אז החיים הם לא בדוחק.

ותמיד אפשר להסתדר.

אתחיל

דבר מדהים, מיוחד, שלא מתאים לכל אחד.

לא תמיד הסביבה תומכת וזו דרך לחזק את הזוגיות בניגוד למה ש"כולם" חושבים

לא יכול להגיע מכפייה אלא רק מרצון שנמשך כל הזמן, צריך לדעת לעשות כל תקופה חושבים וחישוב מסלול מחדש כדי לבדוק אם עדיין מתאים המסלול הזה.

יש עוד הרבה דברים, מוזמנת לפרטי

אני אברכית מאושרת!

בעלי לומד יום שלם 

אוהבת את התורה בכל מאודי, גאה להשקיע בבעלי האברך!

גרה בסביבה אברכית ותומכת 

התנהלות מושלמת כיאה למשפחת אברכים הרבה אהבה, תמיכה, מטרה מושלמת ומשותפת, ילדים מחונכים ( בעז"ה!!) דוגמה אישית.

אני עובדת משרה מלאה ומפרנסת עיקרית של משפחתי הקטנה והיפה 

מקווה לתמוך ככה בתורה עד גיל גבורות בעז"ה!!

אבל במקצוע שלי תואר הוא לא מינימום...

אני אדריכלית 

ואשמח לענות לך בהרחבה בפרטי 

אני רק יכולה לאמר לכולם איך שכשמוסרים נפש על התורה רואים ניסים בלי סוף!

איך שחודש אחד היינו על גבול האפס בבנק ועמדה לצאת משכנתא גדולה מהחשבון ולא היה מאיפה. ופתאום חברה התקשרה ואמרה שיש לה הצטברות של מעשרות ואולי אני רוצה את זה, ועבודה לשעבר שהיו חייבים לי כסף פתאום שחררו אותו. 

רק לפקוח את העיניים ולחוש את הניסים הסובבים את האברכים זה פשוט חלום!!

חיי אברכות זה לפעמים קשה, לפעמים זו הקרבה אבל כל הזמן זה משתלם!!!

ספר די חדש שכתבה הרבנית מיכל פלהיימר.

מרגש ומדויק ומתאר את חיי האברכות בשנים הראשונות, ההתמודדויות וכו.

נראה לי שראיתי בדברי שיר.

לא קראתי את רוב התגובות פה. חיינו חיי אברכות במשך 11 שנה,אחרי11 שנה בעלי יצא לעבודה.

מלבד הצד הכספי יש עניין שצריך לקחת בחשבון, לימוד תורה זה מסירות נפש.

אם זוג מחליט לחיות כך את חייו אף אחד לא צריך לממן אותו!!

מלבד הצד הכספי יש בחיים סדר עדיפות ,למשל אם הבעל לומד 3 סדרים או 2,אז יש לזה הכשלה לזמן הזוגי.

למטלות השוטפות של הבית.

לזמן שאבא מקדיש לחינוך הילדים.

שני הגדולים שלנו נולדו כשבעלי למד, קראתי לו אבא של שבת, הוא היה חוזר אחרי שהם ישנו.

השלישית נולדה כשהוא עבד וזה ממש הורות אחרת.

צריך גם לחשוב מה יהיה אחרי תקופת הלימודים, מה יהיה המקצוע של הבעל אחרי הלימודים.

התכוונתי למקצוע או לעבודה של הבעל אחרי הלימודים בישיבה.

יש כאלה שמתאימים להיות מחנכים רמ"ים רבני קהילות וכו'.

יש כאלה שצריכים לפנות למקצוע אחר כדאי לעשות חושבים לפני שמשקיעים בלימודי מקצוע שלא מתאים או שיש בו הצף של עובדים כמו הוראה באזורים מסוימים.

כאילו חסרים זוגות אברכים שהאישה היא מפרנסת עיקרית והם חיים על חשבון הבנק הפרטי שלהם....

אשמח ובטוחה שאחרים גם ישמחו לשמוע מה הכוונה בלחיות על חשבון אחרים. 

הסברים יתקבלו בברכה 

שזה על חשבון משלם המסים....  כבר פגשתי כמה אנשים בחיי שהיו משוכנעים לחלוטין שכל אברך = הבטחת הכנסה....

מעניין, אני אברכית כבר שנתיים ואף פעם לא קיבלנו על זה שקל מהמדינה...

