נמאס לה להרגיש.
היא רוצה לבעוט בעצמה, בקיום הזה שלה.
היא רוצה לנבוח בלא מילים את מי שהיא, אבל
כולם משתיקים.
אז היא רוצה לפחות למלמל:
"אני לא טובה כמו שנראה לכם"
אבל שוב הכל סוגר, והמילים נותרות תלויות בחבל
הגרון.

(אל תכעסי, רק רוצה להזכיר משו)

את רוב הדברים העברתי
נשאר רק עוד ארגז אחד
כדי להרים אותו
אני צריך עזרה
שמיימית

כמו אבן כבדה
מונחת על אוצר
כדי להזיז אותה
אשיר לה מנגינה שקטה
ואחכה

זה כמו לקפוץ מצוק
ולהתחיל לעוף
בכוח האמונה
לקחת נשימה גדולה
לרוץ

וליפול אל זרועותיו
המושטות
של אב הרחמן

ולדבר עם נמר
בדיבורים של היגיון
כדי לחלץ מפיו
ציפור קטנה, יונה תמה
אחות כלה

ולעשות שלום
ביני לבין עצמי
צריך הרבה חוצפה
ידיים, אמונה
עיניים לעצום

וליפול אל זרועותיו
המושטות
של אב הרחמן

(אני לא כועסת.
אני שומעת אתזה, קוראת את המילים ובוכה.)



תודה.
על הכל.

ושיהיה לך לילה טוב, למרות הכל...

המילים ...