יש לי שתי שאלות...
1. אדם שפגע בי, ומחלתי לו בלי שביקש סליחה, אני צריכה להגיד לו שפגע ומחלתי או שפשוט למחול ולהבליג?
2. אדם א' פגוע מאדם ב' ומחכה לסליחה ממנו... ע"פ הנראה השטח, אדם ב' לא בכיוון..בכלל... כדאי-מותר להגיד לו שא' פגוע?
יש לי שתי שאלות...
1. אדם שפגע בי, ומחלתי לו בלי שביקש סליחה, אני צריכה להגיד לו שפגע ומחלתי או שפשוט למחול ולהבליג?
2. אדם א' פגוע מאדם ב' ומחכה לסליחה ממנו... ע"פ הנראה השטח, אדם ב' לא בכיוון..בכלל... כדאי-מותר להגיד לו שא' פגוע?
בע"ה
אם האדם שפגע בך לא ביקש סליחה, למרות שסלחת לו הוא צריך לבקש סליחה - אחרת החטא לא מתכפר לו. (לפני יום כיפור אחד הרבנים באול שלנו אמר את זה..)
בקשר לשאלה השני'ה - אינלי מושג..
מקווה שעזרתי 
הפס' שמצלצל לי כאן זה "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא."
אז תשובה ל2. אולי אפשר להבין מכאן שכן צריך להגיד, כדי שב' לא יכאב ויכעס סתם.
ול1. אולי גם כאן את לא כועסת יותר את לא משאירה עליו את החטא. - ביינישים הגיבו לזה.
לפי דעתי, כן צריך להגיד למען "שלום" לפעמים כדאי להשתיק דברים, אבל לרוב כן צריך להוציא החוצה כדי שיהיה צ'אנס באמת לכפר על הכל, וגם יכול להיות שהאדם השני לא היה מודע- ומעצם זה שתגידי שנפגעת הוא ילמד דברים על איך להתנהג, עצמו וכו'.
{יש למטה סיכום קצר}
אז...נכון , כמו שאמרו כבר כאן - מצלצל הפסוק "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא" -
[שלפניו וצמוד לו "לא תשנא את אחיך בלבבך..."]
ז"א - אל תשאיר את השנאה נגד חבר שלך בלב , אלא , תוכיח אותו ושאל אותו - למה עשית לי ככה?
רשב"ם על התורה - [ויקרא , פרק יט' , פסוק יז']
"אם גמלך רעה לא תתראה לפניו כאוהב. ובקרבו ישים ארבו לא טוב אל תשנאהו בלבך אלא הוכח תוכיחהו על מה שעשה
ומתוך כך יהיה שלום"
רמב"ן - [באותו המקום]
"ויאמר הכתוב , אל תשנא את אחיך בלבבך בעשותו לך שלא כרצונך , אלא תוכיחנו מדוע ככה עשית עמדי , ולא תשא עליו חטא לכסות שנאתו בלבך ולא תגיד לו , כי בהוכיחך אותו יתנצל לך , או ישוב ויתודה על חטאו ותכפר לו"
כך נאמר בפרשנים.
עכשיו , כל מקרה לפרטיו. זה מאוד תלוי - בכמה דברים. למשל: האם האדם שמוכיחים אותו הוא אדם שמקבל תוכחות -
או לא. שאם לא - הפסוק אומר , "אל תוכח לץ פן ישנאך". או שאולי בטוח שהוא לא ישמע לדבריך. ["...כך מצוה שלא לומד דבר
שאינו נשמע"]
לסיכום - [ע"פ עניות דעתי]
1) אם אדם פגע בך ואת סלחת לו בלב שלם [ז"א שאין שמץ של שנאה עליו] - את לא חייבת לומר לו.
אך - מאוד רצוי וזה טוב גם בשבילו - אם הוא אוהב להשתפר ["הוכח לחכם - ויאהבך"] - וחכם שלא מואס בתוכחות -
מצוה וכדאי מאוד להוכיח אותו כי כך את עוזרת לו. הוא ידע כך להשתפר. [כמובן להוכיח בדרך הטובה והיפה]
2) התשובה ב - 1. [רק...עוד משו - לדוגמא , אם את אומרת לאדם שלישי את המקרה [והוא לא יודע כעת את המקרה] שילך להגיד להוא שאת פגועה , זהירות - שלא יהיה פה איסור של לשון הרע וכדו'. אלא לעשות זאת בדרך חכמה.
מקוה שהועלתי.
חודש אדר מלא באחוה ושמחה! 
והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות.
מסתבר שזה לא ציטוט מדויק מחז"ל...
גוגל וג'מיני לא עזרו לי מספיק, אז אני פונה לעזרת החוכמה האנושית...
אז מה המקור לכך? (מן הסתם זהו שיבוש כלשהו של משפט אחר בחז"ל...)
יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.
בהשראת המכילתא
"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"
"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"
לספור את העומר 49 יום
עדיין גולמי אז יש הרבה מה לדייק.