אולי אתה מדבר על 150 שקלים עלובים של קצבת ילדים????? זה נקרא לחיות ע"ח אחרים?

בחיים, אבל בחיים!!!!!! אני לא אחיה על חשבון מישהו אחר רק כי אני אברכית.

וזה לא משהו שאני המצאתי אותו, חז"ל כבר אמרו- פשוט נבלה בשוק ואל תצטרך לבריות= אל תחייה על חשבון אחרים.

אני מפרנסת מלאה של הבית שלי ואני מאושרת בזה!! מאושרת שזכיתי שבעלי הטהור יושב ולומד יום שלם.

מאושרת לראות את בעלי בערב חוזר עם אור של תורה על הפנים שלו.

ממש כאב לי לראות את הדברים שכתבת....

מקבלת כסף מהמדינה?? עלאק!!!!! רק משלמת בלי סוף לבטוח לאומי. כל חודש רבע משכורת שלי הולכת אליהם!!

וכשילדתי? אתם חושבים שראיתי תותים? את המיץ הם הוציאו לי לפני שקיבלתי את הדמי לידה.

חבל שאתה ככה מלכלך על ציבור טהור כ"כ.

ואו אתה ממש מכעיס אותי!!!

אתה יודע שאתה חי ונושם בזכות לומדי התורה!!!!!!

יש לך מושג איך העולם היה נראה ללא לימוד תורה??? לא היה פה עולם בכלל!!! אז במקום ליפול על הרצפה ולהודות ללומדי התורה אתה מלכלך????

שים לב כמה צרות יש בבין הזמנים- שאז רוב לומדי התורה יוצאים לנפוש מעט מעמל התורה!!

ודבר נוסף- החלום של חיי זה שבעלי ישב וילמד כל חייו, והלוואי ויהיה לי הכוח להמשיך לעבוד כל החיים שלי בשביל זה!!!

ובחיים לא עולה לי מחשבה לראש שבעלי חי על חשבוני! 

אתה ואני ובעלי וכולם באנו לעולם עם מטרה!! אחת ויחידה!!!! לקיים את התורה שאלוקים נתן!! בשביל זה אתה יהודי! בשביל זה עמדת בהר סיני!!!!

אלוקים ברא את העולם כדי שילמדו את תורתו, ואתה מדבר איתי על קטיף עגבניות?????????????

אז נכון, לא כולם בנויים ללמוד את התורה, לא כולם בדרגה הגבוהה(!!!) ששמה אברכות, אבל התפקיד שלהם לא השתנה!! לפחות שיעריצו את מי שמקיים את העולם!!!!!!!!!!!!

ובקשר לכספים שאתה אומר שהמוסדות מקבלים מהמדינה- יקירי, אמא שלי מנהלת מוסד גדול מאוד בירושלים, אני יודעת טוב מאוד מהי כמות התקציבים שהיא מקבלת בשביל הוצאות המזגנים שלו. וזה כאין וכאפס לעומת מה שכל מוסד חילוני מקבל!!! עשרות מיליוני שקלים מידי שנה!!!!

ועוד דבר שכדאי שתדע שמי ש"המציא" כביכול את המצב הזה שהבעלים יושבים ולומדים והנשים יעבדו בשביל זה, הם אנשים מורמים מעם שאין לך שום זכות להרהר אחריהם!!!

אחרי פריקת כל הכעסים, וההלם, והתדהמה שתקפה אותי בעקבות דבריך, יש מסקנה אחת:

התורה היא מה שבן אדם יהודי צריך לשאוף אליו. אתה חושב שאתה לא מסוגל ללמוד אותה? תתרום להתפתחות מטע העגבניות, אבל חס וחלילה אל תעז ללכלך על ציבור לומדי התורה הקדושים שבזכותם העולם ברגע זה עומד על צירו!

אשרי מי שזוכה ללמוד את התורה! ואשרי הנשים הקדושות(!) שזוכות ועובדות קשה לפרנסת הבית בשביל שהבעל ילמד!

אתה יודע, 

אתמול בערב חשבתי לעצמי, עכשיו אלול, עוד פחות מחודש נגזר דיני לשנה הבאה, אם אני אחיה, אם יהיו לי עוד ילדים, אם אני אהיה מאושרת בחיים שלי, ועם בעלי.

