הסתפרתי, והפעם ביקשתי מהספר שישאיר לפיאות שלי "מרחב מחייה" יענו שיעשה אותן עבות יותר...
וגם הייתי אצל סבא וסבתא (קרוב לבית של@פרוט...)
ומסתבר שככה בכלל לא רואים שהסתפרתי כשמסתכלים מקדימה, הכיפה מסתירה הכל...
הסתפרתי, והפעם ביקשתי מהספר שישאיר לפיאות שלי "מרחב מחייה" יענו שיעשה אותן עבות יותר...
וגם הייתי אצל סבא וסבתא (קרוב לבית של@פרוט...)
ומסתבר שככה בכלל לא רואים שהסתפרתי כשמסתכלים מקדימה, הכיפה מסתירה הכל...
ב"ה!!!!!!!!!! חזק ואמץ! איזהההה יוםםםםם קדושששששששיהדות=דרך חייםהמקדש...
אבל בסוף החלטתי שאני אעשה יותר עבה מהמקדש...
|לוחש|
(גילוי נאות- יש לי פיאות)
רק ציינתי נקודה, שלענ"ד חשובה.
(אמרתי, גם לי יש פיאות)
הבן איש חי כותב שצריך להשאיר פאות ואת החשיבות של זה, אבל הוא כותב משו בסגנון: ולא לעשות פאות עבות וגסות כמו של אחינו האשכנזים... אבל מר"ן עטרת ראשנו הרב אליהו זצ"ל אמר שאפילו שבמחלוקות אריז"ל ש"ע פוזקים כאריז"ל אפשר עדיין לאמר שיש בזה משום הידור מצווה שיהיו גדולות
@עיאית"י הוא כזה חוסיד של הבן איש חי בטח ידע יותר טוב ממני
גם כיפה, וציצית וגערטל, וכו'
נראות לעין...

אונמרסתם.
אבל זה לעשות לבנאדם את האאוטינג של החיים...
ב"ה אשרייך!יהדות=דרך חיים
"יש גויים שיש להם זקן
יש גויים עם כיסוי ראש יפה מאוד
אבל לעולם לא תוכלו לראות
אפילו גוי שפוי אחד שמגדל פאות...
כי פאות זה רק שלנו
בני ישראל זה שייך לכולם
ואם אתם רואים מישהו מגדל פאות
סימן שהוא שייך לעם של בורא עולם...
כי פאות זה אמיתי,פאות זה משפחתי,
פאות מתוקות שהולכות תמיד איתי
פאות כל כך יפות,כשהן מתנפנפות,
פאות שמכריזות: אני יהודי!"
יהדות=דרך חייםמתי שהתחלתי לגדל פאות אז הייתי ממש מתחזק מזה ואז הפצתי את זה לכולם כי ממש התלהבתי על זה 
אפילו את זה הוא לא נותן...
טוב, הכל משמיים...מתיישב בנשמה(או פרידמן?)
וגם אני פה רק ממחשב, כך שלא יכולתי להודיע כשהייתי שם...
א ההההנפש חיה.קרוב כל כך?
אז יש הרבה סיכויים.. 
מתיישב בנשמהאבל כולם דילגו על החור ששמו *****
נפש חיה....
מסתבר שחוק הדוסים לא פסח עלי...
בימאית דמיונותחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול