בעצמותיי חרפוני צוררי באמרם אליי כל היום איה אלוקיך". ומציטוט הפסוק תבינו שלמרות שאני מבין את אלו שמתאכזבים ממני, אני סבור שהם טועים. אז תעשו את החשבון שלכם. וכל מי שייענה לי - הקדוש ברוך הוא ישלם שכרו. 

וכבר תבוא השאלה! אל תדאגו...

בפיסקה השנייה יהיה סיכום, ככה שאפשר לקרוא אותו קודם.

אז אני רוקד כל יום בחתונה אחרת (הלואי... אבל מבחינת הביטוי זה בערך ככה -) כלומר אני פשוט לא נמצא בשום חברה באמת. נקלעתי למשבר תרבותי קשה, מכיוון שגדלתי בציבור אחד, כאשר אבא שלי מזהה את עצמו (בלשוני) כתת-מגזר מסויים, ואמא שלי מתת-מגזר אחר, למדתי במוסדות שנוטים לכיוון נוסף (כלומר: לכיוונים נוספים. עברתי ממקום למקום) בגיל 16 "ננעלתי" על איזה שיטה מסויימת, ויש לציין שעד כאן הכל היה בתוך האיזור הדתי... אבל כאן כבר הגעתי למקום הרבה פחות ברור (ועם זאת ברור מאוד). וכך מצאתי את עצמי כיהודי נודד, לא כאן לא שם, אם תרצו גם כאן גם שם (שמתם לב - גם לא ולא, גם גם וגם. אפשר להוסיף משחקי תסבוכות כאלה). גם טוב גם רע. הכל משמש בערבוביא. ו...שלא תדעו. כן, פגשתי גם פסיכולוגים... סתם מבלבלים במוח ואין להם מה להגיד. הדבר היחיד היה רופא (לא פסיכיאטר) שהסביר לי שבעיות גופניות עליהם אני מתלונן הם תוצאה של התכווצות בעקבות לחץ, ומלמד אותי איך לצאת מזה. דיברתי עם רבנים דיברתי עם בני משפחה. כל אחד מנסה למשוך לכיוון שלו. ההרגשה הכללית היא ש(לפחות כמעט) לאף אחד לא איכפת באמת. כל אחד עסוק בענייניו האישיים, ואין מי שייתן דעתו אולי לעשות משהו אמיתי. יש לציין, שיש כאלו ש"ענייניהם האישיים" הם כל מיני דברים כמו "תיקון עולם", אבל ברגע שזה מגיע למשהו כמו שאני מציע להם... נו מה אתה רציני? פשוט תעבוד קשה וזהו... (ואני לא עובד קשה? אני עובד קשה יותר מכולם, רק בלי להראות את זה ולנפנף...) אז זהו.

לסיכום: נקלעתי למשבר תרבותי קשה. אני חי בתרבות אישית משלי, וערבוב של דברים מקשה עליי גם חיי חברה תקינים, מה שבתורו גם מקשה על ההשתלבות התרבותית. (אני יכול לפרט, אבל זה יהיה בלי סוף.) עכשיו: מה אני עושה? לאף אחד אין זמן. גם אילו היה זמן, נראה שלאף אחד גם אין מקום בתוכו להכיל את הדברים שאני אומר שואל וחושב. מי שזה מעניין אותו, אני משתתף בפורום באינטרנט העוסק בדיונים פילוסופיים - אבל א. תחום העיסוק בדיונים הוא כללי מדי ב. גם בתחום הכללי לא יורדים לפרטים של התחום הכללי. ג. זה לא אישי מבחינת היחס לבן אדם ולמה שהוא עובר.. ג. זה רק באינטרנט. אז לאיפה אני אלך? לאיפה? לאיפה? יש מישהו שעוד לא הבין מה הבעיה? (אם לשפוט לפי נסיון העבר שלי, אז אף אחד לא הבין מה הבעיה, חוץ ממי שאין לו פיתרון אמיתי. אז בבקשה תחשבו גם על זה ותנסו תתפללו, לא יודע מה תעשו, כדי לא לשחזר את נסיון העבר שלי. תודה)

ננסה...

זה בכל שטחי החיים. ובכלל קשור להגדרה של "חיים". אתה לא מרגיש שהדת "זורמת" עם החיים. ומצד שני אתה לא מרגיש שהחיים "זורמים" עם הדתיים. יש איזה קצר. נגיד - תפילה. זה לא שבאמת כשאני מתפלל אני עסוק במשהו חשוב. אני, כמו כולם - פשוט ממלמל. ומדי פעם נזכר שאני מתפלל, ואז אני מתלהב מאיזה פסוק בתפילה, וחוזר במחשבתי לענייני, בעוד פי מוסיף למלמל בקצב... כן אפילו המוזיקה של התפילה כבר לא מעוררת. מאידך, תגיד לי לא להתפלל? התפילה היא הזדמנות להיות עם עצמי. ואגב, אם לומדים את המקורות כמו שצריך - אז באמת התפילה לא אמורה להיראות כך... גם לא מבחינת האורך של התפילה. זה צריך להיות קצר וקולע, לא רק ברעיון, אלא גם מבחינה הלכתית. וכל זה רק דוגמא, כן? שלא תגיד שזאת כל הבעיה...