ולא כ"כ הרגשתי טוב עם עצמי, יש לי על מה לחזור בתשובה, אני עסוקה בעבודה וכמעט ולא מצליחה לחשוב על ראש השנה שמתקרב בצעדי ענק. ואני קצת פוחדת, כן, פוחדת כי יש כ"כ הרבה צרות בעולם, ומי ערב לי ששנה הבאה יהיו לי חיים מאושרים? אולי אין לי מספיק זכויות כדי לזכות בדין??

אבל עכשיו, אחרי שקראתי את דבריך וישבתי לכתוב לך תשובה אמיתית מתוך הלב שלי- מה אני אגיד לך, הרגעת אותי. כן. הרגעת אותי מאוד בנוגע לראש השנה, 

כי עכשיו אני יודעת שיש לי זכויות. והרבה מאוד!! אני- שכל בוקר קורעת את עצמי מהמיטה כדי לרוץ לעבוה, ולהיות שם בזמן, ולמלא מכסת שעות חודשית, ולחזור הביתה מוקדם לקחת את הבת שלי- אחרי יום עבודה מלא, ולהיות איתה. ולטפל בה, ולשחק איתה, ולהכין אוכל לבעלי הטהור שחוזר לאחר יום שלם של לימוד תורה לשמה. ולהיות איתו, ולחייך אליו אפילו שמה שעומד לי מול העיניים היא מיטתי הנוחה! וככה כל יום!!! כל חודש! כל שנה! כל השנה!!!

וזה לא קל! בכלל!! שלא תחשבו שאני יש לי כוחות על. ממש לא. אני נקרעת מאוד!

אבל אני יודעת. ברגע זה. שכשהשם שלי יעמוד לדין בראש השנה. אני אזכה בשנה טובה!!

כי ה' בשמיים יודע כמה אני מתאמצת בשביל התורה הקדושה. והוא מתגמל אותי, והוא יתגמל אותי.

ואני יודעת שאחרי 120 שנה אני אעלה לשמיים ואלוקים ישאל אותי קבעת עיתים לתורה. אני אשיב לו בגאווה. כן!!! אני! למדתי תורה!! הרבה!! בעלי הקדוש למד בזכותי!! והזכות האדירה הזאת משותפת לשתינו!

ושתדע, שעכשיו יורדות לי דמעות. כן, דמעות של צער ועלבון על הדברים שכתבת. על הביזין שחוויתי בשביל התורה.

והלוואי ותבין את הדברים שכתבתי. ושיכנסו לך ללב וללב כל הקוראים בפורום הזה.

ותודה ענקית על העידוד לגבי ראש השנה!!- לא בציניות! באמת!! תודה!!

ומעריכה את האומץ.

גם מגדלי העגבניות תורמים לעמ"י.

וגם חיילי הקבע.

וגם ההייטקיסטים,

וגם האדריכלים,

וגם פועלי הניקיון.

ואפילו אפילו- שחקני התיאטרון. כן כן, גם הם.

והיופי זה לראות את זה כהרמוניה ולא כמדרג שבו לומדי התורה הם הטופ והחקלאים הם בתחתית. 

זה בדיוק למה ר' עקיבא שנא תלמידי חכמים בהתחלה. בגלל התנשאותם על העם הפשוט.

לא חושבת שיש לי יותר זכויות כי בעלי אברך.

אגב, אני גם התווכחתי אתו לא אחת על זה, כי אני חושבת כמו 'משוטט' שזה לא אידאלי שאישה תפרנס גבר. זה נגד העולם.

בתורה כתוב שקללת האדם היא "בזעת אפך" וכמו"כ הוא זה שהתחייב לכתובה. רבנו גרשום היה מספיק חכם כדי להבין שאם גבר התחייב בסכום כספי- אזי הוא חייב לעמוד בו וללכת לעבוד.

גם הסכמתי עם מה שכתבת לגבי עדות המזרח. זה בהחלט נכון. יש שם תפיסה יותר טבעית ולא דיכוטומית של החיים. החיים מורכבים גם מחיי רוח וגם מחיי מעשה. אני לא אוהבת את מה שנעשה היום עם חיי האברכות, כי זה נראה לי לא הגיוני שבית צריך להישען על משכורת של אישה ולא של גבר, או של שניהם. זה עולם הפוך לדעתי.