בימי שובך את שבות עמך, כשעמדו על עמך ישראל צבאות ערב וביקשו להשמיד את עמך מנחלתך, ואתה ברחמיך הרבים רבת את ריבם, וירשו את עירך ירושלים עיר דוד משיחך, ואת הר ציון משכן ביתך, ואת גבול קדשך הר זה קנתה ימינך, והבאתם ונטעתם בהר נחלתך מכון לשבתך, ההר הטוב הזה. ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך. וקבעו יום ירושלים זה להודות ולהלל לשמך הגדול.
...ננחרו על ידי השם. הוא ידע שהם חוץ מנשיאי אפרים ויהודה יהיו המרגלים שבגללם דור המדבר לא יכנס לארץ ישראל.
האם יש כאן השגחה עליונה וחוסר בחירה חופשית? מדוע נשיאי אפרים ויהודה הוחלפו ובמקומם מונו כלב בן יפונה ויהושע בן נון ?
מאיפה הבאת את זה שהנשיאים כאן זה הנשיאים שם? המרגלים נבחרו עי משה או העם, הנשיאים כאן נבחרו עי ה' בלבד (למרות שאין ממנים פרנס על הציבור וכו כפי שמתואר במסכת ברכות איך נבחר בצלאל).
רבינו בחיי כותב שהנשיאים כאן הם הנשיאים אצל קרח, ויש אומרים שהם מתו עם העם בחטא המרגלים ולכן הם לא הנשיאים בפרשת מסעי (כך כתוב איפשהו בדעת מקרא, ואולי יש לזה עוד מקורות). אבל זה לא שהם היו המרגלים.
יש לי המון חומר על זה, מקווה שהרבה כתוב ולא שכחתי דברים... אם מעניין אותך משהו ספציפי תכתוב
אשמח לעצה, לא מצליח ללמוד תורה.
אני קם כל בוקר בחמש כדי להגיע לעבודה מוקדם, לעשות את ה 9 שעותןלחזור מספיק מוקדם למשפחה ולהיות עם הילדים.
אני מגיע בערך ב 17:00 ואז קצת עם הילדים, סידורים וכבר מגיע זמן השכבות שלוקח שעה ואני מוצא את עצמי פנוי רק ב 21:30 במקרה הטוב (אם אין קניות באותו יום) וזה לפני שישבתי לדבר עם אשתי. רוצה ללמוד אבל כבר אין כוח. ניסיתי בעבר ללכת לשיעור דף יומי ב 22:00 אבל המוח כבר לא מתפקד בשעות האלה ולא מצאתי שזה ממלא אותי. מנצל את הנסיעות ל/מהעבודה לשתיים מקרא ושיעורים באוזניות אבל מרגיש שזה ממש לא זה. אשמח לעצות, תודה
קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך,
בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה
אין לי כמעט זמן ללמוד תורה, לומד קצת הלכה, מחפש להעמיק ושמעתי על הספרים בים דרכך וסדרת אש החסידות, יצא למישהו ללמוד אותם? יש המלצות? למי מתאים? האם שווה לכל נפש או כתוב בשפה גבוהה מידי?
תודה🙏
(לבקשת הכותב)
"עיר שביד ישראל" לעניין קריעה ומקרי בחורבנה או בבניינה?
האם צריך שממש תהיה לנו עצמאות על השטח של העיר, או מספעק אוטונומיה מוגברת כמו בימי נחמיה?
מצד אחד הב"ח אומר שבימי גדליה היה צריך לקרוע על מצפה על אף שגדליה ישב שם ושלט כאוטונומיה על ישראל שנשארו בארץ והעיר יושבה ביהודים. כי סוף סוף מקרי בשלטון בבל. (ומכאן גם שמדינת חסות של צדקיהו מקרי ביד ישראל)
מצד שני אין אוטונומית גדליה כאוטונומית נחמיה שממש היה פחה ונציב על יהודה וירושלים בירתו. לא נראה שקרעו בימי נחמיה אחרי שהחומות נבנו, וזה מקרי "עיר שביד ישראל".
לכאורה מעזרא משמע שבניין חומות העיר מקרי "ונבנתה ירושלים" גם אם אין לנו עצמאות.
אני שואל זאת, כי יש המנסים לטעון בטעות שבעצם אין לנו עצמאות בעיר העתיקה כי אנו חייבים את אישור האומות לעשות הרבה דברים בעיר העתיקה.
אז גם אם נזרום תיאורטית עם שיטתם, האם לפי זה עדיין נחשב שירושלים נבנתה בששת הימים או לא? ומה לגבי השליטה שלנו בהר הבית? נחשבת שם העיר כבנויה או חרבה? (לא מדבר על המקדש שפשיטא שנחשב בחורבנו גם אם אנו שולטים שם וצריך עקרונית לקרוע עליו, כי במקדש חורבן הבניין הוא העיקר ולא השלטון על המקום).
אני שם כאן את הסיפור הזה של חנן פורת זצ"ל על הרצי"ה (שיש לו עוד עדים רבים) ובזה בל"נ אעצור.
'המוותר ברמת שלמה יוכה בעיר העתיקה' | ערוץ 7