רחב מכדי לכסות את כולו,

אבל לפטור בלא כלום אי אפשר.

באופן כללי, אני לא מאוד מחזיק מהקומון-סנס בתחום הדת, לרבות

הלכה ואמונה. התורה מלמדת אותנו מה שלא היינו מגיעים אליו

בכוחות עצמנו. היא מגשרת בשבילנו על הפער בין המופשט למוחש. זה

אחד המובנים של "תורה מן השמים" - היא שייכת לעולם מושגים אחר.

ממילא אין להתפלא שהיא לא מרגישה "טבעית".

במצב הרצוי, כפי שאנחנו מתאימים את עצמנו אל התורה (או אם תרצה,

כפי שהחלק התורני שבנו נעשה יותר דומיננטי) הסתירה פחות מורגשת.

לכן אין תחליף לקביעת עתים לתורה, כדי לעמוד על הכוונות המקוריות

של התורה ולהתחבר אליהן, כפי האפשר.

וביותר קטן, לגבי תפילה: אם הבעיה היא הרהורים בזמן התפילה, אתה בחברה

טובה... אבל אני חולק עליך בגישה שהתפילה היא הזדמנות להיות עם עצמך,

היא הראש ובראשונה - כמו כל המצוות - עבודת ה'. ו... המקורות שאני מכיר דווקא

מציגים תפילה פחות או יותר באותו אורך (אם לא יותר).

אני מבין... אז יש פה כמה נקודות, ואל תחליט החלטה עד שאתה קורא הכל:

א. אני מאמין גם ב"קומוןסנס" בתחום הדת.

ב. עם כל זה, וגם עם כל זה שאני מאמין בחיים פשוטים וטבעיים ו"זורמים", בסך הכל עבדתי בחיי הרבה על עניין האמונה והדבקות - בדרך שלי, ולא זה לא אומר שהמצאתי לעצמי דרכים - למדתי מהמקורות המקובלים... למדתי בישיבות טובות, מהטובות שבישיבות, למען האמת. 

ג. בסופו של דבר דרך חיי נוצרה כבלילה של כל מיני דרכים ומחשבות... אבל שלא תטעה, זה בלילה מעולה! לדעתי (כן,כן , אם תשאל אני יודע שזה רק דעתי, ואני יודע שזה גם אובייקטיבי.)

ד. לגבי הגישה לתפילה - אין לנו מחלוקת... פשוט הייתי צריך לכתוב משהו, זה מה שיצא... עכשיו תתקומם: אבל מה פתאום זה לא מה שאמרת. נכון, אבל הדרך שלי יודעת ליישב בין מה שאמרתי לבין מה שאתה אמרת... אתה אולי לא תקבל, אבל אני מחזיק מזה מאוד... ואני יכול להיתלות ב(לא כולם רבנים דווקא, אבל) אילנות גדולים.

ה. עכשיו, אחרי שהדגמתי קצת - אז שוב: אני יודע יותר טוה מהרבה אחרים איך לעבור לעולם האמוני שמעבר לטבע... ברזומה שלי כתובים כל מיני דברים... אני לא יכול להגיד מה... אבל אני לא סתם אומר. אני מסכים שיש לי עוד מה ללמוד - אבל זה בדיוק השאלה: איפה ואצל מי אני אלמד את זה? ובלי שאצטרך לוותר על עצמי בשביל זה?

אני מבין שאני בטח נשמע מה זה גאוותן. זו לגמרי לא הכוונה, ולמען האמת:

גילוי נאות: אני "בעל-חיסרון" גדול. גדול יותר מכל מה שאתם משערים. פשוט אני לא חושב שיש טעם לפרט... וחסרונות לא מפרטים...

אז זהו. אפשר לחזור לעניין

יש מקום לעבודה של בחירה.

קודם כל, להחליט שחושבים על המילים. בפשטות. מילה מילה, כמה שמצליחים.

לתפוס שתפילה תיקנו אנשי כנה"ג, לפי מה שמתאים לכללות עם ישראל, אחר שלא כל אחד באמת יכול להתאים לנשמתו.

לתוס שהנשמה באמת כל הזמן "מתפללת", מתגעגעת לה'. ואז זה כבר פתיחת פתח להבעה של הרצון הפנימי הנסתר, ולא רק מלמול. יכול לעזור לתחושת ההזדהות. וכן על זה הדרך..

אני מכיר הכל... לא עוזר, מצטער. אני אולי מחפש משהו אחר, (אבל אני רוצה גם למצוא אותו אי פעם...)