מעל השאר. לכן תלמיד חכם צריך להיות המכובד בעליה לתורה קודם, וגם בזימון , וכן בכל כיבוד. חז"ל הוסיפו ואמרו שתלמיד חכם שנותן לעם הארץ לברך לפניו- חייב מיתה!. כי הוא גורם לזלזול בחשיבות התורה אצל ההמון. לכן מבחינה ציבורית חשוב מאד לכבד את לומדי התורה, ובמיוחד את אלה שהם כבר בגדר תלמיד חכם. 

(יחד עם זאת חז"ל הדריכו את התלמיד חכם לא להתגאות, "אני מלאכתי בעיר, הוא מלאכתו בשדה וכו' ".)

והאברך לא חי על חשבון אף אחד...

נתחיל בכך שבישראל ישנם כ- 650,000 חרדים, ומתוכם רק 80,000 הם אברכים. לפי נתון זה ניתן לראות, שביחס לציבור החרדי - כמות האברכים אינה רבה, ובטח שלא ביחס לכל מיליוני האזרחים במדינה.

למרות זאת, מצב האברכים מבחינה כלכלית הינו מחפיר (בניגוד למה שרבים חושבים). ידעת שאברך שלומד כל היום תורה, מקבל סה"כ בין 1,000 ל- 1,500 ש"ח בחודש? פחות ממשכורת מינימום על לימוד של יום שלם, ולשם כך גם נאסר עליו לעבוד. לא נתפס שכל הויכוחים והדיונים הארוכים נעשים בגלל אותו אברך עני שחי בצמצום רב, כדי שיוכל ללמוד תורה, ומקבל על כך הרבה פחות ממשכורת מינימום.

ידיעה זו התפרסמה בכתבה שהופיעה בידיעות אחרונות: "55% מהגברים החרדים עובדים, 6% מהם בהיי-טק". עורך הסקר מסביר: "יש עליהום על החרדים. רבים מהם עובדים, ואלו שאינם עובדים חיים יותר מגמ"חים מאשר על חשבון המדינה... לפי הסקר, ב- 82% מהמשפחות החרדיות, אחד מבני הזוג עובד ומפרנס את המשפחה. בכ- 40%  המשפחות - שני בני הזוג עובדים, וב- 7% גם אחד מהילדים עובד ומסייע בפרנסה" (מקור: "ynet", "סקר: רוב הגברים החרדים דווקא עובדים", פורסם: 21.09.10).

בנוסף, חשוב להזכיר, שכח הקנייה של הציבור החרדי הוא אדיר, וכל החברות הגדולות בישראל משווקות בו. הדבר אומר שהחרדים משלמים הרבה מאד מיסים בחודש על מוצרי מזון וביגוד, כמו גם מיסים גדולים מאוד על קניית דירות בארץ.

אך, מלבד העובדה, שרוב החרדים עובדים ומשלמים כמות גדולה של מיסים למדינה על מוצרי מזון ודירות, חלק נכבד מהציבור החרדי עוסק בסיוע לנזקקים, הכוללים את הציבור החרדי והחילוני כאחד. אין זה סוד שהמגזר החרדי מפעיל ארגונים ארציים החוסכים למדינה מאות מיליוני שקלים. ארגונים אלו מסייעים ליתומים ולאלמנות, לפגועי מח ולנכים, לחולים, לעניים ולנזקקים, והם מציעים עזרה ראשונה לפצועים, מתנדבים לחלק מצרכי מזון, ומציעים סיוע רפואי והשאלת ציוד יקר.

התקשורת נוטה להתעלם מעובדות אלו, המוכיחות כי חרדים רבים מתנדבים ועוזרים לחילונים בכל רחבי הארץ. כמעט כל חילוני נעזר בשלב זה או אחר בחייו בסיוע של ארגון חרדי, אם זה במקרה של עזרה ראשונה, במוצרי מזון בבית חולים, או בסיוע כספי למשפחה נזקקת באיזור מגוריו. החרדים דואגים לכל תושבי המדינה, ועוזרים לחילונים בכל רחבי הארץ, מרצונם החופשי, ובהתנדבות מלאה.

מכאן שמלבד כספי המיסים שכל חרדי משלם בקניית מוצרי מזון ודירות, ומלבד תנאי המחייה הדלים של לומדי התורה - דווקא החרדים עוסקים יותר מכולם בסיוע ועזרה לתושבי המדינה, חילונים ודתיים כאחד.

