נגמר היום.
לא היה זמן לחשוב כל היום.
אז עכשיו.
עם השירים.
וואו.
אני לא יודעת מה אני מרגישה.
זה הסוף?
זה לא?
כמה פעמים זה היה נראה הסוף..
וזה לא היה.
אני בכלל רוצה שזה יגמר?
כי זה לאבד אותו לגמרי.
אבל מצד שני,
כבר הרבה זמן לא יצא מזה טוב.
כשחושבים עלזה,
מה כל כך כואב לי?
אני כבר לא יודעת.
לא יודעת על מה אני כואבת.
אבל אני כואבת.
יודעת ממה.
יותר נכון ממי.
אבל לא יודעת על מה.
והכאב שורף.
דוקר.
כואב.
מטריף.
עשיתי נכון?
יצאתי מגעילה.
זה בטוח.
אבל די.
הוא כל פעם היה יוצא מגעיל.
סתם מיצפן אותי.
זה בסדר איך שדיברתי.
נראלי.
אולי לא?
ולמה להתחמק?
קשה לי גם בלי זה..
אז למה?
בכל מקרה כבר פתחת.
תגיד זה היה דווקא.
אולי זה עדיף מלהתחמק.
ולהגיד על כל דבר סליחה.
רק כדי לסגור הכל מהר.
והשיר הזה.
מה ששיר אחד יכול לעשות לי.
אני אפילו לא מסוגלת לבדוק.
עדיין.
ומה שבנאדם אחד יכול לעשות לי.
זה הזוי.
זהו.
מה אני מרגישה עכשיו?
אני לא יודעת.
כלום.
לא יודעת מה להרגיש.
לא יודעת מה לחשוב.
לא יודעת מה רוצה.


תודה למי שקרא הכל. מעריכה מאוד. ומותר גם להגיב. זה עושה לי טוב כשמשתתפים איתי.