יש לי תיאוריות... יש לי פילוסופיות... זה לא שאני לא מקבל כלום... אלא שכל אחד ששומע כמה יש לי להגיד - או שהוא משתתק מתוך מחשבה שזה "גדול עליו" (וכמובן שהוא לא יודה בזה), או מתוך מחשבה ש-אי אפשר לעזור לך אתה צריך לעזור ךעצמך, או ש-אני צריך לשמוע איזה דבר חכם יש -לו- להגיד... או לא יודע מה

זה אולי חלק מהבעיה.

לא את הכל ראית תחת השמש. אתה עוד צעיר, ואינך שלמה המלך.

אני קראתי מה שכתבת, אמנם "התפלספויות", אבל לא דברים לא מוכרים. רק קצת "הסתבכות" באופן איך לטפל בהם.

ולא חייב שמי ששומע אותך משתתק ממחשבה שעצם הדברים "גדולים עליו", אלא יתכן גם כי רואה שאתה "מסתבך" איתם יותר מידי ושדיון רק יסבך יותר.

לגבי שאתה צריך לעזור לעצמך - גם זה נכון. אבל אפשר לתת כיוונים (מעין מה שכתבתי להלן), בצורה שתעזור לעשות קצת סדר בזמן ובדרך הדיון העצמי.

ולפעמים אכן גם אפשר לשמוע דברים חכמים מאחרים..

העיקר זה הסדר והרגיעה הפנימית, לדעתי. דבר אחרי דבר.

אבל אני לא יודע איפה למצוא את "הפרטי"

אתה אמור לקבל התראה על זה.

פילספתי את כולכם עכשיו, אז אני צריך לישון

אני ימשיך מחר

לעזוב לזמן מה את ה"הגדרות"..

תקדיש זמן מוגדר, פעם ביום, ביומיים, בשבוע - לפי מה שמתאים, לנסות ללבן לעצמך סוגיה-סוגיה מהנושאים שמעסיקים אותך.

אבל שאר הזמן, תעסוק בדברים אחרים, רגילים, שגרת חיים.

ואיך תעשה את זה?.. הרי "בוער" לך לברר לעצמך, ומטריד אותך וכו'. אם תאמר לעצמך, ההרפיה, העיסוק הנורמלי בסדר החיים, יתן לי גם כח ורעננות כשאני רוצה לדון בדברים בראש שלי - אז יהיה לך יותר קל לעצור כשעובר הזמן שהקצבת לעצמך, ולחיות את החיים גם מעבר לכך. ושגרת החיים גם עוזרת לפעמים לפתרון שאלות.

ולגבי החברה, תנסה לקשור עם אנשים קשר לאו דווקא בגלל "השתייכות". תנסה לראות סתם את נקודת הטוב בכל אחד. מדבריך נראה שיש לך הכישרון לזה. ואז גם - כמים הפנים לפנים - יתייחסו אליך כך. ותיווכח שאפשר להבחין בין יחס חביב בין הבריות, לבין "נושאים".

לא זו בלבד, אלא שעם הזמן, יחס כזה שאינו "מותנה-חפירות".. יכול לגרום שתוכל מפעם לפעם להעלות נושא לדיון עם מי שיהיה לך איתו יחס טוב, בלי שזה יעיק.

וגם טוב ששומרים על "קביעויות", תנ"ך כמו שאתה עושה, ועוד - זה עוזר ליציבות.

הצלחה רבה. לא לפחד מידי. זה עובר ומתיישר, בסוף גם אפשר להפיק מכך תועלת, וגם לעזור לאחרים.

כתבת הרבה דברים (כלומר אני מתכוון שזה כמו שצריך", )

אבל אני רק חושב - אתה אומר שיש לי כישרון לראות את הטוב בכל אחד - בכל דבר - יכול להיות, אבל יש לי גם כישרון להיות מתוסבך על כל דבר טוב שאני מוצא... אני לא יכול להניח את הרגל... אז אני פשוט לא מרים אותה מהריצפה (חחח) ואותו דבר גם עם כל דבר בשיגרה... 

מחכה לראות איך יתפתח האשכול-החריג-בנוף הזה.

סיכום ביניים

(כולל מה שדיברו איתי בפרטי)

:

אני מחפש א. מסגרת. ב. אנשים. 

ש א. רוצים ויכולים להסתדר עם הדרך-הבלולה-בשמן שלי. ו:1. מסוגלים לעזור לי להסתדר גם עם מי שלא "רוצה ויכול להסתדר עם ה-דרך-הבלולה-בשמן שלי" 2. מסוגלים לחיות איתי, כולל לתת לי מרחב.

אני כבר ניסיתי ומנסה בעצמי דרכים לפתור את הבעיה... תודה (באמת, ברצינות) לכולם על העצות, שאני אשתדל ליישם גם אותם. ואם יש למישהו הצעות ועצות נוספות אשמח לשמוע... בלי להכביד עליכם, כמובן

כן אני מנסה... רק שזה מורכב...

מחכה

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי