מצאתי שזה הכלי הכי יעיל לקשיים ביראת שמים...

ככה אני נוהג וכשלימדו אותי הלכה במסגרות מסויימות לא לפי המסורת היה לי קשה לקבל.

ויש ספרי הלכה שמיועדים לנשים, אני מאמין שכתבו אותם בצורה שגם יותר קל לקבל אז אולי כדאי לנסות את זה.

למרות שלא יודעת עד כמה זה יעיל אצל בנות..

אבל אבל אני אנסה לחפש..

תוודה!

אבל אני מכיר אישית לפחות 3 בנות, שאני יכול לחשוב עליהן כרגע, שזה עבד להן...

דיברתי על הקטע של בית אבא.

שאצל בנות זה יכול להשתנות..

אבל כן הלכה זה באמת נושא חשוב

והרבה פעמים אנחנו נוטים משום מה להזניח אותו קצת..

אבל השינויים הם לא כאלה מאסיביים, וכרגע זה מה שיש ולרוב הדעות גם זה מחוייב, אז לדעתי זאת הדרך הנכונה...

אבל את יכולה לשאול רב על איזו שיטה את צריכה/כדאי לך.

אכן, מאז החורבן "אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה"... שמח לשמוע על הרצון החשוב להתחזק ביראת שמים.

נ.ב,

אחת מהבנות הנ"ל התחתנה עם מישהו שנוהג אחרת וזה לא הפריע לה

עם אבא שלי מפניני הלכה ואאל"ט יש שם הלכה למעשה לכל מיני דעות.

ואם לא אז אבא שלי מוסיף לנו על הדרך..

קיצור תודה ממש.

נתקלתי בהרבה מקרים דומים לשלך, וב"ה רצון כזה טוב וחזק בדרך כלל נענה בסיעתא דשמיא, כמו שאמרו חכמים "הבא ליטהר מסייעין בידו"!

מברך אותך שה' ישלח לך שליחים טובים בדרך למעלה

אנחנו במקרה הטוב שתיים

וגם אין לנו ציצית

אם התהליך אצל גבר הוא כך

עזר כלשהו לזכירת המצוות דוגמאת ציצית > זכירת המצוות > קדושה

אז אצל נשים

זכירת המצוות > קדושה

מסלול יותר יעיל! 

למרות שזה פחות מה שמחזק אותי בירא"ש

אולי תפילה בכללי בכוונה כזה היא הרבה יותר משמעותית  

שזה מוביל.. 

קיצור כן זה השורש

השם שהם קצת מאבדים את היראה. זה קרה לי בגיל צעיר ונלחמתי בזה הרבה כדי לא לאבד את היראת שמים לגמרי.

זה נשמע אירוני, וזה באמת מצב קיצון נדיר ולא מצוי, אבל זאת אפשרות.

בכל אופן אהבת ה' לא בהכרח מובילה ליראת שמים.

תראי את הדור הצדיק שלנו, מלא מלא כיפות שקופות שאוהבים את השם אבל לא שומרים תורה ומצוות

וקשה ליישום

אוף זה באמת בעיה.

כי הרבה פעמים אנחנו פשוט נשארים ברצון.

וכן אנחנו דור שמדברים ללב שלו, והשיעורים הם הרבה יותר אמונה וכו.

וההלכה? יש לנו נטיה להמעיט בערכה.

אבא שלי תמיד אומר לנו את זה. שאי אפשר להחזיק חיים שלמים שמבוססים על רגש חייבים דברים יציבים.

אבל יותר מזה שהוא מביא יציבות בעבודת השם הוא מייצב את כל הנפש.

סגולה נפלאה!

אבא שלך נשמע בן תורה אמיתי, אשריך שזכית להוולד בבית כזה

לא ברור מאליו בכלל בכלל 

ב"ה.

רעיון מעניין

צריך לדעת לעשות את השילוב הנכון של לאהוב את השם ומצד שני שזה לא יגרום לנו לחפף בהלכה כי זה התכלס.

אבל האמת שקל לדבר.. זה נשמע מתוק על הדף וקשה במציאות

אנחנו דור כזה 

חוצפה וכו

יש כאלה, בוודאות.. אני חושב שזה לא כל-כך בריא בימינו, כי מי שעובד מיראה של פחד בד"כ מוציא את הדבר מההקשר ונכנס לחרדות.

אולי לזה התכוון הרב שמואל, שאין אנשים שעושים את זה בצורה בריאה

לפחות זמנית.

לכן אני מניח שהרב דיבר על יראה אמיתית וקדושה.

מעניין...

אבל יש מלא אנשים שסובלים מ"נערווין" כמו שזה נקרא בספרי החסידות.

למרות שיראת העונש היא מעלה מאוד מאוד קטנה, אז לא יודע כמה זה נדרש. סתם דיון מסקרן

ואני גם לא חושב שהם עבדו מיראה, הם עבדו מתוך שבלונה... וזה כבר משתנה ב"ה

אפשר לפתוח על זה דיון נפרד כי הוא מעניין.

אבל אדם שהגיע ליראת חטא או יראת הרוממות (כן בטח ) ממש לא מרגיש פחד מהסוג הזה.

הפחדים מהסוג הזה, הרעים, הלא נעימים, הם נקראים "יראות נפולות".

נחותה ואמרתי שזה לא נכון

בסוגי היראה פתח שרשור בבית המדרש... זה לא שייך לשרשור הזה.

ניסיתי להגיב למה שהגבת פשוט כי אני חושב שאתה לא צודק בעניין הזה, לא לפתוח דיון צדדי על דיון צדדי

בס"ד

לעיין במילי דאבות

ויש אומרים:

לעיין במילי דברכות

ויש אומרים:

לעיין במילי דנזיקין

והכי טוב גם וגם וגם.

יענו מסכת אבות וכו?

בס"ד

הכוונה כאן ממש זהה ליראת שמים מהשאלה, ועי' בהקדמת מסילת ישרים.

מסילת ישרים לא מביא את כל המדרגות, הוא מביא רק 2 (או 3, לא זוכר כרגע) בעיקרון

בס"ד

יש רשימת מדרגות שמוזכרת בברייתא דר"פ בן יאיר, שלא ניכנס כאן לגירסאות השונות בעניין סדרן, לאופן היישוב הנדרש ולמשמעויות השונות של המידות הללו, אבל מעבר לכך יש גם שם כולל לתחות, שיכול להיות או 'יראת שמים', או 'חסידות', מעבר לשם הפרטי של מידה זו או אחרת. כעין סדר טהרות ומסכת טהרות, או סדר נזיקין ומסכת נזיקין (ז"ל).

אליה.

אגב הביטוי הוא "פוק דוק ותשכח".

חח מחילה לא שמתי לב שאתה מגיב בשני שרשורים שונים בגלל זה הבלבול

בס"ד

מסביר במפורש שמה לא היראת שמים שאני מתכוון אליה.

בקטנה.

נראה לי שהוצאת את כל דברי המסילת ישרים מהקשרם.

שמעת על הרב שריקי ממכון רמח"ל? קרא קצת את הפירוש שלו על מסילת ישרים ותבין כמה זה רחוק מכוונת הרמח"ל

ללמוד על רוממות ד', על אפסיות האדם. על התלות בד' לבדו.

אני לא בכיוון של להיות רפורמית או קונסרבטיבית

הכל טוב..

כל התורה מבוססת על ברית האבות על הארץ. וכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה, לפי הגמרא

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!