כבר המון זמן לא היו כאן רשמיים כאלה.
אני לא יודעת איך נהיים בני אדם רשמיים. אני ככ לא רשמית.
מי תוקע ערב זיכרון בשבוע דפוק כזה??
לא אוהבת להתפרקק
מה איתך?
נקודונת.
❤
)
נקודונת.
נקודונת.
(רשמי מספיק? )
(ובכללי השרשור הזה העלה בי מחשבות על רשמיות בעולם בכלל)
המון זמן לא ראיתי אותך פה..
הלב והמעין.![]()
שעות של אמת.ממ תודה.
עצבנית
מודאגת
עייפה
מהורהרת
מתגעגעת
מתוסכלת
לא יודעת מה יותר...
העצבות הדאגה הגעגועים והתסכול.
אבל הם אינם באמת, אלא רק תוצאה של עייפות.
לפעמים גם לא.
(בערך)
וזה חידד לי,
שפשוט כשעייפים זה יותר חזק.
זה עוזר לבל פרופורציות על הרגשות הללו.
סיוט.
נקודונת.(אני יודע שה יכול להישמע מפחיד, אבל לא כזה).
ולהשתדל לא לישון שנצ גם יכול לעזור
נקודונת.אבל גם זה לא כ"כ באלי
בעצם..
אני יעשה את זה עוד מעט
אוי לא..
נזכרתי שאני צריכה לנקות את התנור כי בטעות הכנסתי עוגה חלבית
והיא עדין בפנים
אוף
אז עדין לא פורשת..
נקודונת.כי הוא פרווה והיא חלבית...
חבל
פחד אלוהים להעיר לבני נוער.
שלא ידקרו אותי עם הסכינים שלהם.
מה עושים עם כל הבוטים הללו?
דווקא אני רוצה ללמוד מהתגובות של אנשים ברשת.
צריך עצבים של ברזל
🥺
אין ישר מסולם עקום 🪜
(רבו מנחם מנדל מקוצק)