שכבתי לי על המיטה בחדר- בראש מתרוצצות כל התוכניות, השאיפות, החלומות, העיניים רואות את הבהונות היחפות על המזרון מדגדגות אחת השניה.
הפער מורגש בבטן. כאב חד.
למה זה?
פעם,
חשבתי להקים מחנה, לבנות בית על העץ, לכתוב את כל הסוגי חביתות שאפשר להכין לפי הא' ב', חשבתי ללמוד מי צובע את הרמזורים באדום,
חשבתי לכתוב ספר על ברוז שאין לו חברים, חשבתי לכתוב לאמא שיר.
ואז מה קרה?
נבחו עלי שלא עכשיו. ויש הפסקה בסוף השיעור, ועכשיו תלמד, ותשנן, ותכתוב במחברת,
וצעקתי- זה לא מעניין אותי!
וצעקתי- אני מסוגל להרבה יותר!
וצעקתי- זה לא אני המספרים והאותיות האלה!
וצעקתי- בא לי בכלל לעשות יוגה ליד כרם ענבים!
ולהקים מחנה, ולבנות בית על העץ!
צעקתי דרך הצביטות לאברום, והמלחמת עפרונות עם דוד, והבדיחות הגסות באוזן של אבנר, והפתקים, והמלכודת מים למורה השמן, וכשזה לא עזר אז צעקתי את זה סתם דרך כבדות לקום מהמיטה בבקר,
כאילו לא רק לפני 4-5 שנים בשש בבקר הייתי כבר הופך את הבית...
אז כנראה שהצליחו ללמד אותי.
הצליחו ללמד אותי להפסיק לרצות. אפילו להפסיק לרצות ללמוד. וכשאדם לא רוצה, אז אין לו מה לעשות עם חופש, הוא לא יודע לרצות. הוא יודע לבצע. לשרת.
למלא פקודות.
הוא לא יודע לרצות.
ואז באים המבוגרים ואומרים אתה רואה?
בחופש אתה משתעמם...
נכון?
נכון.
אני לא יודע מה הפתרון, לא יודע. אבל אני יודע מה הבעיה, ועל מי האחריות.
לא רק עלי. הו לא. זה לא אני.
זה לא אנחנו. אנחנו סה"כ...
תלמידים טובים
הפער מורגש בבטן. כאב חד.
למה זה?
פעם,
חשבתי להקים מחנה, לבנות בית על העץ, לכתוב את כל הסוגי חביתות שאפשר להכין לפי הא' ב', חשבתי ללמוד מי צובע את הרמזורים באדום,
חשבתי לכתוב ספר על ברוז שאין לו חברים, חשבתי לכתוב לאמא שיר.
ואז מה קרה?
נבחו עלי שלא עכשיו. ויש הפסקה בסוף השיעור, ועכשיו תלמד, ותשנן, ותכתוב במחברת,
וצעקתי- זה לא מעניין אותי!
וצעקתי- אני מסוגל להרבה יותר!
וצעקתי- זה לא אני המספרים והאותיות האלה!
וצעקתי- בא לי בכלל לעשות יוגה ליד כרם ענבים!
ולהקים מחנה, ולבנות בית על העץ!
צעקתי דרך הצביטות לאברום, והמלחמת עפרונות עם דוד, והבדיחות הגסות באוזן של אבנר, והפתקים, והמלכודת מים למורה השמן, וכשזה לא עזר אז צעקתי את זה סתם דרך כבדות לקום מהמיטה בבקר,
כאילו לא רק לפני 4-5 שנים בשש בבקר הייתי כבר הופך את הבית...
אז כנראה שהצליחו ללמד אותי.
הצליחו ללמד אותי להפסיק לרצות. אפילו להפסיק לרצות ללמוד. וכשאדם לא רוצה, אז אין לו מה לעשות עם חופש, הוא לא יודע לרצות. הוא יודע לבצע. לשרת.
למלא פקודות.
הוא לא יודע לרצות.
ואז באים המבוגרים ואומרים אתה רואה?
בחופש אתה משתעמם...
נכון?
נכון.
אני לא יודע מה הפתרון, לא יודע. אבל אני יודע מה הבעיה, ועל מי האחריות.
לא רק עלי. הו לא. זה לא אני.
זה לא אנחנו. אנחנו סה"כ...
תלמידים טובים
)