ועכשיו לגבי מה שאתה אומר שהמדינה ממנת את האברכים- הישיבות והכוללים ממומנים ברובם הגדול מכספי תורמים עשירים מחו"ל ולא מכספי המדינה.

המדינה כמעט ולא עוזרת לאברכים (במיוחד מאז שקיצצו את קצבאות הילדים). ראשי הישיבות נוסעים לעיתים קרובות לחו"ל לבקש עזרה מתורמים.

תאר לעצמך מצב בו מורים ופרופסורים נוסעים לאמריקה כדי לבקש תרומות להחזקת האוניברסיטה והתיכון... ולכן תנאי המחייה והלימוד בישיבות ובכוללים קשים בהרבה מאצל מוסדות לא דתיים המקבלים תקציב מלא מהמדינה. ובישיבות אין שביתות, כמו במוסדות לימוד אחרים, משום שלא ניתן לוותר על הנכס הרוחני האמיתי של עם ישראל גם בשעת מצוקה.

נתון מעניין, שלא כל הציבור יודע, הוא שהמדינה משלמת על כל אסיר יותר מ- 6,000 ₪ בחודש, ואם לאותו אסיר ישנם ילדים, משפחתו מקבלת קצבה חודשית כמו אצל כל אם חד הורית. בישראל כלואים יותר מ- 10,000 אסירים, וקשה שלא לתהות, האם לאסיר שפשע מגיע לקבל יותר כסף מאברך ישר?? המקדיש את כל יומו כדי ללמוד את המסורת היהודית העומדת מאחורי זהותנו כעם ישראל?

בנוסף, למרות שרובם המוחלט של תושבי המדינה כלל לא מתעניין בתיאטרון, וחלקם אינם מתעניינים בספורט, המדינה מממנת אותו תיקצוב מלא במשך עשרות שנים(!), ואיש אינו מתלונן על כך. על פי אגף התקציבים: "הצעת תקציב משרד התרבות והספורט לשנות הכספים 2012-2011 מסתכמת בכ- 778 מיליון ש"ח ובכ- 832 מיליון ש"ח בהתאמה".

יוצא, איפוא, שהמסים אותם משלמים החרדים על מוצרי מזון ודירות, מממן, בין השאר, גם את מוסדות הטלוויזיה, הכדורגל והתיאטרון, המאוד לא דתיים בישראל. ונשאלת השאלה: האם לא מגיע למגזר החרדי תיקצוב דומה על התרבות הרוחנית של לימוד התורה, שזהו, למעשה, הנכס הרוחני של כל עם ישראל? חשוב על כך, במה יותר חשוב שהמדינה "היהודית" היחידה בעולם תשקיע – בכדורגל ובתיאטרון, או בלימוד התורה?

אנו חיים במדינה המתגאה לכנות את עצמה "יהודית", אך מה שמגדיר מדינה הוא לא הספורט והבידור שהיא מציעה, אלא המורשת ההיסטורית והתרבותית שלה. לימוד התורה הינו העיסוק הרוחני ביצירה ההלכתית ההיסטורית והתרבותית הגדולה ביותר שהפיק העם היהודי מזה אלפי שנים.

ואם המדינה משלמת מידי שנה מאות מיליוני דולרים על כדורגל, תחרויות ספורט, הצגות תיאטרון, קולנוע, שידורי טלוויזיה, ולימודים באוניברסיטה על "מדעי הרוח" או כדים סיניים, מדוע שלא תממן את לימוד התורה, המגדיר את יהדותנו מזה יותר משלושת אלפים שנה?

נראה שזו סיבה טובה לכבד את האברכים - כמה אנשי מחשבה אתה מכיר שהיו מוכנים לחיות בעוני, רק כדי שיוכלו ללמוד כל היום את דברי החוכמה של מורשת עמם?

התורה קובעת במפורש, שמצבנו הבטחוני נגד כל אויבינו תלוי בתורתנו ובקיומה יותר מכל כח צבאי חיצוני שבכוחו להושיענו. יתירה מכך, אמרו הנביאים במפורש, שבזכות לימוד התורה מקיים ה את עולמנו (ירמיהו ל"ג, כ"ד): "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי", כך לימד גם רבי חיים מוולוזין (תלמידו של הגאון מווילנא) וכתב בספרו "נפש החיים", שאילולי לומדי התורה, לא היה העולם מתקיים אפילו לרגע, כפי שנאמר בספר יהושע (פרק א, ח): "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה".

כואב לי מאוד שאתה אומר שרק החילונים והדתיים עושים את כל ה"עבודה השחורה" כהגדרתך. הנה לפי כל מה שכתבתי למעלה יש אחוז גבוה של חרדים המשתתפים בנטל. וגם האברכים שותפים לנטל- ביצירת מעין כיפת ברזל המגנה ומחזיקה את העולם.

יוצא שכולם מקיימים את המדינה וכולם נהנים מהעשיה של כולם ואף אחד לא חי על חשבון אף אחד. כולם נושאים בנטל במידה שווה.

האברכות לא נולדה מהחוסר רצון להתגייס. האברכות קמה בעקבות הרצון לחזק את עולם התורה לאחר השואה. תקרא אגרות חזו'א ומכתבים של הרב שך.

הציבור האברכי הוא ציבור אידאולוגי שמוכן להקריב הרבה למען הערכים שלו... והוא מאושר ושמח שהוא ממלא את היעוד שלו ובאמת הפנימית שלו... 

החינוך החרדי הוא ללימוד תורה כמרכז החיים... בציבור הליטאי מחנכים כן לאברכות. 

80 אחוז מהאברכים הם עד גיל שלושים. מעל גיל זה יש ירידה דרסטית ויציאה לשוק העבודה. רק שונה מאוד אדם שיוצא לחיי המעשה (על כל המשתמע מכך) בגיל 30 אחרי 8 שנות אברכות בכולל לבין אדם בן 22......

ממאות האברכים שאני מכיר. לא יצא אברך אחד את מסגרת הכולל בגלל בעיות כלכליות... אברך עוזב את הכולל כשקשה לו ללמוד יום שלם.

אברך ממוצע יכול בקלות להגיע להכנסות של 4 אלף שח  (כולל יום שלם. יום שישי. תוספת מבחנים. ללמד תלמידים- אברך טוב מקבל 150 שח לשעה עם תלמיד. וכ'ו) 

לגבי הדאגה לכלל הציבור- כל ערב יוצאים אלפי אברכים ברחבי הארץ ללמוד תורה עם כלל הציבור הישראלי.... 99 אחוז מהלומדים הם ציבור דתי לאומי שלא פתחו גמרא מאז הישיבה התיכונית.... כדבריהם.

אין לך ישוב בארץ שאין בו קהילה תורנית חרדית שמבוססת על כולל ביום ופעילות תורנית בשעות הערב.

(מטרת הלימוד היא נטו לחזק את היהדות ואת לימוד התורה ולא לחרד. התהליך שנוצר אצל הלומדים הוא, שאחרי הלימוד הם הגיעו הביתה והרגישו בזויים לשבת ולראות "האח הגדול" אז הם פתחו תנ'ך ולמדו... וכך לאט זה השפיע על הבית.) 

  מנהיגי הציבור החרדי הם גדולי ישראל.... בשביל להיות גדול בישראל ברמה הזאת לא מספיק לדעת תורה אלא צריך שלמות הן בלימוד תורה הן באהבת ישראל והן נקיות הדעת.... אי לכך אני מעדיף לשמוע בקולם.... אתך הסליחה 

אשה צעירה, שמוכנה כך לעשות מסירות-נפש עבור לימוד התורה של בעלה, ומאידיאל גם למענם וגם למען עם ישראל, כל הכבוד. אשרי חלקך.

צריך רק להעיר, שזה לא רק "אם אתה לא מסוגל ללמוד.. תתרום להתפתחות מטע..".

ראשית, גידול פירות וירקות בארץ ישראל, זה חלק ממצוות ישוב הארץ ("ובעז היה זורה גורן השעורים בלילה, משום ישוב ארץ ישראל", חתם סופר. "וכאילו תאמר לא אניח תפילין בגלל לימוד תורה" על המחשבה שזה "ביטול תורה" למי שעוסק בכך. שם).

וגם כל מה שתורם לבנין עם ישראל על אדמתו, יש בו צד כזה, במדרגות שונות.

מעבר לכך - הדבר אינו רק "אם אתה לא מסוגל", אלא תלוי גם כן בתכונות בני האדם ובנסיבות חייהם.

יש מי שמתאים לו כך, ויש כך. ובלבד שיכווין ליבו לשמיים.

וגם אדם ששקוד בתורה, ועובד באופן הבסיסי הנדרש לפרנסה, הרי הוא מקיים לגמרי לימוד תורה. 

אלא מה? שאם יש אשה שלוקחת על עצמה השתתפות הגונה בפרנסה, כמוך, כדי שבעלה ("הטהור", כלשונך. אשרייך), ישקוד על תלמודו בהתמדה, אשרי חלקה וגם חלקו. שהרי הגמרא אומרת שזו הזכות הגדולה של הנשים, שמחכות לבעליהן שהלכו ללמוד, וגם שולחות בניהם ללמוד.

ובמידה רבה, יש כיום לנשים - שאינן צריכות ללכת לכבס בנהר וכו' וכו', יותר אפשרויות לזה.

ועם זה, שכל אחד, על גבי הבסיס של לימוד תורה שמחוייב בו כל אחד מישראל, צריך לעבוד את ה' ולתרום לכלל לפי עניינו הספציפי - בוודאי שאי אפשר לומר שהכל "באותה מדרגה". ובוודאי לא כמו שכתבה מישהי שגם "שחקן בתיאטרון" תורם. אפילו נתעלם שבדרך כלל עושה ההיפך, וחלק גדול מ"עולם התיאטרון" תורם טומאה וחורבן בלבד - הרי שגם מי שיעשה עם זה משהו חיובי, זה לא באותה מדרגה, בד"כ לפחות.

גם במצוות, יש מצוות ששקולות כנגד כל התורה, ויש גם הנהגות של דרך ארץ. בוודאי לא הכל באותה מדרגה. גם אם חשוב.

גם בארץ, מי שלומד תורה בשקידה רבה, קל וחומר מי שמתוך כך גם מלמד ומזכה את הרבים; מי שמשרת בצבא בתפקידים חשובים ומוכן בכל רגע למסור את הנפש עבור עם ישראל - אי אפשר להשוות מבחינת הערך האובייקטיבי, לכל דבר אחר שיש בו גם טוב. אלא שכל אחד צריך לפעול לפי התפקיד שה' נתן לו בעולם. איך ידע מה? זו כבר שאלה אחרת. פעם היו הולכים לנביא כדי לשאול..

ובכללי, כתב מרן הרב צבי יהודה זצ"ל בנושאים אלו, במענה לשאלות:

"לימדונו רבותינו: כשם שהתורה ניתנה בברית, כך המלאכה ניתנה בברית (אבות דר' נתן פ' יא), וגדולה מלאכה ומשובחת בדברי חז"ל.

צֹֹֹרך העולם וטובתו הוא שיהיו לו גם אנשים יהודים העוסקים במלאכה ועמה דרך-ארץ וגם כאלה שעוסקים בקביעותם בתורה ומתגדלים בלימודה. הבירורים האישיים בזה הם לפי נטיותיהם האישיות ולמסיבות חייהם, עם התייעצות בגדולים בדעת תורה ויראה טהורה.

גם בשם הגר"א, וגם בשם הבעש"ט, כי לימוד התורה וההתעלות בה הוא מעל הכל ומעלה את הכל, כדברי חז"ל, לראות שכינה בעולם הזה עסוק בתורה בעולם הזה בארץ ישראל; וכמו שמעלת קדושת השבת, שהיא ג"כ מעין עולם הבא, יותר ממעלת התעניות והתעלותם בעוה"ז"

אני כ"כ נהנית לקרוא את התגובות שלך.

עמוקות ומלאות תוכן 

תודה 

ברוך ה'.

בשביל שכל עם ישראל יחיו חיים 'נורמליים' שזה אומר לעבוד וללמוד,

צריכים להיות אנשי קצה שרק ילמדו,

כמו זריקת חמצן לנפש האומה,

בהקבלה לחיילים שאין להם חיים 'נורמליים' כמו שיש לכלל עם ישראל.

מבחינה טכנית, להצטמצם,

ולשמוח שהבעל לומד.

ולשים לב כל הזמן שהאישה (כלומר, את, או אני) שמחה ורוצה בזה.

שמחה להיות חלק מהקצה של התורה.

ומבחינה רעיונית יש לי עוד מה להוסיף..

חשוב מאד שיש בעם ישראל אברכים שלומדים תורה בהתמדה ונשיהם שותפות במשימה ברצון.

אשריהם ואשרי חלקם.

אשרייך שזכית.

שבתי בבית ה' כל ימי חיי......

פסגת השאיפה האנושית

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?